אף על פי שהוא לא היה נוכח באף אחד מהראיונות שאדל העניקה ליסה רובינסון לווניטי פייר לסיפור השער של המגזין בדצמבר אודותיה, בנו של הזמרת 4, אנג'לו, מחלחל כמעט לכל סצנה. הזוכה בגראמי בן עשר פעמים אומר שהיא הייתה מתרחקת מסיבוב ההופעות העולמי שלה בן 43 הערים אם הייתה מגלה שזה מפריע ליחסים שלה איתו; היא מתארת כיצד היא נעשתה סוחרת מפני שהיא צריכה תמיד להיות שם בשבילו; היא מעלה את המחויבות ללדת ילד עם החבר שלה, סיימון קונצקי, מעל לזו של פוטנציאל להינשא לו. כמו כן, לפני שסיפרה לרובינסון כי "כל חיי סובבים את ילדתי", גילתה אדל שהיא חוותה דיכאון אחרי לידה - ועובדה זו אינה מתייחסת כלל לדבקותה הבלתי מרוסנת שיש לה לילד.
"הידע שלי על לידה - או אחרי לידה, כמו שאנו מכנים זאת באנגליה - הוא שאתה לא רוצה להיות עם הילד שלך; אתה חושש שאתה עלול לפגוע בילד שלך; אתה דואג שלא תעשה עבודה טובה, "אמרה לרובינסון. "אבל הייתי אובססיבית לילד שלי. הרגשתי מאוד לא מספקת; הרגשתי כאילו קיבלתי את ההחלטה הגרועה ביותר בחיי … זה יכול לבוא בצורות רבות ושונות."
זה ממש חריג שמישהו בעל פרופיל גבוה כמו אדל מדבר בגילוי לב על המאבק שלה בדיכאון בכלל ("אני מאוד זמין לדיכאון", היא אומרת בנקודה אחרת בראיון) ועל דיכאון אחרי לידה בפרט. לעתים מדובר בנושאי טאבו, ולעתים קרובות זה נחשב מביש עבור אימהות חדשות כלא פחות מלהקות וזוהרות לאחר שהן מפעילות לראשונה חיים בעולם (חוויה שיכולה להיות טראומטית). אדל מראה לנו כי תחושת דיכאון לאחר לידת תינוק היא נורמלית, טבעית וכלל לא מעידה על כך שאישה איננה מצוידת להיות אם אוהבת - כפי שמראים מיתוסים נפוצים על המחלה.
אבל זמרת הלו לא הפסיקה בכך: מעבר לביצוע הצעד החשוב של הבאת נושא הדיכאון אחרי לידה, היא פירטה כיצד, למרות הרגשת אשמה, היא עשתה משהו בקשר לזה, גם לעצמה וגם לילדה. בהבנה שלקחת זמן סולו לא מפחיתה את מעמדה כאם מסוגלת, אדל התחייבה לבלות אחר צהריים אחד בשבוע בעשיית "כל מה שאני רוצה בלי התינוק שלי."
ובעולם בו קריסי טייגן נקבר בביקורת רק בגלל היציאה לארוחת ערב לאחר שילדה תינוק, זה דבר יפהפה ויפה.
"חברה שלי אמרה, 'באמת? אתה לא מרגיש רע?'" אדל אמרה על החלטתה. "אמרתי, אני כן, אבל לא נורא כמו שארגיש אם לא הייתי עושה את זה. ארבעה מחבריי הרגישו באותה צורה שעשיתי, וכולם היו נבוכים מכדי לדבר על זה; הם חשבו שכולם יחשבו הם היו אמא רעה וזה לא המקרה."
אדל היא האישה שנתנה לנו המנון מרגש כמו "רודף אחר המדרכה" ו"מישהו כמוך "; היא גם ללא בושה משתמשת בשפה גסה, ומפילה את נאומה עם פצצות f יותר בראיון אחד שאני יכול לספור. היא אמרה בגאווה לרובינסון שלא מזמן לא גילחה את רגליה כבר חודש, ולא היה לה ממש אכפת מה יש לחבר שלה להגיד על זה. היא דיברה בגלוי על גידול "זקן" בהיריון והיא נחנקה על הבמה בפעם הראשונה שאנג'לו השתתף באחד מהקונצרטים שלה. היא גם אמא מגוננת וחסרת אנוכ, שהיא גם סובלת מדיכאון אחרי לידה. הכל חלק מהחבילה.
