16 אמהות עובדות חולקות מדוע הן מדברות (או לא) מדברות על הילדים שלהן בעבודה

זה מתסכל ומגוחך ודי לא הוגן, אך למרבה הצער, החברה רואה אמהות עובדות בצורה שונה. כשאישה יולדת תינוקת וחוזרת לעבודה, היא נתפסת כ"אמא עובדת "שהיא ככל הנראה אנוכית על כך שהיא" עוזבת את הילד שלה ", ושעבודתה בהחלט תושפע לרעה מהעובדה שיש לה, עכשיו, ילד.. באמת, לא משנה איך תפרסו את זה, כניסתה של אישה לדמוגרפיה החדשה הזו לעתים קרובות מדי משאירה אותה נתונה לרעיונות המוגדרים מראש ולציפיות החדשות שמתלוות לזה. וזו כנראה הסיבה שההחלטה של ​​אם עובדת לדבר, או לא לדבר, על הילדה שלה היא החלטה שעשתה בה מחשבה.

אם תחליט להתפאר במלה החדשה שלה, האם היא תיתפס כעת כ"חלשה "או" מוסחת "או" סתם אמא "? אם היא לא תדבר על התוספת החדשה, האם היא תהיה "קרה" ו"אם רעה "או" מישהי שלא הייתה צריכה לגדל מלכתחילה כי ברור שהיא שונאת להיות אם כי אממ, למה לא היא לא מדברת על הילד שלה? "אני מתכוון, בכנות, אנחנו פשוט לא יכולים לנצח, נכון? ובעוד שיש שפע של סביבות עבודה המאפשרות לאישה להיות אם ועובדת, ואתם יודעים, בן אנוש מורכב שגברים פשוט מקבלים כלאחר יד בלי שום שיקול דעת או בושה, ישנם רבים אחרים שלא.

סקרנתי אותי איך התמודדו אימהות עובדות אחרות בנושא הדיון בילדיהן במקום עבודתן. האם דיברו על ילדיהם בעבודה? האם היה זה נושא נפוץ לדיון עם עמיתיהם לעבודה, עם הבוסים ו / או הכפופים להם? למה? למה לא? הנה מה שהיה להם 16 מהם לומר …

מריסה, 38

"אני מדבר על הילדים שלי בעבודה לעתים קרובות. לרובנו יש ילדים. אני בר מזל לעבוד בסביבה ידידותית לילדים. הילדים שלי נאלצו לבוא איתי לעבוד כשנושאים בעיות טיפול בילדים. לראות ילדים של עמיתים לעבודה זה דבר נפוץ. יכול להיות שאופייה של עבודה סוציאלית קצת יותר חם ופלסטי יותר מאשר בסביבות אחרות, אבל אנשים שואלים את ילדי מדי יום. עבדתי בתחומים אחרים שבהם לא הייתי מרגיש כל כך נוח."

אורורה, בת 35

"אני מדבר באופן מוחלט על הבת שלי בעבודה. אנחנו בעצם משרד של שלוש ושתי הנשים שאני עובדת איתן הן אמהות. אני בר מזל מספיק שסביבת העבודה שלנו היא כזו שמשפחה היא בעדיפות לכולנו. עם זאת, אני מכירה את המנחה המיידית שלי שהיא נמשכת 8 שנים והיא יודעת הרבה יותר על חיי היום-יומיים עם בתי, שיש לה בעיות / בעיות בריאות מתמשכות שצצות ולעיתים כאשר הן אכן יכולות להיות כל- הנשים האחרות יודעות, באופן כללי, במה המשפחה שלנו מתמודדת, אבל אני נזהרת יותר במה שאני חושף לה כי אני עדיין מתוודע אליה והדאגה מהתפיסה היא קבועה. אני מכיר אותה פחות מ שנה ואני עדיין מנסה להוכיח את עצמי בפניה."

מאי, 33

אני חושב שכשזו הופכת להחלטה מודעת יותר היא כשאני שוקל איך אנשים תופסים את השאיפה שלי. לפעמים אני בוחר במודע להמעיט בערך התפקיד שההורות ממלאת בחיי כשאני רוצה להיות בטוח שאני נתפסת כשאפתנית. לדוגמה, אני מקפיד מאוד לדבר על לידת ילד שני. לעולם לא הייתי מתחיל להעלות את זה כי הייתי דואג שהבוס שלי (שהוא אמא עם 3 ילדים משל עצמה) עשוי לתהות מתי אני נכנסת להריון, מתי אני הולכת לחופשה והאם אתן לזה הכל שלי בינתיים? אלה שאלות שבעלי לא צריך לדאוג לגביהן, מכיוון שהוא פשוט מכניס אותי להריון וממריא שבועיים כמו שנה-שנתיים כשהתינוק נולד.

