תוכן עניינים:
- 1. 'סיפור צעצוע'
- 2. 'מטילדה'
- 3. 'ג'ומנג'י'
- 4. 'מדי פעם'
- 5. 'וו'
- 6. 'צ'ק ריק'
- 7. '10 דברים שאני שונא בך '
- 8. 'מגרש החול'
- 9. 'גברת ספקות
- 10. 'קלולס'
- 11. 'המופע של טרומן'
- 12. 'מועדון קרב'
- 13. 'החוש השישי'
- 14. 'רשומות האימפריה'
- 15. 'תלמה ולואיז'
אין להכחיש ששנות ה -90 הייתה תקופת זהב לקולנוע. ניפוי דרך דפוסי ילדותי מחזיר אותי תמיד לתקופה בה הדברים היו קלים יותר, פחות מסובכים ומלאים בבחירות אופנה מפוקפקות. אף על פי שפרשתי לתמיד למכנסיים קצרים ומכנסי הניאון של נאברו שלי, אני עדיין חוזר לסרטים של שנות ה -90 כמבוגר. לא רק מכיוון שחיים מחדש את התהילה של קולנוע שנות ה -90 זה פשוט נהדר, אלא בגלל שיש סרטים של שנות ה -90 שתאהבו כל כך יותר כמבוגר.
מהבדיחות הבוגרות שעברו לך לגמרי על הראש ועד לרגעים הנוקבים שגם עברו לך בראש, יש המון סרטים של שנות ה -90 שמגיעים לך לצפות בהם מחדש עכשיו כשאתה בוגר. אף על פי שחשבת שהבנת את כל ההיבטים של הלהקות האהובות עליך כילד וכנער, תגלה שיש כל כך הרבה יותר בדיחות, רמיזות והודעות ממה שאספת בתחילה כשאתה צופה בהן מחדש. ולמרות שחלק מהסרטים משנות ה -90 עדיף שנשארו בעבר (יחד עם נעלי ג'לי כואבות), הסרטים הבאים של שנות ה -90 כולם שווים צפייה נוספת והם ראויים לאהבה הבוגרת שלך.
1. 'סיפור צעצוע'
סרט הבכורה האפי במה שהתברר כסדרת חיים של סיפורי צעצוע של סיפור סיפור אנימציה רק משתפר עם הזמן. לא רק בגלל שהבדיחות הגיוניות יותר עכשיו כשאתה מבוגר, אלא מכיוון שכל מושג ההתבגרות הוא הרבה יותר נוקב.
2. 'מטילדה'
בשנות ה -90 לא שאלתי את הגאונות שהיא מטילדה. ואני עדיין לא מטיל ספק. עם זאת, אני מעריך את שנינותה של מטילדה ואת כוחה עוד יותר כמבוגר מאשר בילדותי.
3. 'ג'ומנג'י'
ג'ומנג'י הציג מושג פרוע של אפשרויות לכיפוף מוח, שם הג'ונגל התעורר לחיים באמריקה הפרברית. אבל תחת כל זה טמונים נושאי סיכון, אובדן ילדות ושינוי. באופן מפתיע, לסרט הזה יש הרבה יותר מריאליזם מיסטי להציע לך כמבוגר.
4. 'מדי פעם'
למרות שזה נראה בלתי אפשרי שארבע חברות הכי טובות יכולות להתבגר ולהתפרק, Now and Then לימדו אותך שזה באמת קורה. ואז החיים לימדו אותך שזה באמת קורה. אבל לעזאזל, אם הפליק בגיל הזה לא טוב אפילו יותר כמבוגר מאשר בילדותו.
5. 'וו'
שוברת הלב האולטימטיבית, במיוחד עכשיו אחרי שרובין וויליאמס עבר, הוק הוא הסיפור של פיטר פן שמעולם לא ידעת שרצית, עם צוות אולסטאר. כמבוגר זה עוד יותר נוקב. פיטר שחוזר לארץ לעולם לא יפגע בך ממש בתחושות.
6. 'צ'ק ריק'
מכיוון שזה כל כך כיף כמבוגר לחלום על לבלות ריק לבדוק את הדרך בה פרסטון עשה, ולא לעשות את כל הדברים הבוגרים שאתה יודע שתצטרך לעשות. כמו הלוואות סטודנטים, תשלומי רכב, השקעות. השמחה בצפייה בילד מוציאה מיליון דולר על דברים קל דעת היא שמחה הרבה יותר כמבוגר.
7. '10 דברים שאני שונא בך '
פסגת קולנוע שנות ה -90, 10 דברים שאני שונאת בך רק משתפרת עם הזמן. האופנות, עלילת התיכון, שייקספיר הבסיסי ככוח מניע, וההבנה שאתה לא תמיד צריך להיות כלבה כדי להיות חזקה, וזה משהו שאני עדיין נאבקת בו כאישה בוגרת.
8. 'מגרש החול'
גם אם אתה לא עוסק בספורט, ל- Sandlot יש ערך להוסיף לחיים שלך. ממציאת השבט שלך לפנים כלפי מטה את הפחדים שלך, הברק הזה יחדש אותך בבגרותך כדי לזכור את הניסויים והתלאות של הילדות, ויציג לך עד כמה הגעת.
9. 'גברת ספקות
כמבוגר אתה יכול להבין באמת את אופיו קורע הלב של המהומה המשפחתית בגברת Doubtfire, ואפילו להאמין לחטופים הפראיים שמתרחשים בזמן שרובין וויליאמס מנסה לשמור על קשר עם ילדיו.
10. 'קלולס'
לחיות בשכונות דרך שר היה כל מה שאי פעם רצית לעשות בשנות ה 90, ואתה עדיין חולם על הארון הממוחשב ההוא. למרות שהנפילה לגבי העניין של אחיה החורג היא מוזרה יותר עכשיו כשאתה מבוגר, אתה מוצא את עצמך רוצה עוד יותר שמישהו היה בא עם הארון הזה עד עכשיו.
11. 'המופע של טרומן'
תכנית טרומן, כמעט נבואית באופיה, ניבאה את האובססיה של אמריקה לטלוויזיה בריאליטי עוד לפני שהיא באמת המריאה. זה גם גורם לך לחשוב פעמיים על כל "המציאות" המושלמת לכאורה שאנשים יוצרים לתקשורת. עמוק.
12. 'מועדון קרב'
אם לא היית יכול להבין את ההתנתקות הקלה מהעולם שצילם מועדון הקרב בשנות ה -90, אני בטוח שתוכל להבין את זה עכשיו.
13. 'החוש השישי'
ההקדמה נמצאת ממש בכל מקום בסרט הזה, ואף פעם לא ראית אותו ממש עד שהפכת למבוגר והבנת כמה מ 'מסובך. לילה שימאלן באמת.
14. 'רשומות האימפריה'
לא נראה כי חבורה של אימונים לא נכונים כולם יעבדו יחד במקום אחד, אבל ברגע שקיבלתם עבודה אמיתית, הבנתם שאמפריה רקורדס באמת הכה את הציפורן בראש עד להתמודדות עם עמיתים לעבודה. וכל מי שנפצע לעבוד ללא מטרות רווח יבין את הפאניקה המטורפת של הצלת האימפריה.
15. 'תלמה ולואיז'
אף על פי שלא הבנתם ממש את הפמיניזם האפי שקורה בזמן שצפיתם בתלמה ולואיז בילדותם, הבנתם שיש שפע של רעיות גדולות. בבגרותו, הסיפור מכה בית עוד יותר קשה, עם פמיניזם, תרבות אונס וחופש כל לבו של הסרט הזה.