כשהתחמם הקיץ מצאתי את עצמי בכריכה. אין לנו מיזוג אוויר אז הייתי צריך למצוא דרכים אחרות לשמור על קור רוח לילד בבית וכשהיינו בחוץ. אחת האסטרטגיות שלי הייתה לוותר על מכנסי של הבת שלי, ובמקום זאת בחרתי לתת לה להזיע את זה רק בנערה. אבל, אני חייב להודות, שהיו כמה פעמים שכמעט עצרתי את עצמי לאפשר לה להתנדנד ללא מכנסיים. היו רגעים שחשבתי, רגע, האם זה מתאים לה לא ללבוש מכנסיים? ואז הייתי מנער את ראשי לעצמי כי אין שום דבר לא הולם בתינוק שאין בו מכנסיים. למען האמת, אני לא יכול לחשוב על שום דבר הרבה יותר חמוד מאשר ירכי תינוק שמנמנות. אבל אני עדיין קצת מתביישת בעצמי כי לרגע אחד בלבד היה אותו דיאלוג פנימי. הרעיון שבתי יכולה איכשהו להיות מינית או מרמזת או מפתה מכיוון שהיא לא לבשה מכנסיים היה קיים במוח שלי. וזה מגוחך מכיוון, בואו נסבר דבר אחד: ילדים לא יכולים להתלבש באופן מרומז, ולמרות שיש לי רגעים שבהם אני מנחש שני את האינסטינקט הזה, לא אכפת לי שהילד שלי יתלבש באופן מרומז יום אחד, כי זה הגוף שלה ואף אחד לא זכות בכך על סמך מה שהיא עושה או לא לובשת.
ראשית, בגדי ילדים "מרמזים" אינם קיימים. אם מישהו רואה משהו מרמז או מיני בתלבושת של ילד, כל מה שמרמז לי הוא שהם מיניות את הילד ההוא. לכן הבעיה נעוצה במיניות של אותו אדם עם ילדים ולא בכל דבר שילד שלי, או כל ילד אחר, רשאי ללבוש או לא.
יבוא יום שהיא הולכת ללמוד שהיא "אמורה" להתכסות, שמא הבחירה שלה בבגדים לא תוביל במתכוון מישהו אחר, וזה מטריד אותי להפליא.
מצד אחד, אני לא רוצה לתרום למיניות של גופות נשיים. כשאני שומע על קמעונאים המציגים חולצות טריקו שאומרות "WAGS לעתיד", זה מכעיס אותי. כשאני רואה חולצות ביקיני מרופדות המיועדות לבני 7, אני זועם. כשנתקלתי בחולצת טריקו לבנות טרום העשרה עם גדילים בפטמה תוך כדי מחקר על מאמר זה, הייתי צריך לקחת הפסקה. אני לא רוצה להלביש את בתי בבגדים שמיוצרים אותה מינית. ברור שלא אעודד את בתי להסתובב פחות במכנסיים עד סוף חייה. אבל העובדה שהייתי צריכה לעצור ולחשוב על זה בכלל מראה שאפילו עבור אמא פמיניסטית שתוארה לעצמה כרטיסים כמוני, כל ההנחות והמיתוסים על גופות נשיות מיניות ותלבושות "רמיזות" מה שמכונה היא חודר.
אי אפשר לבת שלי להתלבש באופן מרומז בגילה. אבל יבוא יום שהיא הולכת ללמוד שהיא "אמורה" לחפות, שמא הבחירה שלה בבגדים לא תוביל במתכוון מישהו אחר, וזה מטריד אותי להפליא.
בסופו של יום, מה שהבת שלי לובשת באמת לא משנה. השאלה אם רגליה הפעוטות המכנסות עשויים להיחשב כבלתי הולמות או אפילו מרמזות על ידי חלקים ולא על ידי אחרים, זה לא העניין. גופות של בנות יהיו מיניות בין אם הן לובשות צמרות יבול ועקבי פלטפורמה או מכוסות מהצוואר עד לקרסוליים.
האם הפיתרון האמיתי לא היה לשנות את המבט הקולקטיבי שלנו? להפסיק לראות ילדים - במיוחד ילדות בנות - כחפצי מין פוטנציאליים, לא משנה מה הם לובשים? האם הפיתרון הוא להפסיק לראות נשים אובייקטים מיניים. האם אנחנו לא יותר מסכום החלקים שלנו, לבושים או עירומים או איפשהו בין לבין?
הטענה שלפיה בגדי ילדים המחקים סגנונות למבוגרים היא אינדיקציה ברורה לכך שנערות צעירות מטופחות כאובייקטים מיניים היא תקפה. אבל לפטור את שוק האופנות האלה זה לא הפיתרון, נכון? לא זו בלבד שהיא מאשימה את הבנות במיניות שלהן, אלא מנסחת את בחירות הבגדים שלהן - והספקנו להן כמעט. אבל זה גם לא מצליח לטפל בבעיה האמיתית: העובדה שאנחנו רואים נערות צעירות אובייקטים מיניים. האם הפיתרון האמיתי לא היה לשנות את המבט הקולקטיבי שלנו? להפסיק לראות ילדים - במיוחד ילדות בנות - כחפצי מין פוטנציאליים, לא משנה מה הם לובשים? האם הפיתרון הוא להפסיק לראות נשים אובייקטים מיניים. האם אנחנו לא יותר מסכום החלקים שלנו, לבושים או עירומים או איפשהו בין לבין?
נאלצתי לחשוב קשה כיצד לנווט במים העכורים האלה כי אמנם זה לא נושא מיידי עבור בתי ומשפחתנו עכשיו, אבל זה יהיה יום אחד. והכי טוב שאצליח להגיע הוא להבטיח לבת שלי לנהל תמיד דיאלוג פתוח לגבי בחירות הלבוש שלה. בין אם אני אוהב או לא, אנשים ישפוטו את בתי על מה שהיא לובשת. אולי הבגדים שלה יהיו "גבריים מדי" או "מסודרים מדי", הדוקים מדי או רופפים מדי. אולי אכפת לה יותר מדי מבגדים או לא מספיק. תמיד יהיו פרמטרים בלתי ניתנים לחיזוי לאופן בו ילדה חייבת להתנהג ולהתלבש ולהיות, אין הרבה מה שהיא יכולה לעשות כדי להימנע מהם. אבל אם אנחנו תמיד פתוחים וכנים למה אנחנו לובשים את הבגדים שאנחנו לובשים - אם אנחנו לובשים אותם בגלל איך הם גורמים לנו להרגיש, איך הם עוזרים לנו להתחבא, איך הם מסתדרים לנו - אם אנחנו מבינים את המניעים שמאחורינו בחירות, אז אני מקווה שהשיפוטים הלא מוצדקים של אחרים לא יהיו חשובים לה. והדבר היחיד שהשמלה של בתי תציע היא שהיא מרוצה מעצמה.