שרלוט, 30

"הבן שלי מגיע וכשמשהו מהנה, מעניין או מרגש מתרחש בחיי אני חייב לשתף את זה. אחרי שעבדתי בסביבה שיש בה מעט מאוד משפחות, דיבורים על ילד פשוט נתפסו כמוזרים או אם לא הייתי מסוגל להתייחס לנושא. אם הייתי צריך אי פעם לקחת יום מחלה לטפל בילד שלי או אם הייתי מאחר באיחור בגלל הפסקות הטיפול בבית הספר / היום (במקרה כזה הייתי מתקשר לפנים כדי ליידע את אחרים) הושקעה עליו שליליות וגועל נפש גדולים, כאילו אני עושה זאת בכוונה. עכשיו, עבודה בסביבה ידידותית יותר למשפחה בה יותר אנשים יש משפחות ונהנים לבלות מחוץ לעבודה, כולם שואל על משפחות זו של זו וכולנו נהנים לדבר עליהן. באופן אישי, אני אוהב לדבר על הבן שלי בכל סיכוי שיש לי. הוא חלק ענק מהחיים שלי."

ונדי, בת 35

כן, ואני די מתביישת בדרך בה אני ניגשת להיות אמא במקום העבודה. אני מדבר על הבת שלי בכמה דרכים שונות עם אנשים שונים. מכיוון שאני בשיווק לאולפן בידור, אני מדבר עליה באופן כללי כאילו היא קבוצת המיקוד שלי כשאנחנו מנהלים דיונים על דפוסי משחק, תוכן וכו '(למשל הילד שלי באמת הגיב ל- x, y ו- ז.). עם המנחה והצוות הישיר שלי אני הולך קצת יותר לעומק, בעיקר כדי לנהל ציפיות לעבודה (למשל הילד שלי מתחיל לימודים / אין בית ספר, הילד שלי צריך ללכת לרופא, הילד שלי הקים משהו מוזר). לאחר מכן, יש לי חברים של אמא / ה הורי, המורכבים בעיקר מקולגות סביב אותה רמה ואני רואה חלק מהם כחברים שלי אפילו מחוץ לעבודה בשלב זה. ואז יש בעיקר כולם - גברים או נשים ברמה גבוהה מאוד - ואני לא מעלה אותה בכלל. אני לא רוצה שזה יעצב בשום אופן טוב או רע איך שהם תופסים אותי.

בעילום שם

"אני מדבר על המשפחה שלי בעבודה, במיוחד עם הנשים הצעירות יותר. יש תפיסה בתחום שלי שזה כמעט בלתי אפשרי להביא ילדים לאישה, או שתהיה סטיגמה, ושאתה נתפס באופן שלילי או שבעצם גרוע יותר בעבודה שלך. אני חושב שזה חשוב להיות דוגמא למישהו שגרם לזה לעבוד. אני לא מבריק על דרכים שזה יכול להיות קשה, אבל מדגיש שזה יכול להיעשות."

רחל, בת 40

"אני מזכיר את הילד שלי מדי פעם בשיחה סתמית (" איך היה סוף השבוע שלך? "), מכיוון שהמשרד שלי מלא באמהות אחרות, כולל הבוס שלי, שיש לו 4 ילדים, אז אני לא מסוג סביבה ארגונית שבה אני מרגישה כאילו זה היה מוחזק נגדי ("אה, יש לה מוח לתינוקות"). במקום העבודה האחרון שלי, הבוס הגדול היה אישה שעוינה בצורה יוצאת דופן כלפי אמהות עובדות, כך שנשים פשוט מעולם לא ציינו את שלהן ילדים ידעו שאם הם יעשו הבוס יתנהג כאילו הם לא יכולים למלא את תפקידם כמיטב יכולתם אם המוח שלהם יחשב במחשבה אחת הקשורה לילד בשעות העבודה. אם היו לי ילדים בזמן שהייתי שם? ובכן, בואו נגיד שיהיה לי HR בחיוג מהיר כאמצעי זהירות. מחוץ למשרד, למשל עם לקוחות, אני בדרך כלל לא מדבר על ילדים עם גברים כי אני חושב שיש הטיה עדינה אך מובחנת. שאם אישה מדברת על ילדיה בסגנון עסקי, היא לא מקצוענית רצינית. עם לקוחות נשים, אולי תדבר קצת על ילדים אם הם אמהות עצמן מכיוון שנשים נוטות להתחבר בצורה כזו ופחות יש להטיה מהסוג הזה (מכיוון שהן היו היעד לזה)."

הת'ר, 41

"אני מדבר על המשפחה שלי עם לקוחות שנכנסים. מכיוון שאני עצמאי, הילדה שלי בת 4 היא לעיתים קרובות 'עוזרת'. היום היא הרגיעה אנשים עם הפסנתר שלה ורצתה שאביא לה כובע לאסוף מטבעות."

