15 דברים שכל אמא רוצה שהילד שלה יידע על חייה

אני חייב להודות שלפעמים אני מתוסכל מכך שהילד שלי לא יגדל מהר יותר. אני יודע שזה סוג של מגוחך ורוב האימהות מתעצבות כשהן רואות את הילד שלהן מקבל יותר עצמאות והופך להיות פחות תלוי בהן, אבל אני לא יכול לחכות לבני להמשיך ללמוד ולגדול ולמצוא את עצמו ולהתפתח לאדם שלם להיות, כך שאוכל לחלוק איתו עוד יותר חוויות. יש דברים שאני רוצה שהילד שלי יידע על חיי; דברים שהוא לא מספיק מבוגר בכדי להבין; דברים שהולכים לגרום לשבת עם הילד שלי ולשתות בירה בארוחת ערב, יום אחד, זה הרבה יותר טוב.

אני חושב שאחת הסיבות הרבות שאני מצפה לשיחות האלה היא בגלל שהתחלתי ממש לחוות אותן עם אמא שלי. עכשיו כשאני אמא ויש לי משפחה משלי, התקרבתי עם אמי ודיברתי איתה על דברים שלא ידעתי אפילו שהם דברים ממש. למדתי יותר על אמי בשנתיים האחרונות, ממה שנדמה לי שהיה לי במהלך 27 השנים הראשונות של חיי, והשיחות האלה הן כמה מן היקרים ביותר שאי פעם זכיתי לחוות. לדעת שיום אחד, אוכל לנהל את אותן שיחות עם הילד שלי, גורם לי להיות יותר נרגשת ולא כל כך בוכה עליו ללמוד כיצד להשתמש בסיר או שאינני רוצה עוד להחזיק את היד שלי כשאנחנו חוצים רחוב.

יש כל כך הרבה בחיים שלנו שהילדים שלנו פשוט לא יודעים, ולעולם לא יידעו עד שהם יהיו מבוגרים מספיק כדי להבין ואנחנו מרגישים מספיק בנוח לשתף אותם. עד לאותו זמן, כמובן, אני אהנה מהבן שלי צעיר וזקוק לי ואי מודע באושר לב לשלל הניסויים והמצוקות שהחיים מציעים, אבל אני גם אבלה את זמני בקוצר רוח לשתף את 15 הדברים האלה על חיי, אחד גם יום:

נאבקתי

אני יכול להבין שלא רוצה לשתף את ילדך בכל היבט לא כל כך נהדר בחיים שלך (במיוחד כשהם צעירים יותר ולא בגיל כדי להבין עד כמה החיים יכולים להיות מורכבים ורב-פנים) אבל אני, באופן אישי, מסתכל קדימה לשיחות שיש לי עם בני המערבות את החלקים החשוכים בחיי. אני הולך להגיד לבני שאני קורבן לתקיפה מינית, ואומר לבני שעברו התעללות בילדותי. אני הולך לספר לו על הזמן שעברתי לעיר חדשה, עבדתי שלוש עבודות והייתי צריך לשטוף את השיער עם סבון ידני כי זה כל מה שיכולתי להרשות לעצמי.

להיות אמיתי לגבי חיי עם הילד שלי, בשבילי, הוא חיוני. אני רוצה שהוא יראה אותי כבן אדם שעבר דברים, ותמיד היה מסוגל (עם עזרה, כמובן) לצאת מהצד השני. אני רוצה להיות דוגמא למה שחוסן וטיפול עצמי יכולים לעשות לאדם, ומדוע תמיד תהיה לו היכולת לעבור את כל מה שהחיים זורקים את דרכו.

עשיתי טעויות רבות יותר ממה שאני יכול לספור

הורים אינם מסוגלים קסם לטעות ברגע שהם מצליחים בהצלחה. אם כבר, האימהות מציעה לך עוד יותר הזדמנויות להתעסק באיזה אופן מרהיב וקטליסטי. אני רוצה שהילד שלי יידע שעשיתי הרבה טעויות לפני שהוא נולד, אפילו בזמן שהוא נולד, ובהחלט אחרי שהוא נולד. אם כבר, זה יומני אותי וייתן לילד שלי אישור שקט לטעות בעצמו, כי זה יקרה, וכשזה יקרה, הוא צריך לדעת שזה נורמלי.

