תוכן עניינים:
- העזרה הבלתי מוערכת שהם היו זקוקים להם
- כריסטינה, 35, וירג'יניה:
- קייטי, 28, צפון קרוליינה:
- שרה, 35, קליפורניה:
- ברנדי, 33, ניו ג'רזי:
- קאסידי, 30, אוקלהומה:
- אירנה, 40, רוד איילנד:
- קייטי, 33, וירג'יניה:
- קייטלין, 33, ורמונט:
- סטפני, 39, אורגון:
- ג'סיקה, 36, מינסוטה:
- מליסה, 34, פנסילבניה:
- דלילה, 37, ג'ורג'יה:
- העזרה שאליה אנו מבקשים שביקשנו:
- Revell, 38, פנסילבניה:
- היילי, 25, וירג'יניה:
- שרה, 38, קליפורניה:
- הת'ר, 28, ניו סאות 'ויילס, אוסטרליה:
- דידי, 29, טקסס:
התקופה שלאחר הלידה יכולה להיות קשה לכל הורה, גם אם נולדו להם תינוקות לפני כן. לנוכח השכיחות של דיכאון אחרי לידה ומספר רב של סיפורים אנקדוטליים של הורים טריים המרגישים מבודדים ומומים, עלינו לעשות כל שביכולנו כדי לעזור זה לזה. עשרה עד 15 אחוז מהנשים חוות הפרעת מצב רוח לאחר הלידה, שהיא מונח המטריה לדיכאון לאחר לידה, חרדה לאחר לידה ופסיכוזה לאחר לידה. משמעות הדבר היא כי מכל עשר אמהות חדשות שאתה מכיר, קרוב לוודאי שלפחות אחת מהן תתקיים במאבק קשה בתחום בריאות הנפש. חשוב שנשים יקבלו עזרה ותמיכה באותם שבועות חשובים. כחברה, עלינו להיכנס עם אמהות חדשות, לשאול מה הן צריכות, לשאול איך הן מרגישות. מתן עזרה, בין אם זה צ'אט בטלפון, או קצת סיוע ביתי, יכול להיות ההבדל בין אימא חדשה שמרגישה מבודדת לבין תחושת אימא חדשה הנתמכת בתקופת מעבר.
ברור שלא כל אישה עומדת לסבול מהפרעת מצב רוח אחרי לידה, ולא כל אישה רוצה עזרה מאותו סוג. זו הסיבה שלעולם לא כואב לשאול מה הם צריכים. חלקם רוצים זמן לבד עם התינוק שלהם, בעוד שאחרים עשויים לרצות המון מבקרים. אבל לא כואב לשאול מה הם צריכים. למען האמת, שאלתי חבורה של נשים איזו עזרה הם קיבלו בימים ובשבועות הראשונים שעשו את ההבדל העצום. וכמובן, היו הרבה יותר שרצו לקבל עזרה נוספת.
העזרה הבלתי מוערכת שהם היו זקוקים להם
כריסטינה, 35, וירג'יניה:
"הדבר המועיל ביותר שקיבלנו מאחרים היה הקלה כדי שנוכל לנמנם. הארוחות היו נהדרות, אבל למעשה לא יכול היה לשכב במיטתי ולדעת שהתינוק מטופל בו היה חסר ערך."
קייטי, 28, צפון קרוליינה:
"אמא שלי שילמה על משרתת. זה היה פנטסטי, במיוחד השבועיים הראשונים! הארוחות נהדרות גם. החברות הכי טובות! הגיעו שעתיים משם כדי לעזור ובישלו לי (איתה בת 6 חודשים) כי בעל נאלץ לצאת לנסיעת עסקים בשבוע אחרי שנולדה בתי."
שרה, 35, קליפורניה:
"מישהו קנה לנו בגדים חיתולים מוקדמים מכיוון שהתאומים הגיעו מוקדם. השותף שלי לחדר במכללה הגיע ונשאר איתנו שבוע אחרי שהסתיימו האבהות ובישלו והחליפו חיתולים ועזרו להאכיל תינוקות. זה היה מדהים. בנוסף, חיינו יחד כל כך הרבה זמן, זה היה פשוט סופר נוח ובכלל לא כמו שצריך לבדר אורחים."
ברנדי, 33, ניו ג'רזי:
"בעלי החלף חיתולים בלילה ואפילו נישא האכלה ברגע שהיינו צריכים לעבור לנוסחה כדי שאוכל לישון. אז החותנים והמשפחה שלי כולם החליפו לנו ארוחות ערב ובחנו את הבנים בבוקר או אחר הצהריים, אז שוב יכולתי לנוח ולהתאושש. זה היה ממש מדהים שביקורם של כולם התפוצץ, כך שהיה לי רק פעם משפחה או שניים בבית בכל פעם, והכול נמשך קצת יותר משבועיים וזה היה עזרה עצומה."
קאסידי, 30, אוקלהומה:
"אמא שלי הגיעה כל יום בשבוע הראשון (אנחנו גרים באותה עיר, בלי ביגי). הכי טוב היה באותו היום הראשון בו היא ואבא הופיעו עם דברים של כריך (שתי כיכרות לחם ובשרים מרובים) וצ'יפס וגזר תינוקות עם חווה ואורוס. זבל מוחלט ומוחלט, אבל היא מכירה אותי. היא יודעת שהייתי רוצה רק משהו שאוכל לתפוס וללכת.
"בנוסף, אני נשנוש ענק. אני מעדיף לנשנש כל היום מאשר לאכול ארוחה ענקית, שזה הרגל טוב שיש לך בשלב היילוד. אתה אף פעם לא יודע אם תצטרך לשבת לארוחה שלמה לפני שתצטרך אותה. היכולת לתפוס חטיף שיחזיק אותך עד להפסקה הבאה, משנה את ההבדל הגדול."
