תוכן עניינים:
- כשאתה מאכיל את התינוק שלך
- כשאתה מחובר למשאבת השד שכוח האל שלך
- כשאתה צריך בגוגל במהירות משהו בלי להפסיק את מה שאתה עושה
- ואז, כשאתה צריך לבצע מעקב ולחפש ביטחון לגבי כל מה שמפחיד אתה פשוט גוגל
- כשהתינוק שלך ישן עליך אבל אתה רוצה לשלוח מישהו
- כשתרצה שהתינוק שלך יראה מישהו שרחוק
- כשרוצים לצלם מהיר
- כשאתה צריך לבדוק כמה דקות ולשחק משחק פאזל חסר שכל
- כאשר השותף שלך נמצא בחנות המכולת ואתה צריך לומר להם מה להגיע, אבל אין דרך שתוכל לצאת משם בשיחת טלפון מלאה
- כשאתה צריך לעקוב אחר שינויים בחיתולים ואיזה צד סיעפת לאחרונה
- כשאתה רוצה להזמין משהו מאמזון פריים אבל אתה עייף מדי לקום
- כשאתה הרחק מהבית ורוצה (אוקיי, צריך) לבצע צ'ק אין עם מי שצופה בתינוקך
- כשאתה הרחק מהבית ואפשר לשלוח אליך תמונות לתינוק
- כשאני צריך לראות איך אני נראית אבל בהחלט אין לי זמן ללכת מול מראה
- באירוע המוזר והנדיר שאתה צריך להתקשר למישהו
יש לי זיכרונות מאוד ברורים משיעור המחשבים שלי בכיתה ו ', שם היה לנו יום משחק בימי שישי. יום המשחק כלל דיסקטים ומחשבים שלא היה מחובר לעכבר. תקליטונים! תראו כמה רחוק הגענו, חבר'ה! עכשיו, לכולנו יש בכיסים מחשבים זעירים, ולא הייתי רוצה בכך בשום דרך אחרת. הטכנולוגיה מעולם לא הייתה חשובה לי יותר ממה שהייתה בשנה הראשונה שלי כהורה, שכן היו רגעים שהטלפון שלי ממש הציל את חיי כאמא חדשה. לפני שנולד בני, היו לי רעיונות גרנדיוזיים שלעולם לא להשתמש בטלפון שלי סביבו; על קריאת ספרים בפועל בזמן שהנקתי והגבילתי את "זמן המסך" שלי ומצאתי צורות בידור אינטראקטיביות אחרות. כמה חמוד, נכון? אני זוכר ספציפית את אחת החברות שלי, אמא מנוסה, מהנהנת בנימוס והולכת "מממ-הממ", כשאמרתי לה את התוכנית השאפתנית הזו.
כפי שאני בטוחה שתוכלו לנחש, אני נמשך כשני וחצי לפני שנחלתי והתחלתי להסתמך בכבדות על הטלפון שלי. חלק זה קשור לעובדה שסוגיות ומאבקי ההנקה שלנו פירושו שיכול היה לקחת שעה עד (לנסות) להאכיל את בני, ומה עוד אני הולך לעשות כשאני נדרש לשבת בשקט ולהישאר ערים ומתוסכלים כל הזמן במשך שש או שמונה שעות ביום? המכשיר הכף יד הקטן שלי, פשוטו כמשמעו, השאיר אותי שפוי ויכולתי להמשיך להניק כשהיה קשה.
וכפי שמתברר, ההנקה לא הייתה הפעם היחידה בחודשי הראשונים כאמא, בה הסתמכתי מאוד על הטלפון שלי. הרשו לי לשתף עוד כמה רגעים נוספים כשהטלפון שלי ממש הציל את חיי החדשות מאמא שלי (או לפחות הקלו הרבה יותר):
כשאתה מאכיל את התינוק שלך
סיעוד, כן, כפי שדיברנו זה עתה, אבל גם בקבוקים. דגני אורז. פורים. מוצקים. באיזה שלב אתה נמצא, לפעמים הארוחות יכולות, אום, לקחת זמן. הכי טוב לשמור על המכשיר קרוב, מה שיעזור גם כשאתה צריך לבצע חיפוש מהיר אחר "כתמי גזר וגיזום."
כשאתה מחובר למשאבת השד שכוח האל שלך
לפני שנתיים לא יכולתי לדמיין את חיי עם משאבת שד. בזמן הזה בשנה שעברה, לא יכולתי לדמיין את החיים בלעדיהם. עכשיו? אני לא יכול לדמיין איך נשים ששאבו יותר ממני עשיתי את זה. הלוואי והייתי יכול לתת לכולכם כרטיסי מתנה של iTunes.
