תוכן עניינים:
לא במקרה, בערך בתקופה שבה ילדתי הראשון נכנס לחיי, גם הסמארטפון הראשון שלי עשה זאת. הייתי אחד מאותם עיקולים עקשניים. אחד מאותם "למה לעזאזל אני צריך לגשת לדוא"ל שלי בטלפון הנייד שלי? זה מטומטם. אני לא רוצה להיות מחויב לענות על מיילים 24/7" סוג של אנשים. מטאפורית הייתי זקן רוטט ומרעיד אגרופים עם מכנסיים עד בתי השחי, זה מה שאני אומר. אבל ברגע שהתינוק הזה הגיע, נאלצתי לשבת ולהישאר בבית הרבה יותר. הרבה. ואם הייתי רוצה קשר עם העולם שבחוץ, הייתי צריך טלפון שמספק את הגישה העשירה והמלאה ביותר לכמה שיותר כלי מדיה חברתית. זה מעולם לא היה נכון יותר מאשר כשהייתי בחופשת לידה.
לא היה לי הרבה טקסטיל לפני שקיבלתי את הטלפון החכם שלי. (אני לא צוחק עם אנשים; לודיטים מוחלטים כאן.) אבל השילוב של תינוק חדש להשלים עם כל השאלות, הדאגות, חגיגות הצווחות וההתנפצות הצעקניות שמגיעות עם אחת, פלוס טכנולוגיה חדשה, בתוספת בידוד יחסי של חופשת לידה, כל זה אומר שהפכתי לטקסטר פורה … ובעלי היה בסוף הקליטה של רובם. אבל אני יודע שאני לא לבד בזה! להלן הטקסטים שידוע לי שרבים מאיתנו שלחו את בני זוגנו בזמן שהיינו בחופשת לידה.
"אני כל כך עייף"
כפי שבעלי אמר לי בבית החולים לאחר שנולד בננו, חסך השינה שעובר על הורים חדשים הוא טכניקה המשמשת לשבירת שבויי מלחמה וסתיות חיל הים. רוב הסיכויים שמעולם לא חוויתם את סוג השינה שתתקלו בו כשתהפכו להורה. זה צורם וגיהינום ותצטרך לדבר על זה כל הזמן עם מישהו שמבין.
"אני מכוסה בכל נוזל גוף אפשרי כרגע"
ברצינות. חלב אם, דם, קרעים, שתן, צואה, להקיא, לירוק, זיעה, ריר. שחיתי באמבטיה מפחידה של כל זה במשך שבועות. זה היה מגעיל. מישהו אחר היה צריך לדעת.
"פשוט גוגלתי ולתינוק יש בהחלט".
כי פשוט קיבלת את הנוף הכי טוב בעולם.
