18 נשים מדוע הפורמולה המאכילה את תינוקה עבדה עבורן

ישנן סיבות רבות ומגוונות לכך ש"מלחמות האמא "האינסופיות לכאורה קיימות וכל כך הרבה אפשרויות הורות מסובכות שאמהות נוטות לבסס עליהן אמהות אחרות. עם זאת, הייתי טוענת כי האופן בו אתה בוחר או מאכיל את התינוק בהצלחה הוא הנושא המלחמתי ביותר של אמה. אמנם אין להכחיש שנשים מתביישות מהנקה באופן לא-א -ולוגי (במיוחד בפומבי ללא כיסוי), אך אמהות נשפטות גם לפי פורמולות שהאכילו את תינוקותיהן, לפעמים ללא קשר לסיבות לכך שהאכלת פורמולות עבדה עבורן. נראה כי בתור אמא, לא משנה מה תעשה, מישהו הולך להגיד לך שאתה עושה את זה לא נכון.

אני, למשל, הצלחתי להניק את בני בהצלחה במשך שבעה חודשים, אך במהלך אותה תקופה ואחרי שהפסקתי להניק אותו, גם אני הנוסחה הזנתי אותו. קיבלתי מבטים מסורבלים ושיקוליים כשניקתי את הילד שלי בפומבי, אבל קיבלתי לא מעט מבטים מסורבלים ושיקוליים כשכנתי להכין בקבוק לבני בציבור. יכולתי להרגיש שהנחותיהם של אנשים אחרים מפציצים אותי כשעליתי בקבוק בפי של בני, בלי יכולתי (ובעיקר לא מוכן) לפנות את הזמן כדי להסביר לאנשים מספיק מדוע בחרתי לנסח את הילד שלי בנוסחה. זה היה מתיש; זה גרם לי להרגיש שאני נכשל כאם; זה גרם לי להסס לעזוב את הבית כי בכנות, להיות אמא זה מספיק מעייף בלי שאצטרך להתמודד עם אנשים בהנחה שאתה גרוע בזה או עצלן או לא מצויד בתפקיד.

וזו הסיבה שתנועת "השד הכי טוב", למרות שאני מאמינה טהורה בכוונותיה, פגומה מיסודה. הנקה היא לא תמיד מה שהכי טוב לנשים, או לתינוקות שלהן, וזה ברור מאוד בגלל האומץ של 18 הנשים הבאות, הסיפורים שהן מוכנות לחלוק והסיבות לכך שהאכלת התינוקות שלהן פורמולות עבדו עבורן.

בריטני, 27

"אני הנוסחה האכילה את שני התינוקות שלי. דיממתי עם הבכור שלי ולא יכולתי לייצר חלב. ניסיתי כמה שבועות אבל אז החלטתי שהפורמולה היא הדרך ללכת בשבילי. אני גם נוסחה האכילה את בתי הצעירה, כי גם אני היה לי ילד בן 3 ופשוט הייתי מותש, בעלי עבד כל הזמן וזו רק הבנות ואני. פשוט הרגשתי שהנוסחה תהיה קלה יותר. שניהם התבררו בסדר. שני התינוקות היו / בני 95+ אחוזון ובריא וחזק."

אליסון, 23

"רציתי כל כך להניק את הבת שלי כי אפילו לא ניסיתי עם הבן שלי, אבל זה פשוט לא הצליח. ניסיתי במשך שבועות, אבל היא לא הייתה נועלת וכשהיא עשתה החלב היה יוצא מהר מדי וזה היה משאיר את שנינו בוכים על הספה. ברגע שהדיכאון והחרדה שלי אחרי לידה החלו להכות, בעלי התערב ואמר שמשהו צריך לתת. ביליתי כל היום בבכי בניסיון להאכיל אותה אם זה כל הזמן מנסה להשיג אותה תינעל ותאכיל או תשאב ללא הפסקה. זה שבר את ליבי כשקנינו את האמבט הראשון עם הפורמולה, אבל האושר שהגיע אחרי שהיא שתתה בקבוק מלא והייתה לו בטן מלאה היה מדהים. התסכול שלי כבר לא היה שם והייתי בנוח. הבנתי שהרווחה שלנו ואושרנו חשובים ממני בניסיון לרצות את האנשים האחרים שם בחוץ שאומרים כל הזמן 'השד הכי טוב'."

ליזה, בת 33

"לא היו לי שום תוכניות להניק. כשבני נולד, הוא נלקח ישר לטיפול נמרץ לטיפול בחום 104. אסור היה לי לראות אותו במשך 24 שעות. אחר כך הוא סירב לאכול. שאלתי אם יש שם מישהו זה יכול לעזור לי להניק (מכיוון שלא היו לי תוכניות, לא חקרתי) והם אמרו לי שזה סוף שבוע לחג, כל האחיות שהניקו היו בחוץ והייתי צריכה לנסות לבד. תגלה אם הוא משיג משהו והאחיות היו מאוד נגד כי הן היו חייבות למדוד את מה שהוא מקבל. אז התחלנו אותו על בקבוקי פורמולה זעירים והוא פצע רק לוקח אותם ממני."

