באחת ממעשיו האחרונים בתפקידו, הנשיא ברק אובמה חתם בחוק על חוק כל סטודנט שמצליח - או ESSA - הכותב הראשון שכתב למדיניות החינוך במדינה מאז שלא נותר ילד אחר. כחלק מהחוק החדש, המדינות נדרשות לזהות בתי ספר עם ביצועים נמוכים לפחות כל שלוש שנים, ולמצוא תוכנית לשיפור. אולם דוח חדש שמעריך את ESSA בפעולה מצא כי לפחות 29 מדינות ממתינות שלוש עד ארבע שנים לפני שדיווחו על בתי ספר שאינן בעלות ביצועים לבקש עזרה - וזה מציב תלמידים מרקע שוליים בעמדת נחיתות גדולה.
המרכז הלאומי לליקויי למידה פרסם את הניתוח של רפורמת החינוך של אובמה בתחילת החודש וגילה כי יותר ממחצית המדינות לא יזהו בתי ספר נאבקים עד שתועד שלוש שנים של ביצועים נמוכים, כך על פי שבוע החינוך. הדו"ח מצא גם כי אותן מדינות לא יעבירו את בתי הספר עם הביצועים הנמוכים ביותר לתמיכה והתערבות מקיפה יותר - או CSI - עד שיהיו לפחות ארבע שנים של ביצועים פחות טובים.
על ידי המתנה למינימום היחסי כפי שהוחלט על פי ESSA, מדינות מעכבות את בקשות המשאבים שישפרו את ביצועי בית הספר הכוללים, טוען ה- NCLD בדו"ח שלה, על פי שבוע החינוך. וזו בסופו של דבר סטודנטים נאבקים המשתנים קצרים הזקוקים לעזרה לקידום אקדמי.
על פי ESSA, מדינות מקבלות את הכוח לקבוע את מספר השנים שבית ספר צריך לעלות בתפקוד לפני שהוא מתערב ומפתח תוכנית פעולה למשך הזמן שהמדינה תספק לתמיכה בבית הספר, כך על פי משרד החינוך האמריקני. במקרה של בתי ספר נאבקים, כל שלוש שנים היא המינימום היחיד לדווח ולהתערב בחמשת האחוזים התחתונים של המופיעים.
המרכז הארצי ללקויות למידה, עם זאת, ממליץ בחום למדינות לזהות ולהתערב בבתי ספר עם ביצועים נמוכים מדי שנתיים, ולא צריך לחכות יותר משלוש שנים להעברת בתי ספר נאבקים לתוכנית פעולה של CSI, על פי הדו"ח. ויש מחקר לגיבוי זה.
כשמדינות מחכות להתערב בבתי ספר בעלי ביצועים נמוכים כרוניים, ולא מצליחות לפתח תוכניות סולידיות ומקיפות, יש פחות סיכוי שהתלמידים הנאבקים יתקדמו מבחינה אקדמית בהשוואה לבני גילם, מה שמשפיע על סיכויי ההצלחה שלהם בטווח הארוך, על פי דו"ח 2016 מהמרכז הארצי להערכת חינוך וסיוע אזורי.
כפי שנאמר בדוח ה- NCLD:
מדינות נוספות צריכות להכיר בכך שלתלמידים אין זמן לבזבז, וגם לא מגיע להם לבלות שנים רבות בבתי ספר שלא ביצעו תוצאות. המתנה שלוש שנים ומעלה לתמיכה בבתי ספר הנאבקים פירושה שהתלמידים עשויים לא לקבל את הסיוע הדרוש להם בכדי להצליח ולהתקדם בבית הספר.
זה לא הדרך היחידה שמדינות כושלות את תלמידיה. בדו"ח NCLD נמצא גם כי רק ל 18 יש תכניות יעד זהות לטווח הארוך עבור סטודנטים עם מוגבלות ובני גילם הלא מוגבלים. המשמעות היא שבתי ספר בערך שלושת רבעי המדינות מציבים יעדים ומדידות נמוכים יותר להישגים אקדמיים, סיום לימודיהם ושפה האנגלית לתלמידים עם מוגבלות מאשר לבני גילם, מה שאומר שהם לא מקבלים את ההזדמנות לממש את הפוטנציאל האקדמי שלהם..
לא זו בלבד, אלא ש -17 מדינות לא פיתחו תוכניות מפורטות לטיפול בנושאי בריונות ומשמעת בבית הספר, בעוד ש -42 מדינות לא מצליחות לתת מענה לצרכיהם של תלמידים עם מוגבלות באופן כוללני ומכיל, על פי הדו"ח.
לכל ילד מגיע הזדמנות שווה וגישה לחינוך מקיף. אבל זה כמעט בלתי אפשרי אם מדינות לא מצליחות לנצל את המשאבים הדרושים לשיפור מערכות בתי הספר שלהם. עמידה במינימום החשוף הנדרש בחוק אינה משרתת אף אחד.
