תוכן עניינים:
- על תוכניות לעתיד
- כשאתה בקשר עם גופך
- על אחריות חשובה
- ביעדי החוליות
- לאחר שיש לי את כל החלומות של אמא מתגשמים כאילו זה לא דבר
- על מה שלא קורה אחרי שהילדים מגיעים
- על מה שעכשיו לוקח שש לתשע שבועות לתכנן
- על הסביבה
- בפוקוס
- על פנאי לחסוך
- ואז לפנות עוד יותר זמן לפנאי
- על צפייה באנשים גדלים
- ועל צפייה באנשים בכלל
- במחשבות עמוקות יותר
- על הפתעות
- על להיות אמא
- על העתיד
- על צרכים אנושיים בסיסיים
למען הבהירות, ברצוני להתחיל לומר שאני מכיר הרבה נשים חכמות, מונעות, נטולות ילדים, שמנצלות מצוין בזמנן ובמרץ שלהן ואינן צריכות קידו שיעזור להן לתעדף את חייהן. אני מכיר גם אום, כמה נשים (אני עצמי כלול) שמקבלות החלטות מאוד מאוד שונות לגבי הזמן והאנרגיה שלנו, עכשיו שיש לנו ילד או ילדים. החשיבה חזרה לימי שלפני התינוק גורמת לי להבין ששלחתי כל כך הרבה טקסטים מגוחכים שכל אמא חייבת לשלוח לפני שנולדה לה תינוקת, ואתה יודע, הפכה לאמא.
כמובן שזה לא מעבר לתחום הסיבה לומר שאני כנראה מפואר את העבר; אבל לטייל במסלול זיכרון ולהסתכל אחורה על ימי ללא ילדים, מרגיש כמו צפייה במונטאז 'של סרטי חוף וסרטוני מוזיקת קאנטרי. כאילו, אני יודע שהיה בזה הרבה יותר מסתם כוסות שמש וסולו וגזרות ג'ינס, אבל משום מה, זה קצת לאן הראש שלי הולך ומכופף לעזאזל להישאר. אני ברצינות לא חושבת שלבשתי גזרות ג'ינס מאז התיכון, אז אני אפילו לא יודעת מאיפה חלק מהתמונות האלה אפילו מגיעות, אבל הן דבר כזה, אתה יודע, הנה אני.
עם זאת, עובדה נותרה שרבים מאיתנו חושבים על ימינו ללא ילדים כזמן בחיים שלנו עם יותר חופש וזמן פנוי מאשר ימי ההורות המתישים שלנו עכשיו (הערה צדדית: אם אתה הורה לילד צעיר שלא מרגיש ככה, אנא החלק אל ה- DMs שלי. אני רוצה שתהיה מאמן החיים שלי. ובעוד אין לי עוד את רשומות הטלפון שלי מימי הטרום-ילדותי, עדיין הצלחתי להרכיב כמה דוגמאות של איך נראה כנראה מהתכתובות ההן, שבשום אופן לא מוגזמות.
*בהחלט
על תוכניות לעתיד
או באיזו מדינה זה? כנראה קליפורניה, נכון? יכולתי לעבור לשם. זה לא כאילו שיש לי שום אחריות מרכזית שקשורה אותי.
כשאתה בקשר עם גופך
ובואו נעצור לרגע כדי לקחת בחשבון שלא רק יש לי את הזמן לשקול את המרפקים, אלא שאני גם מסוגל להקליד את המחשבות שלי עליהם לאדם אחר.
על אחריות חשובה
אה, ויש כמו שלושה בקבוקי רוזה במקרר שאני צריך לשתות מכיוון שאני אצטרך את מקום המקרר למנה שאני מכינה לפולאק בראנץ 'ההוא.
ביעדי החוליות
ולא רק באמצעות גלויה טקסט וגלריית תמונות לחג, ברור.
לאחר שיש לי את כל החלומות של אמא מתגשמים כאילו זה לא דבר
בזמן שאנחנו צופים בחד-הקרנים המשתעשעים בשדה שהבר הזה הוא נוף מדהים של.
על מה שלא קורה אחרי שהילדים מגיעים
ולעולם לא אוכל לדמיין תקופה בה השעמום מרגיש כמו מותרות.
על מה שעכשיו לוקח שש לתשע שבועות לתכנן
ואקדיש גם שלושים דקות להתכונן בקצב רגוע ונוח מבלי שאיש (באהבה) ינוע במכנסיי.
על הסביבה
כיוון שבסך הכל ביליתי כ 20 דקות להסתכל עליהם באינטרנט במקום לשלם חשבונות ואני רוצה להמשיך במומנטום הזה.
בפוקוס
ושום דבר לא יעצור אותי.
על פנאי לחסוך
סאגת שבעה ספרים היא לא כל כך גדולה.
ואז לפנות עוד יותר זמן לפנאי
וגם שש עונות של טלוויזיה דרמטיות ומבלבלות.
על צפייה באנשים גדלים
זה כמעט גורם לי לבכות.
ועל צפייה באנשים בכלל
על מי עוד תרצה לדבר? אני באמת יודע על כל האנשים בכל הכותרות בכל המגזינים.
במחשבות עמוקות יותר
לא, ברצינות. אני צריך לדעת.
על הפתעות
זה בסדר עם זאת, לא היה לי שום דבר אחר בצלחת היום אלא פרט ליוגה ועיסוי.
על להיות אמא
או לקצץ בקפה. אני בטוח שזה יהיה בסדר.
על העתיד
אין שיפוט, זאת אומרת. אבל אני כנראה לא אעשה את זה.
על צרכים אנושיים בסיסיים
ותהיה "LOL" אני מתכוון ל"הרבה אהבה "כי אני לא מנסה להיות נחמני או שיפוטי או משהו כזה.
