במאמר ל"זוהר ", הנשיא אובמה כינה את עצמו פמיניסט ודיבר על כך שהפמיניזם שלו השפיע על מעמדו כאב ועל זמנו בבית הלבן. מגזין ניו יורק דיווח ביוני כי אובמה היה הנשיא היושב הראשון שהכריז על עצמו כפמיניסט, ולכן מאמר זה רק עוזר לבטל את ההצהרה החשובה וההיסטורית ההיא. עם אישה קרובה לבית הלבן מתמיד, דבריו לא היו יכולים לבוא בזמן קריטי יותר.
פמיניזם אולי יש רגע בתקשורת, אך היא נאבקה למצוא את דרכה לפוליטיקה. תיקון שוויון זכויות נכנס לראשונה לשיחה הארצית בשנת 1923; לטענת CNN, המחוקקים רצו להבטיח שהחוקה תגן על נשים מפני אפליה ותבטח את זכויותיהן באופן ספציפי. הקונגרס לא העביר אותו עד 1972, אך 38 המדינות הנדרשות לא אישררו; התיקון נפטר למעשה בשנת 1982. אף כי פוליטיקאים בודדים בשלושת העשורים האחרונים דגלו בסוגיות של נשים וקיבלו פיסות חקיקה קריטיות, לא הייתה חזית פוליטית אחידה במאבק לשוויון מגדרי. במאמר הגלאמור שלו, אובמה הודה שנשאר הרבה להילחם למענו, והוסיף כי המדיניות חייבת להשתנות לצד לבבות ומוחות. למרות הקרקע שנותרה לכסות, הוא אמר שהתקווה שהקדמה התקדמות המצטברת במאה הקודמת היא מעצימה:
ההתקדמות שעשינו במאה השנים האחרונות, 50 השנים, וכן, אפילו שמונה השנים האחרונות הפכו את הבנות טובות משמעותית עבור הבנות שלי מאשר לסבתותי. ואני אומר שלא רק כנשיא אלא גם כפמיניסטית.
זה משמעות עמוקה עבור נשיא ישיבה להכריז על עצמו כפמיניסט, אבל חשוב לא פחות מהדרך שהוא עשה את זה. רבים ממורשי הפמיניזם מבקרים את התנועה כקופנית; אפילו המונח "פמיניזם" עצמו יכול להרגיש, עבור חלק, הדרה. אובמה מאתגר את התפיסה הזו במאמרו, אולי הכי משמעותי על ידי חיבוק האינטרקטיביות. הרעיון וההגדרה של האינטרקציונליות עלו בשנת 1989, כך מדווח The Telegraph. הפרופסור קימברלה קרנשו הגדיר את המונח:
הדעה שנשים חוות דיכוי בתצורות שונות ובדרגות עוצמה שונות. דפוסי דיכוי תרבותיים אינם קשורים זה בזה בלבד, אלא קשורים זה לזה ומושפעים ממערכות החיתוך של החברה.
אובמה מכיר בכך שהפמיניזם עובד רק כשהוא עובד לכולם: שלהיות תומך חזק בזכויות נשים דורש הבנה מעמיקה של תחום האתגרים שנשים מתמודדות בהן המורכבות אך לא מוגבלות למין שלהן. הוא העניק לגברת הראשונה מישל אובמה כדי להמחיש את המכשולים הייחודיים העומדים בפני נשים צבעוניות:
עלינו להמשיך לשנות תרבות המאירה אור בלתי נסלח במיוחד על נשים ונערות צבעוניות. מישל דיברה לעתים קרובות על כך. גם לאחר שהצליחה הצלחה בזכות עצמה, היא עדיין סברה ספקות; היא נאלצה לדאוג אם היא נראית בדרך הנכונה או מתנהגת בדרך הנכונה - בין אם היא אסרטיבית מדי או 'כועסת מדי'.
אובמה קרא גם לגברים לאמץ פמיניזם, לא רק לתמוך בנשים אלא ליצור תרבות מכילה יותר לאנשים עם כל זהויות מגדריות. במאמר ל"אטלנטיק " הסביר נוח ברלצקי מדוע פמיניזם מיטיב עם גברים:
Misogyny הוא כלוב לכולם. כשאני קוראת לעצמי פמיניסטית גברים, אני לא עושה את זה כי אני חושבת שאני הולכת להציל נשים. אני עושה את זה כי אני חושב שחשוב שגברים יכירו בכך שכל עוד נשים אינן חופשיות, גם גברים לא יהיו.