אירנה, 40, רוד איילנד:
"הורי ואחי הגיעו מעבר לים. אמא שלי בישלה, ניקתה, הכבסה והסתכלה על ילדנו בן 5. אבי כיסח את הדשא ותיקן דברים ברחבי הבית. אחי הסב אותי אחרי הקטע שלי. היה לנו תינוק ב- NICU / PICU במשך חודש ונקרע בין היותו עם תינוק לבין היותו עם ילדנו בן 5. המשפחה שלנו העניקה לנו את הטוב ביותר במתנות - שקט נפשי."
קייטי, 33, וירג'יניה:
"החברים שלי ארגנו ארוחות, כך שאכלנו ארוחות במשך שבועות אחרי שנולד התינוק. אפילו אוכלים שבדרך כלל אני לא אוהב טעמם מדהים שבושל על ידי מישהו אחר."
קייטלין, 33, ורמונט:
"חמותי לקחה את בת ה -4 שלנו כמעט שבוע, כשהשנייה הייתה בת שבוע בערך. זה היה מדהים כמה קל 'סתם' נראה שזה עתה נולד! פלוס, המבוגר קיבל מנה נדרשת של תשומת לב לא מחולקת."
סטפני, 39, אורגון:
"עם הראשון שלי היה לו שהות של שבוע בבית חולים בעיקר ב PICU. דודי הביא צידנית מלאה בתוצרת כריך וזה היה נפלא להיות מסוגל להשתמש בכל עת."
ג'סיקה, 36, מינסוטה:
"אבי צפה בבתי כדי שאוכל לחזור לעבודה בגיל 7.5 שבועות. עבדתי מהבית כדי שאוכל עדיין להניק אותה, אבל הצלחתי לעבוד בין לבין."
מליסה, 34, פנסילבניה:
"בעלי נאלץ לצאת מהעיר כשבתי הייתה בת חודש, ואני עדיין התאוששתי מהגזרת ה- c. אמא שלי באה ונשארה איתי באותו שבוע - היא הייתה לוקחת את התינוק במהלך היום בין לבין האכלות כדי שאוכל לנמנם או להתקלח, היא ניקתה ועשתה כלים, החליפה חיתולים. בעיקרון הייתי צריכה רק לאכול, לישון ולאחות. זה היה מקסים."
דלילה, 37, ג'ורג'יה:
"אחת החברות הכי טובות שלי הביאה לה עוגיות שוקולד צ'יפס מפורסמות בזמן שהייתי בבית החולים אחרי קטע בלתי צפוי. היה לי כל כך חולה מאוכל בבית חולים, וזה היה הדבר הראשון שטעמתי שלא היה נוזלי."
העזרה שאליה אנו מבקשים שביקשנו:
Revell, 38, פנסילבניה:
"אני מאחל לנו שמישהו יכסח את הדשא שלנו או שיעשה עבודות בחצר. זה היה מסוג הדברים שנדחקו הצידה באותם החודשים הראשונים שבהם ניסינו למצוא את הקצב שלנו בטיפול בילד שהיה מורכב רפואי. או הצעה לטיפול בחיות מחמד במהלך היום או כיסוי טיפול לילדים והסעות עבור אחים גדולים.
"בדרך כלל יצאנו מהבית בשעה 8:30 בבוקר, הורדנו את בתי במעון יום ונשארנו ב- NICU עד 7 או 8 בלילה. זה זמן רב להיות רחוק מהבית."
היילי, 25, וירג'יניה:
"בשנייה שלנו, פעם אחת חזרנו הביתה מבית החולים שזה היה כמעט כל העזרה שקיבלנו. הייתי בן 23 כשהיה לי אותה. היא הייתה VBAC, אז התאוששתי הרבה יותר מהר, אבל בכל זאת רציתי שהיינו הייתה דולה לאחר לידה או תמיכה נוספת לפחות למשך מספר ימים, אבל הצלחנו.
"הייתה לנו משפחה שצפתה על הבת שלנו כשהיינו בבית חולים כשלושה-ארבעה ימים והם הכינו את הבית שלנו. אני חושב שעשינו קניות קלות אז היה לנו אוכל לאכול כשחזרנו הביתה, אבל אחרי שהגענו הביתה קפצנו ישר לחיים הרגילים ללא תמיכה נוספת."
שרה, 38, קליפורניה:
"חבר שלי קיבל שירות כביסה. הם אספו בגדים מלוכלכים והעבירו בגדים נקיים מקופלים (או תלו). הלוואי שמישהו עשה את זה בשבילי."
הת'ר, 28, ניו סאות 'ויילס, אוסטרליה:
"זה היה ממש נהדר שאנשים באו לעזור להם. אני מבין שהם רוצים זמן לתינוק, אבל הייתי אוהב את הזמן הזה במקום לנקות את הבית. אם אנשים היו מורידים ארוחות, שוטפים זוג כלים, סוג כזה, זה היה חלום. אז עכשיו אני מוודא שזה מה שאני עושה כדי לעזור לחדש שאני מכיר."
דידי, 29, טקסס:
"הייתה הנחה (אני משערת) שהייתה לי השנייה שלי שאני מקצוען ולא זקוקה לעזרה, מתי, באמת, הייתי זקוקה לעזרה נוספת. ללדת ילד בגיל הרך פעיל ולתינוק חדש זה היה ממש קשה. לא תעביר ארוחה יחידה. וזה עדיין גורם לי להרגיש עצוב."
