תוכן עניינים:
כשאתה חווה אובדן הריון ולומד איך מרגיש הפלה, אתה מקבל חברות אוטומטית לאחד המועדונים המטורפים בעולם. חניכה היא פוטנציאל אחד הדברים הגרועים ביותר שתעברו אי פעם, ויתרה מכך, כנראה קיוויתם להיכנס למועדון אחר, אחר. הנה מה שמחמיר את כל זה: המועדון הוא עצום ויש למעשה המון יתרונות שתוכלו לקבל משיחות עם חברים אחרים. אך לרוע המזל יש לחץ חיצוני עצום לשמור על המועדון הזה בסוד. אז הרבה זמן אתה אפילו לא יודע מי הם שאר החברים. החוק הראשון של מועדון ההפלה הוא שאתה עושה. לא. דבר על ההפלה שלך. למה? ובכן, זה גורם לאנשים אחרים לא להרגיש בנוח. אז כל יום, בכל מקום, נלחצים על 10-25% מהנשים בהריון אך לא המשיכו לכהן לשמור על רגשות או מידע בעניין לעצמם, שמא אם דיון בחוויה שלהם יגרום למישהו אחר להרגיש לא בטוח מה לעשות למען משך האינטראקציה שלהם.
כשעברתי את ההפלה שלי, ציפיתי שארגיש עצב ואולי קצת כעס בימים ובשבועות הקרובים. אמנם לא ידעתי את הדרך המדויקת של רגשות אלה, אך צדקתי. מה שלא ציפיתי היה שהרגשות שישלטו ברוב החוויה שלי היו בושה ומבוכה. הרגשתי בושה עמוקה, עמוקה מאוד שגופי "לא עשה את מה שהוא אמור היה לעשות" והרגשתי נבוך לא רק בגלל זה, אלא שהרגשתי את כל הרגשות שחוויתי עמוק כמוני. מכיוון שידעתי שההפלה נפוצה בצורה אדירה, וידעתי ששום דבר לא בסדר איתי או בגופי, ושגם אם היה משהו לא בסדר בגופי, זה לא אומר שיש משהו לא בסדר אצלי כאישה. ואדם. אבל העובדה שבכל מקרה חשתי עצוב והתביישה גרמה לי להרגיש טיפש. כפי שאתה יכול לדמיין, כל שטויות "הראש מול הלב" גרמו לכמה ספירלות די נהדרות כלפי מטה בימים שלאחר מכן. הידיעה על כל העובדות המרגיעות אינה מחליפה את הדיבורים על מה שעובר עלי ולא דיברתי. הכללים הבלתי-מדוברים אך הנחרצים כי מועדון ההפלות להישמר בסוד הבטיחו שלא הייתה שום פרדיגמה שידעתי עליה כדי לעזור לי להתחיל לדבר על זה.
אבל אז קורה דבר קסום: חבורה של החברים שסיפרתי, שרבים מדי מהם חוו אובדן הריון בעצמם, הושיטו את ידי ושאלו אותי מה שלומי. הם שלחו שוקולדים מהודרים. מעשי החסד וההכרה הקטנים האלה משמעותו עבורי את העולם. מכיוון שכל כך הרבה מהצער שלי נבע מהרעיון שהייתי היחיד שהיה חשוב לו. שהייתי כישלון טיפשי, בודד. אולם שמיעת נשים אחרות הבטיחה לי כי רגשותיי לא רק תקפים, אלא נורמליים לחלוטין. הנשים האלה העניקו לי השראה לעולם לא להיות שוב שקטה על ההפלה שלי, אפילו אם זה גורם לאנשים לא נוחים. מכיוון שהייתי מעדיף לתת למישהו להרגיש לא בנוח מאשר להשאיר מישהו אחר במקום כה כה ובודד, כשכל מה שהיא צריכה לשמוע זה שמישהו אחר יודע מה היא עוברת.
ברוח הדיבורים על אובדן הריון, הושטתי יד אל כמה מחברי חברי למועדון ההפלה, שרבים מהם כוללים נשים שעזרו לי להבין מהניסיון שלי לפני שלוש שנים, ושאלתי אותן עם מה הן ירצו לחלוק איתן מישהו שחווה הפלה. תשובותיהם נפלו בתשע קטגוריות בסיסיות.
אתה לא לבד