במאמרו הסביר אובמה כי אסור לקשור נשים לאידיאלים המסורתיים של הנשיות, ובמקביל, גברים צריכים להיות חופשיים לגלות רגש ורגישות:
עלינו להמשיך ולשנות את הגישה שמעלה את הבנות שלנו למצב רוח ועם הבנים שלנו להיות אסרטיביים, שמבקרת את בנותינו על כך שהן מדברות ובנינו שהזילו דמעה. עלינו להמשיך ולשנות את הגישה שמענישה נשים על מיניותן ומתגמלת גברים על שלהן.
בקריאה לפמיניזם נגיש, אובמה פותח בפניו את האפשרות שהדורות הבאים יראו שוויון כנתון, ולא נושא לדיון. בספר מאמר בנושא אבוני, "מדוע גברים שחורים יותר חייבים להיות פמיניסטים", וויד א 'דייוויס, השני סיכם את תוצאות השיחות שקיים עם גברים על שוויון מגדרי. למרות שלא כל נבדקי הראיון שלו הרגישו בנוח ליישם את התווית על עצמם, הייתה סיבה אחת עיקרית שרבים חיבקו את השיחה:
גברים הסבירו כי מהילרי קלינטון ועד מישל אובמה לביונסה ואפילו האוסקר הם היו סיבות רבות לדון בשוויון מגדרי ופמיניזם. אבל התשובה היחידה שגברים הצהירו הכי הרבה היא שפמיניזם / שוויון מגדרי חשוב בגלל זה שיש להם בת. הגברים שנולדו להם בנות הוטלו לחקור את סוגיות העקביות שלהם כשמדובר בכך שהם תומכים בשוויון מגדרי אמיתי.
אובמה כתב לעתים קרובות על בנותיו, סשה ומליה, במאמרו. מסירה אחת, הוא הסביר, היא שגברים צריכים להיות מחויבים מטבעם באותה מידה כמו נשים:
מישל ואני גידלנו את בנותינו לדבר אם הן רואות סטנדרט כפול או מרגישות שיפוט לא הוגן על סמך המין או הגזע שלהן - או כשהן מבחינות שזה קורה למישהו אחר. חשוב להם לראות מודלים לחיקוי בעולם המטפסים לרמות הגבוהות ביותר של כל תחום שהם בוחרים. וכן, חשוב שאבא שלהם יהיה פמיניסט, כי עכשיו זה מה שהם מצפים מכל הגברים.
ויכוח לחשיבות הפמיניזם מנשיאה יושבת מגיע בזמן קריטי בו המועמדת לנשיאות הדמוקרטית הילרי קלינטון קרובה יותר לבית הלבן יותר מכל אישה לפניה. קלינטון עוררה שיחה בינלאומית על פמיניזם במהלך נאומה ב 1995 בבייג'ינג במהלך הקונגרס העולמי הרביעי בנושא נשים, על פי הדיווח ב"ניו יורק טיימס ". הקו המפורסם שלה, "זכויות אדם הן זכויות נשים וזכויות נשים הן זכויות אדם", עדיין מוצאת את דרכה לשיח הפוליטי כיום. שני עשורים לאחר מכן אובמה מכפיל את ההצהרה ההיא.
אפילו עם פמיניסטית המובילה את ארצות הברית, התקדמות משמעותית לעבר מדינה שוויונית יותר מחייבת מחויבות של פרטים ברחבי הארץ בכל מגזרי החברה. לורה סיולקובסקי, PhD היא מנהלת המשנה של המכון לחקר נשים, מגדר ומיניות באלמה מאטר של אובמה, אוניברסיטת קולומביה. היא אמרה לרומפר כי קידום שוויון מגדרי דורש השקעה, ערנות וסנגור מצד כל האמריקאים:
בואו לעקוב אחר ההובלה של הנשיא על ידי המשך קריאת עמדות אינדיבידואליות לגבי מגדר וזהות התומכות בסטטוס קוו (עמדות וסטריאוטיפים סקסיסטיים וגזעניים שנמצאים בידי אחרים כמו גם אלה שאנו עמוסים עלינו); אבל בואו נתעקש גם לחבר עמדות אינדיבידואליות לדפוסים גדולים יותר, ובוא נמשיך לקרוא ולאתגר באומץ בעבודה הפמיניסטית שלנו את מערכות הכוח העמוקות יותר ואת המבנים המוסדיים - לא רק חוק, אלא גם רפואה, חינוך, תעסוקה, דיור - ממשיכים לשמור על אי שוויון בין מגדר וגזע, גם בעידן אובמה והילרי קלינטון.
כפי שאובמה כתב במאמרו בנושא הזוהר, הוא ימשיך לעבוד על שינוי מדיניות, אבל "… השינוי החשוב ביותר עשוי להיות הקשה מכולם - וזה משנה את עצמנו."
