לפעמים אתה נתקל בכותרת שכמעט לא מאמינה מכדי להיות אמיתית, אבל אז יש את האמרה שהאמת מוזרה מאשר בדיה. במקרה זה, האמת מחרידה לעומת בדיה: סטטיסטיקות מסוף 2016 מצביעות על כך שפעוט ירה במישהו בשבוע במשך כל השנתיים האחרונות. זו לא שגיאת הקלדה. זה לא הבצל. זו מציאות מטרידה שמתגלמת במשקי בית בכל רחבי אמריקה.
ארה"ב היא מדינה שיש לה כבר את המספר הגבוה ביותר של מקרי מוות באקדח בעולם. למעשה, אף מדינה אחרת אפילו לא מתקרבת למספר מקרי המוות באקדח אמריקני בכל שנה. עם נתונים סטטיסטיים שמראים כי פעוטות יורים בטעות באנשים בכל שבוע בשנה - בשנתיים האחרונות, לא פחות - זה לא לגמרי מחוץ לקו לומר שתרבות האקדחים כל כך נגישה בארצות הברית שאפילו ילד יכול להיכנס לזה. נושא הבטיחות באקדח באמריקה לא נוגע בלקיחת אקדחים של אף אחד. זה קשור להרחיק את התותחים שנמצאים בחוץ מידיהם של ילדים ואנשים שלא צריכים להחזיק אותם. מה שמוזר הוא שאיגוד הרובה הלאומי טוען שהחוקים שלנו כבר עושים זאת. מדוע אם כן, הסטטיסטיקה כזו גבוהה כל כך מדאיגה?
איגוד הרובים הלאומי אף ניסה ככל הנראה למנוע או לשנות את סוגיית הילדים עם גישה לא מאובטחת לכלי נשק בבית, בעזרת "אדי נשר", הטוני הנמר מבעלות האקדח. "תפסיק! אל תיגע", מודה אדי. "תברח. ספר לגדול." אם יש שיטה אחת שעבדה ללא הצלחה עם הפעוט שלי כמו בכל שהיא, היא אומרת להם להפסיק - או, אפילו יותר טוב, לצפות שהם יפסיקו לבד. ה- NRA לא השיב מייד את בקשתו של רומפר להתייחסות.
בואו נניח לרגע בצד את כל נושא הרפורמה ברובה באמריקה. בין אם אתה מאמין שיש יותר מדי תותחים במדינה זו, או שלכל אמריקאי יש זכות שניתנת לאל לרכוש ולשאת נשק - או לא - זה ליד העניין. פעוטות יורים - והורגים - גם אנשים אחרים וגם את עצמם. פעוטות שיורים בטעות במישהו אחר או בעצמם קרה כל שבוע בשנתיים האחרונות. המשמעות היא שיש לפחות 104 סיפורי טרגדיה שונים שניתן היה למנוע. פעוטות הרגו בטעות אחים עם אקדחים, הרגו את הוריהם שלהם ואף ירו בעצמם בטעות בעקבות נשק לא מאובטח בבית.
זה מעבר לבעיה מרכזית: זו מגיפה - והיא חייבת להיפסק. לפעוטות לעולם לא תהיה גישה לרובים. טענת בעלי התותחים הפופולרית היא שכל בעלי האקדחים הם בעלי אקדחים בטוחים ואחראיים וכי לאף אחד אין את הזכות לפגוע בזכויות התיקון השני של מישהו. ה- NRA התאמץ באופן פעיל נגד חקיקה שתגביל את זכויות בעלי הנשק. ככל הנראה, זה כולל כל חקיקה שתחייב את ההורים באחריות אם ילדיהם יורים במישהו באקדח שלא היה מאובטח בביתם - כמו החוק של MaKayla בטנסי, שה- NRA התאמץ בהצלחה כדי למנוע את מעברו. במערכת החקיקה של ה- NRA על אתר החוק של קיילה באתר האינטרנט שלהם, אמר ה- NRA לחברים:
אם המחוקקים נגד הנשק היו רציני בשמירה על ביטחון הילדים, הם היו יודעים שהמפתח להפחתת תאונות נשק לא נוגע לתביעה לאחר מעשה, אלא על חינוך ילדים והורים לגבי השימוש הבטוח בנשק חם.
תכניות חינוך והדרכה אינן מוציאות אקדחים מידיו של פעוטות. הם פעוטות. רבים מהם בקושי לומדים לקשור את נעליהם. הנתונים קיימים ולא ניתן להכחישם: אם יותר בעלי אקדחים היו אחראים למעשה על האחסון הבטוח של התותחים שלהם, לא היינו צריכים לפעוטות לירות במישהו מדי שבוע בשנתיים האחרונות. אבל אם הפעוטות יהיו בטוחים ביותר, לא אמורים להיות שום רובים בבית. אפילו האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים מציינת זאת כהנחיה מספר אחת שלהם למניעת מקרי מוות ופציעות הקשורות לירי נשק בקרב ילדים:
ה- AAP מאשר כי האמצעי היעיל ביותר למניעת התאבדות, רצח ופגיעות נשק בלתי מכוון בילדים ומתבגרים הוא היעדרם של אקדחים מבתים וקהילות.
ואם יש אקדחים בבית, שזו זכותם של אזרחים אמריקאים, אזי על בעל האקדח להיות אחראי כחוק לכל שימוש בלתי מורשה בירי של מי שלא צריך להשתמש בו - במיוחד ילדים.
עד כה אירעו בארצות הברית 165 מקרי מוות באקדח, על פי ארכיון האלימות האקדח ברשת - ואנחנו רק חמישה ימים אל תוך 2017.