השלמתי יותר מאשר רק הלידה

בין אם אם עובדת אחרי שנולד לה תינוק, ובין אם לא, היא השיגה הרבה יותר בחייה מאשר רק הולדה. כמובן, זה לא כדי להמעיט בערך היכולת המדהימה שהולכת וגדלה ומולידה ומקיימת חיי אדם, אבל אם היא כל כך הרבה יותר מסתם אם. אמא היא גם בת זוג ועובדת ובעלת עסק ובת וסטודנטית וחברה וכל אחד ממיליון הדברים שאישה יכולה להיות, ולדעתי חשוב שכל היבט אחר בחיי האם ישתף עימם גם כן הילדים שלה.

לא תמיד ידעתי מי אני רוצה להיות / צריך להיות

אני בטוח שזה לא נכון לכולם. לדוגמה, ידעתי (מאז שהייתי בת חמש) שאני רוצה להיות סופר. עם זאת לא ידעתי אם אני רוצה להיות מחויב לבן זוג, אם אני רוצה לגור בעיר אחת ספציפית, אם אני רוצה ללכת לקולג '. כלומר אנשים באמת יודעים מי הם או מי הם הולכים להיות, עד שהם פתאום מסתכלים במראה ומזהים את האדם בוהה בהם?

אני חושב שככל שאנו פתוחים וכנים יותר עם ילדינו לגבי עד כמה החיים יכולים להיות מבלבלים, כך הם ירגישו בנוח יותר כאשר הם בהכרח יבינו שאין להם מושג מי הם גם הם.

לא תמיד אהבתי להיות אמא

זה הדבר הבלתי נאמן הזה, שאמהות לעתים רחוקות מרגישות בנוח לשתף אותו מחשש שתבייש בלי סוף לשכחה, ​​אבל כל אם לא אוהבת להיות אם כל הזמן. זה נורמלי לחלוטין לפעמים לא לרצות להורה. כלומר, הורות מתישה ומתסכלת ובוחנת כל סיב בהווייתכם, זאת אומרת, זה רק נורמלי וטבעי לרצות לקחת הפסקה.

אני חושב שלהיות כנה לגבי הורות למעשה, כדאי להכין את הילד שלך אם / כשהם מחליטים שהם אולי רוצים להיות הורה גם יום אחד. או, לכל הפחות, זה מאנוש אותך, מתלבט שכל המיתוס של "אמא היא גיבור-על בלי רגשות אמיתיים", ומעניק לילדך הזדמנות להיות אסיר תודה על היכולת שלך להשלים איתם כשהיו הגרועים ביותר.

הקדשתי זמן רב למיצוי

תראה, ההורות מתישה ובעוד אמהות נוטות ללבוש פנים קשוחות ולהסתיר את העייפות הכל-כושלת שלהן, אני חושב שחשוב להיות כנים בקושי עד כמה זה קשה. כלומר למה לשקר? זה קשה. הנה, אמרתי את זה.

שיערתי את עצמי שנית (ואשוב שוב)

בין אם זה היה לפני שהפכה לאם ובין אם אין ספור הפעמים מאז שהפכה לאמא, אמהות שניות מנחשות את עצמן על בסיס יומי. אני, למשל, הולך להיות כנה לחלוטין עם הילד שלי ולהודיע ​​לו שאפילו ניחשתי שנית (ושלישית ניחשתי והנחשתי הרביעית) האם אני בכלל רוצה ו / או הייתי מסוגל להפוך לאמא. לא הייתי תמיד יציב בהחלטותי (קרא: כמעט ולא) ואני חושב שחשוב ליידע את הילד שלך שזה בסדר לא להיות בטוח לחלוטין ובטוח לחלוטין בהחלטות החיים שלך.

החלטות החיים הגדולות ששנו את חיי

יש כל כך הרבה החלטות ענקיות שעומדות בפנינו ומתמודדות, ממש כמו בני אדם. אני חושב שמה שאישה מחליטה לשתף בחייה זה לגמרי תלוי בה, אבל אני יודע מה אני באופן אישי הולכת לחלוק עם בני, כשהוא זקן מספיק להבין. אני בהחלט אהיה פתוחה וכנה לגבי ההפלה שעברתי, לפני שנכנסתי שוב להריון והחלטתי ללדת את בני. שוב, אני יודע שזו לא החלטה שכל אישה תקבל, ולדעתי בסופו של דבר, מה שתחליט לחלוק עם הילד שלך לגבי ההחלטות הגדולות בחיים, הוא (וצריך להיות תמיד) תלוי בך.