כשאתה צריך בגוגל במהירות משהו בלי להפסיק את מה שאתה עושה
מהר! כיצד אוכל לדעת האם עקביות וצבעו של קקי זה הם נורמליים או לא?
ואז, כשאתה צריך לבצע מעקב ולחפש ביטחון לגבי כל מה שמפחיד אתה פשוט גוגל
אוומייגוד. אני אפילו לא יודע באילו מונחי חיפוש אני אמור להשתמש כעת. המחשבות והתפילות התקבלו.
כשהתינוק שלך ישן עליך אבל אתה רוצה לשלוח מישהו
ברצינות, בחודשים הראשונים לחיי של בני, אני חושב שכ- 85-90% מהמגע שהיה לי עם העולם שבחוץ נעשה בזמן שהוא ישן עלי.
כשתרצה שהתינוק שלך יראה מישהו שרחוק
יש להודות, שלא הכנסנו שיחות וידיאו עד שבני היה בן שנה וחצי, אבל אני חושב שאם היינו עושים זאת שוב היינו מתחילים קצת יותר מוקדם. אני לא בטוח שליבו נמס יותר כשהתחיל לחייך אל סבא וסבתו דרך הטלפון שלי; שלהם או שלי.
כשרוצים לצלם מהיר
זוכרים זמנים של פעם, כשהמצלמות לא היו מכשירי כף יד ששמרנו בכיסנו? צילמתי כבר אלפי תמונות של הבחור הקטן שלי, ובעוד שלא כולם שומרים, אני אסיר תודה שיש לי כל כך הרבה אפשרויות.
כשאתה צריך לבדוק כמה דקות ולשחק משחק פאזל חסר שכל
יש לי זיכרון מובהק של שוכב על הרצפה ומשחק, כמו, עשרים דקות של סודוקו דיגיטלי בזמן שבן זוגי דאג לתינוק שלנו. אני זוכר שהייתי מוצפת ומותשת כל כך שיכולתי לעשות כדי סוף סוף לקבל קצת צמרמורת בחיי, ולמרבה המזל, זה אכן עזר.
כאשר השותף שלך נמצא בחנות המכולת ואתה צריך לומר להם מה להגיע, אבל אין דרך שתוכל לצאת משם בשיחת טלפון מלאה
בננות. מגבונים. חיתולים. מוצצים. קרקרים אורז. יין.
כשאתה צריך לעקוב אחר שינויים בחיתולים ואיזה צד סיעפת לאחרונה
בימים הראשונים, הראשונים עם בני, הסתמכתי על הטלפון שלי ובאופן ספציפי, אפליקציית מעקב לתינוקות שתעזור לי לנהל חלק מהטיפול הבסיסי שלו, כמו החלפת חיתולים, האכלות ותנומות. ככה, בכל פעם שהיינו בקשר עם משרד הרופאים שלנו (כביכול, היינו די מוגזמים מכיוון שאני נוטה לדאוג) יכולתי לומר להם בדיוק מה שהם צריכים לדעת. בנוסף, לא הייתה שום דרך להיזכר באיזה שד הוא יניק בפעם אלא אם כן המידע הזה נשמר איפשהו.
כשאתה רוצה להזמין משהו מאמזון פריים אבל אתה עייף מדי לקום
אני כמעט מרגיש שאנחנו חייבים לדורות קודמים של אמהות אמריקאיות רגע של דממה כדי להכיר בכך שהם חיו בלי אמזון פריים.
כשאתה הרחק מהבית ורוצה (אוקיי, צריך) לבצע צ'ק אין עם מי שצופה בתינוקך
הזוגות הראשונים עם בעלי ואני המשכנו אחרי שהבן שלנו הגיע היו כמה אבני דרך מרכזיות, כמו יום השנה שלנו, או כשמגוון ספר המורמון היה במקרה בעיר. אם אולי אתם תוהים מה יכול להיות שווה את הטרחה בהשאיר בית כמעט בן שלושה חודשים עם סבתו למשך אחר הצהריים, ספר המורמון הוא זה.
כשאתה הרחק מהבית ואפשר לשלוח אליך תמונות לתינוק
או בן אדם. ברגע שחזרתי לעבודה, התצלום המזדמן של בני נתן לי חיים.
כשאני צריך לראות איך אני נראית אבל בהחלט אין לי זמן ללכת מול מראה
עם זאת, בוא לא נדבר על הסופיות המקריות שקורות כשאתה מנסה להוציא שינה מעינייך בעזרת מצלמת הטלפון שלך.
באירוע המוזר והנדיר שאתה צריך להתקשר למישהו
אני די בטוח שהאנשים היחידים שהתקשרתי אליהם היו שליטת הרעל, הבן שלי והרופא שלי, ומסעדות שונות להזמין אוכל. כל השאר? טקסט.
