התפרצויות זעם לפעוטות אינן כיף לכל מי שמעורב. המתחים הם גבוהים והטריגרים יכולים להיות כל דבר החל מתנומה שהוחמצה ועד צעצוע שנשאר מאחור. בעוד שרוב תשומת הלב במהלך התקף זעם היא על התנהגות הילד, יש להתנהגות של אמא ברגע זה הרבה מאוד חשיבות. למעשה, על פי מחקר שנערך לאחרונה, כיצד אמהות מגיבות להתפרצויות הזעם של הפעוט שלהן עשויות לחזות כיצד ילדיהן יתמודדו עם רגשותיהם כעת ובהמשך החיים.
חוקרים מאוניברסיטת אילינוי עקבו אחר התנהגותם התומכת של אמהות או לא תומכות בתקופות מאתגרות רגשית (קרא: התפרצויות זעם) כדי לקבוע אסטרטגיות להתמודדות מיטבית עם מצבים אלה. התגובות התומכות התגלו כמיטב יכולתן וניאנטרי רבינדרן, דוקטורנט במחלקה להתפתחות אנושית ולימודי משפחה באוניברסיטה, הסביר ל- Science Daily מה הכוונה בדיוק בהתנהגויות תומכות:
על ידי תמיכה אימהית אנו מתכוונים להתנהגויות כמו לאמת את חווית הילד, כמו גם לנחם את הילד ולספק סיבות לבקשות ההורים. בהתאם להקשר, תמיכה עשויה להיות פירושה גם להסיח את דעתו של הילד מהמצב הגורם לו או לה לחוש תסכול או מצוקה.
מספר מחקרים אחרים הצביעו על חשיבות התמיכה האימהית בהורות, על פי Science Daily, וחוקרים ממחקר זה גילו שתגובות לא תומכות, שליליות - כמו "התעלמות מהתנהגות הילד, איום או ענישה של הילד או אמירת הילד שהוא מגיב יתר על המידה "- יכול למעשה להפריע להתפתחות רגשית אצל ילדים.
במחקר השתתפו 127 פעוטות ואמהותיהם, שהשתתפו במשימה של חמש דקות עיכוב חטיפים. בתרגיל, ילדים יכלו לראות חטיף לפניהם, אך נאמר להם שהם צריכים לחכות לאמא שתסיים למלא ניירת לפני שהם יוכלו לאכול אותה. מובן, שאמהות וגם ילדים נלחצו מהעיכוב. לאחר מכן החוקרים תיעדו את התנהגות ההורה והילד ואת התגובות שלהם בזמן ההמתנה.
באשר להתנהגויות האימהות, הן כללו מגוון תגובות. על פי הממצאים, חלקם היו תומכים - כמו למשל "להסיח את דעתם מהנשנוש, לאמת את רגשותיהם, או לספק סיבות לכך שעדיין לא יכלו לאכול את החטיף" - בעוד שאחרים לא תומכים, שכללו התעלמות מילדם, פיזית. להעביר אותם או להוציא את המזנון, או להפריע להם. לצד הצגת התגובות שנערכו לחוקרים ברגע זה, מילאו האימהות גם סקרים כיצד בדרך כלל הם מגיבים במצבים אלה.
ההתנהגויות התומכות נמצאו מועילות יותר לילד והן לאם. מסיבה זו, על פי המדע Science Daily, Ravindran הציע להורים להשתמש בממצאים אלה כדי להכין את עצמם להתמוססות באומרו, "הייתי מעודד את ההורים לפתח אסטרטגיות לניהול רגשותיהם ברגעים האלה. הכרה מודעת יותר יכולה להשפיע גם על ההורות שלך. " המחקר לא נועד למיין הורים "טובים או רעים", אלא לעזור להורים ללמד טוב יותר את ילדיהם על רגשות.
בעוד שמשתתפות ההורים במחקר כולן היו אמהות, יש סיבה להאמין כי הממצאים יגיעו גם לאבות. ד"ר גרגורי פופקאק בדק את תגובות האבות להתפרצויות זעם ולהשפעתן על ילדים במאמר דומה, והסביר כי נוכחותו של אב מתקשרת דבר שונה לילד. "נוכחות של אמא עוזרת לילד להירגע ממתח, אבל נוכחות של אב עוזרת לילדים להירגע מהתוקפנות, " אמרה ד"ר פופקק לאלטייה.
ד"ר ויליאם סירס, רופא ילדים ידוע ומחבר ספרי הורות רבים, אמר להורות שילדים צריכים ללמוד לבטא את רגשותיהם:
חלק מהתפתחות הילדות הוא ללמוד מהי השפה שמגשימה את הצרכים של האדם ומה לא. כאשר בנך צועק וצורח, הניח את ידך בנחת על כתפיו, התבונן בו בעיניים, ואמר "השתמש בקול הנחמד שלך, ותגידי לאמא את מה שאתה צריך."
ישנן מספר טכניקות לשיפור התגובות במהלך התקפי זעם, אך הישאר תומך הוא המפתח. בנוסף, כל הורה יצטרך בסופו של דבר למצוא את מה שהכי מתאים להם. במקום להתמקד במשמעת במהלך ההתפרצות הרגשית של הילד, על ההורים לנסות לראות בהם רגע נלמד. והכי חשוב, על פי הורות, ד"ר סירס הציע להורים לזכור שמצבים אלה לא יחזיקו מעמד לנצח:
התקפי זעם בדרך כלל מסתיימים בין גיל 18 חודשים לשנתיים, כאשר ילד מפתח את כישורי השפה הדרושים כדי לבטא את רגשותיו במילים ולא במעשים. אז כשתסיים את דעתך, זכור: גם זה יעבור.
הבנת ההשפעה שיש לתגובות ההורים על התפתחות הילד, הכנת ילדים לניהול אפקטיבי של רגשותיהם יכולה להיות אחת המתנות הטובות ביותר שהורה יכול להעניק.
בדוק את סדרת הווידיאו החדשה של רומפר, יומני דולה של רומפר
צפו בפרקים מלאים של יומני דולה של רומפר בפייסבוק צפו.