מגי, 28

אני מזכיר את הילדים שלי. אמנם אני עובד בסביבת ילדים כך שזה יהיה שונה, אבל אני לא יכול לדמיין שלא מדבר על הילדים שלי.

רחל ת ', 32

"אני בהחלט מדבר על הבנים שלי. הם אפילו באים לבקר במשרדי כמעט פעם בשבוע. מקום העבודה שלי די ידידותי למשפחה, מכיוון שהרבה אנשים עובדים כאן במיוחד בגלל האיזון בין חיי העבודה (לפחות בתחום הכספים. מכיוון שאנו מקבלים שכר פחות ממקבלינו מהמגזר התאגידי, אך איננו צריכים לעבוד שעות מגוחכות). בתוך השנה שילדתי ​​את בני השני (2014), היו עוד 5 נשים שילדו גם על הרצפה שלי לבד מתוך כ 40- אנשים. אני מנסה לא להעלות אותם לעולם בצורה שתאשים עליהם את האשמה (אם אני מאחר, למשל), אלא מפטפטים על אבני דרך חדשות ועל מה שעשינו בסוף השבוע?"

אמנדה, בת 35

"לא. אני עושה מאמץ מודע לא להזכיר את הילדים שלי כי אני האדם המבוגר בקבוצה שלי והיחיד עם ילדים וזה רק מרחיב את הפער שלנו. כמה סיפורים הקשורים לילדים עדיין מצליחים לצאת מדי פעם זמן אבל בעיקר זה עולה כשאנשים שואלים על סוף השבוע שלי. כשאני מתממשק עם מישהו מחוץ לקבוצה שלי או עם הבמאי שלי, שיש לו ילדים, הדברים הבוגרים / ילדיים יוצאים. אני ממדרג ויש לי קבוצה של אמהות בעבודה ואני יחזרו אליהם את כל הקונוווס של הילד שלי."

ברנדי, 28

כן, אני מדבר על הילדים שלי עם הבוס שלי כל הזמן. הבן והבת הגדולה שלי נולדו זה עם זה חודשיים אז אנחנו עושים הרבה השוואה ומתלוננים על מה שהילדים שלנו עושים עכשיו. הרבה תמונות משותפות. אני מוצאת נחמה שנוכל לדון זה עם זה במשפטי ותלאות ההורות.

סוכריות, 30

"אני גננת, אז זה קצת שונה מבחינתי. אני דן לעתים קרובות עם הילדים שלי ואפילו מסוגל לחלוק סיפורים מצחיקים עם התלמידים שלי. אני גם דן בילדים עם ההורים שלי לפי הצורך. לבני יש חינוך אינדיבידואלי. תוכנית וזה מאפשר לי לשתף את הצד ההורי וגם את המורה בזה."

אמנדה ק, 36

"אני לא מסתיר את הילדים שלי, למרות שהייתי פעם. כשהייתי צעיר יותר, תמיד היה שיקול דעת על כמה הייתי צעיר עם ילד צעיר, ולא נשוי. עכשיו אני מביא את זה בכדי להבהיר שיש לי ילדים ואני גם לא מתכוון להפסיק לעבוד; אני מחויב לתפקידי ולמשפחתי. עם אנשים מסוימים אני מדבר עליהם בפירוט אבל רק אם הם מצליחים לעשות זאת. עם אחרים זה יכול להיות חולף הגיבו כאן או שם, אבל אין ממש חומר. עם אנשים שאני לא מכיר, אני רק מזכיר אותם אם האדם האחר מזכיר את שלהם קודם. אני מוצא שאני לא סתם עושה זאת עם מצבי עבודה או ילדים. אני רואה את זה יותר כ מיומנות רכה סביב שיחה ובניית מערכות יחסים. מערכות יחסים מסוימות כוללות ילדים ואילו אחרות אינן; הדבר דומה לפוליטיקה ודת."

ארין, 29

העובד היחיד שלי הוא בעלי, כך שכל מערכת היחסים העסקית וההורות שלנו שזורה זה בזה. בעבודה 'האמיתית' האחרונה שלי הייתי בהריון וזו הייתה סביבה תומכת מאוד עבור אנשים עם ילדים. כולם (כולל גברים) פטפטו על ילדיהם והיו לפחות זוג תינוקות שהובאו למשרד בזמנים שונים. זה היה בבריטניה, אם זה משנה את ההבדל.

בריט, 35

GIPHY

"מבחינתי זה סוג של 'דע את הקהל שלך'. אני זורם עליהם ומשתף סיפורי מלחמה עם אמהות אחרות, מדבר בעיקר על עבודה או ספורט עם החבר'ה מהמכירות שיושבים לידי, ואני איפשהו בין לבין רוב האנשים האחרים. יש לי תמונות שלהם בכל מקום, אז הרבה אנשים שואלים."