מחקר חדש שבדק מה גורם לנשים שעוברות הפריה חוץ גופית (IVF) לסבול מהפלות, חשף ממצא מעניין לגבי המקצבים הצמודים שלנו. המקצבים הצמודים שלנו עוזרים לגופנו לדעת מתי לישון, מתי להתעורר ומתי לאכול. אבל פעמיים בשנה הם מופרעים באופן זמני. המחקר מצא כי שעון קיץ עשוי להשפיע על הצלחת הפריה חוץ גופית בקרב נשים שהעלו בעבר - אך החוקרים לא יכולים לומר בדיוק מדוע.
פעמיים בשנה, לאורך רוב חצי הכדור המערבי, אנו מפנים את שעונינו קדימה או אחורה כך שבסופו של דבר יש שעות אור פחות או יותר. התרגול של שעון קיץ (DST) הוחלט ובוטל בארצות הברית במשך המאה הקודמת, אך הקונצנזוס הכללי בימינו הוא שבאביב אנו מעבירים את שעונינו קדימה, ובסתיו אנו "נופלים אחורה" לנצל מעט אור יום נוסף לפני ימי החורף הארוכים והחשוכים.
זה בדרך כלל משליך את רוב האנשים למספר ימים, כאשר אנו מסתגלים קולקטיבית לזמן ולא להיות בדיוק מה שאנחנו מצפים שיהיה. המוח שלנו אולי יצליח לעטוף את הרעיון, אבל זה לוקח קצת יותר זמן לגופנו. המקצבים הצמודים שלנו שאורכם בערך 24 שעות עוזרים לנו להבין מתי אנחנו צריכים לישון, לאכול וכן הלאה. זה מוסדר על ידי המוח שלנו, אבל בהחלט הסביבה שלנו יכולה לזרוק דברים, במיוחד משהו כמו DST.
חוקרים בבוסטון תהו אם יש למקצבים בצירוף השפעה על הפוריות. הם בדקו באופן ספציפי קבוצה של נשים שעברו IVF בזמנים שונים במהלך השנה. הם מצאו מתאם מעניין: נשים במחקר שהפגינו לפני כן היו בסיכוי גבוה יותר להפלה לאחר טיפול IVF אם העברות העובר התרחשו בחודש הראשון בערך לאחר תחילת DST באביב. זה היה נכון רק לנשים שסבלו בעבר מהפלה: בקבוצת הנשים שלא התעלו בעבר, שיעור ההצלחה בהעברת עוברים היה זהה ללא קשר לשנה בשנה.
החוקרים מצאו את המתאם מסקרן, אך הם עדיין לא מבינים מה המשמעות של חולי הפריה חוץ גופית. יש צורך במחקר נוסף בכדי להבין מה הקשר, ואם ניתן לעשות משהו בעניין. בשנת 2014, מחקר באוניברסיטת קולורדו עלה לכותרות כאשר הוא קישר בין שעון הקיץ לעלייה של 25 אחוז בסיכון להתקף לב. מחקר IVF מעלה גם שאלה מעניינת כיצד גופנו מתקשר עם הסביבה שלנו והאם יש השלכות מתמשכות של אובדן שעת השינה.