איך פגשתי את בן זוגי

כבר סיפרתי לבני את הסיפור הזה אינספור פעמים. כלומר, לחשתי לו את זה כשהיה בן יומו והנקה וישן ועכשיו כשהוא פעוט. הוא לא יזכור את הפעמים הרבות שכבר אמרתי לו איך הכרתי את אביו, וזו הסיבה שאגלה לו שוב. ושוב. ושוב.

איך גדלתי על ידי הורי

שוב, סוג הילדות של האדם ככל הנראה משנה את מה שהם מרגישים בנוח לשתף את מה שהוא לא עושה. כולם שונים, וכולם מתמודדים עם טראומה (אם היו כאלה) בצורה שונה. אם הייתה לך ילדות נהדרת, אולי לספר לילדך על סבא וסבתא שלהם ואיך זה היה לחיות איתם יהיה רוח. אם אתה כמוני והיה לך הורה רעיל ומתעלל, יתכן שזה לא יהיה כל כך קל. אני, באופן אישי, אומר לבני שעברו התעללות בילדותי, ולהיות פתוחים לגבי החוויה הזו כאשר זה זמן מתאים לגיל לעשות זאת.

לא תמיד רציתי להיות אמא …

אני אהיה די כנה עם הילד שלי ויידע אותו שלא תמיד רציתי להיות אמא. למען האמת, הייתי די מודגשת מהעובדה שאני בכלל לא רוצה להיות אמא. אני חושב לעבור את תהליך המחשבה ולהסביר לו שרק בגלל שאני אישה, זה לא אומר שהגדלה הייתה חוויה בלתי נמנעת שהייתי עוברת עליה, בלי לשאול שאלות. לכל אישה מגיעה הזכות לקבל החלטות משלה, ויש המון נשים שבוחרות שלא להפוך לאם. אין שום דבר לא בסדר עם אחת מהבחירות.

… ומדוע קיבלתי את ההחלטה להפוך לאמא

בין אם זה משהו שתמיד ידעה שהיא רוצה לחוות, או שזו הייתה בחירה שעשתה בהמשך החיים, אמא הולכת לרצות לספר לילדה על הרגע בו החליטה שהיא רוצה להיות אמא. אני מצפה לדיון הזה באופן אישי, מכיוון שזה באמת היה שינוי מוחי וליבי מוחלט עבורי, והרגע הזה היה אינטנסיבי ומפחיד כמו שהיה מרגש ושמח.

כל שאר הדברים שמשמחים אותי

חשוב לי מאוד שהבן שלי ידע שאני מוצא הרבה שמחה מחוץ לקיומו. כן, הוא משמח אותי כל כך, אבל כך גם העבודה שלי וכך גם החברויות שלי וכך גם היחסים הרומנטיים שלי עם בן זוגי וכך גם 3 וויסקי אצבעות. הבן שלי הוא לא השמחה היחידה בחיי, ולדעתי ליידע אותו שמביא את הלחץ ממנו. הוא לא ירגיש אשם כשהוא יוצא לעולם והתרחק ממני ויש לו חוויות משלו, נפרדות מהוריו, כי הוא יידע שלאמא יהיו כל כך הרבה דברים אחרים בחייה שגורמים לה אושר והגשמה.

כמה אני אוהבת את הילד שלי …

תמיד. אני תמיד אדאג שהילד שלי יודע כמה אני אוהב אותו.

… ואיך אהבה זו שינתה את חיי

וכמובן שהאהבה שהוא איפשר לי לחוות שינתה את חיי. לא רק שאני כבר לא יכול לצפות בפרסומת או בסרטים או בסרטון מוסיקה עם ילד בתוכו, בלי לבכות, אבל אני לא יכול לראות את העולם באותה צורה שעשיתי כשלא היה לי ילד. הוא שינה את מי שאני כאדם, ושינוי זה רק עשה לי שיפור.