מרדית, 29

"בסופו של דבר סיימתי את הנוסחה הבלעדית של בני אחרי כמה חודשים. מכיוון שהוא נולד כל כך מוקדם, ההנקה הייתה מאוד מאתגרת בשבילו והוא היה מתעייף מכדי לקבל ממני ארוחה אמיתית. הזנת הבקבוקים נראתה עובדת טוב יותר, זה היה היה לו קל יותר לאכול את מה שהוא צריך. שאבתי זמן מה וביצרתי את חלב אם שלי עם פורמולה כדי שיוכל לעלות במשקל, אבל אחרי כמה חודשים עברתי לפורמולה בלבד."

דיליה, בת 30

"מהשני שנולד, הרופא והאחיות היו דוחפים את הנושא כיצד 'השד הכי טוב'. רציתי ברצוני לשלוף את השיער, כי לא משנה כמה תה, עוגיות הנקה וזנבות ישנים ניסיתי, עדיין לא הצלחתי להשיג את האספקה ​​שלי. החלטתי להאכיל את ההאכלות כאשר הבן שלי איבד יותר מדי משקל על שלו הבדיקה הבאה. ואז החלטתי שבריאות הילד שלי חשובה לי יותר מאשר האופן בו החברה מצפה שאאכיל אותו."

איימי, 29

"הייתי תחת הרושם שהנקה תגיע באופן טבעי והייתי מתוסכלת להפליא כשזה לא קרה. ניסיתי במשך שלושה שבועות, הלכתי ליועצת הנקה, ניסיתי שומרי פטמות ובעצם בכיתי בתסכול. הבת שלי לא הייתה תפס כמו שצריך וזה גרם לי לכאבים רבים בכל פעם שניסיתי להאכיל אותה עד כדי כך שאחשש בכל מפגש האכלה.בביקוריה השני אצל הרופא, הוצע לי להשלים עם הנוסחה כי היא לא עומדת במשקל שלה. דרישות והורגש שהיא לא מספיקה לאכול. התחלתי להוסיף להאכלות שלה, שהגיעו כהקלה כזאת. יכולתי לזמן קצת בזמן שמישהו אחר השתלט עליה על האכלה בשבילי. השבוע שלאחר מכן שמתי לב האספקה ​​הייתה נמוכה בצורה מסוכנת מכיוון שלא ניסיתי לינוק באותה תדירות החלטתי שהגיע הזמן לעבור לפורמולה במשרה מלאה.

להחלטה הייתה השפעה רגשית הרבה יותר ממה שהייתי מוכן לה. הרגשתי כמו כישלון, כאילו הייתי האישה היחידה שנאלצה אי פעם לוותר על ההנקה מכיוון שגופה לא משתף פעולה. לאחר שהעצב הראשוני נותר, הסתפקתי בשגרה חדשה, שכללה גם תנומות והפסקות לאמא בזמן שאבא הצליח להשתלט על חלק מההאכלות. אני מרגישה שהחלפה עוררה הרבה לחץ עלי ועל התינוק שלי, ובסופו של דבר זו הייתה ההחלטה הטובה ביותר עבור המשפחה שלנו. הייתי עושה את זה שוב בדופק."

ג'יימי, 33

"למעשה לא הסתפקתי בשימוש בפורמולה באופן קבוע עד שבני היה כבן 6 חודשים. הסיעוד הלך נהדר, אבל השאיבה לא הייתה; לא הייתי מבטא מספיק כדי לענות על צרכיו. בזמן שהייתי בעבודה, לעיתים קרובות הוא היה זקוק לבקבוק פורמולה לאחר שסיים את כל מה שהבאתי הביתה יום לפני. המשכתי להניק אותו לילות, בבקרים, ולאורך כל סוף השבוע: ברור שהוא הספיק להספיק במהלך המפגשים האלה, אבל לא משנה מה אני ניסיתי (וניסיתי הכל) גופי פשוט לא הגיב טוב למשאבה והתפוקה שלי הייתה רק 1/2 או פחות ממה שהייתי צריך אם הייתי רוצה לתת לבני חלב אם בלעדי.

