תוכן עניינים:
בן זוגי ואני גילינו שבאופן לא צפוי אנו מצפים לילדנו השני כאשר הראשון היה רק שמונה חודשים. הייתי שישה שבועות יחד עם אישור ההריון שלי, וכשעשיתי את המתמטיקה והבנתי כמה קרובים בגילנו להיות (15 חודשים) הייתי מבועתת. ביליתי את ההריון השני שלי בהפעלת פעולת הקרקס שהנחתי שהחיים שלי יהיו, בידיעה שאגדל ילדים כל כך קרובים בגילם. למרבה המזל, הבנתי שיש זמנים שלילדים של שני ילדים מתחת לגיל שנתיים זה ממש מדהים. כן באמת.
כשאני מסביר לאנשים שהיו לי שני ילדים מתחת לגיל שנתיים, אנשים בדרך כלל מגיבים במבט רחב של אימה, אימה וסימפטיה. "אה, דבר מסכן שלך", היו אומרים כמה מהם, כפי שאני בטוח שהם הציעו לי את תפילותיהם הבלתי נאומות. אל תבינו אותי לא נכון, חלק מהתפילות האלה בהחלט היו נחוצות מכיוון שבכן, ילדים קרובים בגיל זה מאבק, אבל עכשיו, כשכבר כמעט שנתיים אני נכנסתי לצעדים ואני באמת אסיר תודה על כך שהבנים שלי כל כך קרובים בגילם.
אני ובעלי שקלנו להיות משפחה חד-פעמית. למעשה, בלילה שלפני שגילינו שאני בהריון, דיברנו על איך נהיה מרוצים לחלוטין רק עם ילד אחד, אבל עמוק בפנים ידענו שאנחנו רוצים שלבנו יהיה אח שיוכל להיות קרוב אליו. למרות שההריון השני שלנו היה הפתעה, כזה שהפחיד אותי לחלוטין במשך תקופה ממושכת, זה בסופו של דבר השלים את המשפחה שלנו בצורה המושלמת ביותר. כן, לפעמים חיינו עשויים להידמות לקרקס ההוא שחששתי מלכתחילה, אבל אני אוהב את החיות הקטנות שלי ולא היה לי את זה בדרך אחרת.
אז אם אתם מצפים שוב ועשיתם את המתמטיקה ואתם מבינים שבסופו של דבר יהיו לכם שני ילדים מתחת לגיל שנתיים, אין לכם שום פחד. הכל הולך להיות בסדר. לא ממש בסדר, אבל ממש מדהים, והנה רק כמה סיבות לכך:
מתי זה זמן משחק
אין מצב שהבנים שלי יהיו חברים הכי טובים כל יום למשך שארית חייהם (כי אחים נלחמים וזה נורמלי) אבל, ממש ברגע זה, הם כן. הם מאירים את עולמם של זה, וכשהם מופרדים הם כל הזמן מחפשים אחר. כשהצעיר ביותר שלי עצוב, הבכור שלי ימצא לו צעצוע או יתן לו חיבוק, וכשזקני יהיה משוגע, הצעיר שלי יעשה משהו מצחיק כדי להצחיק אותו. לראות את האהבה שיש להם אחד לשני הופך את כל המאבק למשהו לחלוטין ושווה לחלוטין.