בסופו של דבר חשבתי 'שאיבה מיועדת לציפורים' אז הקטנתי את מפגשי השאיבה שלי בעבודה בזה אחר זה עד שהפסקתי לגמרי, בערך בזמן שהוא היה 10 חודשים, ואז הוא היה מקבל נוסחה בזמן שהייתי בעבודה והייתי מטפלת כשהיינו יחד. עברנו לחלב פרה כשהיה 12 חודשים והמשכנו להניק עד שהיה בן 17 חודשים. זה הסתדר לנו כל כך טוב. כשבתי הגיעה אני נשארתי בבית והניקתי באופן בלעדי 21 חודשים. כל תינוק וכל סיטואציה הם שונים: אני לא מתחרט על כלום."

צ'ריס, 27

"שני הילדים הגדולים שלי היו עם אי-סובלנות חלבית והניסיון להניק בזמן כריתת חלב היה קשה מאוד. לא הייתה לי מערכת תמיכה טובה וידע בנושא הנקה. החלפתי את בני לפורמולה בחודש אחד ואת בתי בשלושה חודשים. היה כל כך הרבה יותר קל וידעתי שהם מספיקים. שניהם היו תינוקות גדולים ובאמת המשיכו לגדול ולהתפתח היטב עם פורמולה. זה עבד עבורנו. הייתי אז אם להישאר בבית.

הצעירה שלי תהיה שנה בעוד שבועיים ואנחנו עדיין מניקות. היה קשה מאוד להגיע למצב שאנחנו יכולים להניק ואז גם לשמור עליו. היו פעמים רבות שעשינו את הרעיון של הנוסחה. שמתי לב לכמה הבדלים גדולים בין השניים. אבל לא רע, פשוט שונה. כמו תינוקות הניזונים מפורמולות אוכלים יותר בהאכלה כך שנאכילים בתדירות נמוכה יותר מאשר תינוקות יונקים. אני גם חושב שזה משחק לדפוסי שינה. בכל הקשור להתפתחות, בכנות אני לא רואה שום הבדל. אם תאכיל את ילדך הם יגדלו. אם תלמד אותם הם ילמדו. בהאכלת הפורמולה יש הרבה הטבות כמו האכלות ליליות פחות תכופות, אינך צריך לשאוב בעבודה, התינוק שלך לא משתמש בך כמוצץ כאשר הם לא מרגישים טוב, ולא נושכים.

אם בכנות הייתי עושה זאת שוב, לא הייתי משנה את זה. גם לא ראיתי הבדל גדול בחסינות. הרבה אמהות נכנסות לארוז פורמולות והייתי שם. זה לא נכון. כאם מניקה עכשיו, אני לא מרגישה עליונה ביחס לאמהות שמאכילות פורמולות ושונאת בכנות את כל הוויכוחים על זה. הלוואי שאמהות נוספות יכלו לעודד אחת את השנייה לעשות טוב לילדיהן ולא לשפוט אותן על האופן שהן מזינות אותן."

אשלי, 27

"עם הראשון שלי התעקשתי להניק באופן מוחלט וזה אכן הלך טוב במשך 4 החודשים הראשונים. חזרתי לעבודה שינתה דברים. לעזאזל בלתי אפשרי היה לשלב שאיבה כל ארבע שעות בעבודה שלי. אז, בסופו של דבר הפסקתי לינוק והלכתי אך ורק לנוסחה.

עם השני שלי, שוב, הייתי נחוש להניק בקפדנות. לצערי אני חושב שזה נמשך חודש בלבד. השנייה שלי הייתה ראשונה, הייתה לי ילדה בת 4 ומעט מאוד תמיכה. הייתי לחוצה עד למקסימום שבין ללכת לבית חולים, לנסות לבלות עם הפעוט שלי, לשאוב כל 4 שעות וכו '. זה נהיה מכריע מדי ועברתי לנוסחה. הרגשתי אשמה ממש על המעבר, אבל שתי הילדות שלי הסתגלו טוב ושניהם מאוד שמחים ובריאים עכשיו."

מייגן, 32

"האכלת פורמולות הייתה הבחירה הנכונה עבורי והתאומים שלי לא רק בגלל שרופא הילדים שלהם רצה אותם על פורמולה של עלייה במשקל (הם היו טרודים), אלא גם בגלל שזה עזר לבן זוגי ואני לבסס את מערכת היחסים שלנו זה עם זה כהורים. להאכיל כל שעתיים, על פי הוראות הרופא. יכולתי להניק אותם לבד או לשאוב כדי שבן זוגי יוכל להאכיל אותם אבל במקום זאת הכנו בקבוקים והאכלנו אותם כל לילה כל הלילה. זה היה מתיש, אבל זה גרם לי להרגיש היינו ממש בזה ביחד.

מעבר ליתרונות למערכת היחסים שלי, האכלת פורמולות הפכה אותי לאמא בטוחה יותר. עם כל הדאגות שהיו לי כבר עם הבריאות שלהן, היה נחמד לדעת שלא הייתי צריך להילחץ על כמות חלב האם שהם משיגים או להמשיך במלאי. זה היה רק ​​דבר אחד פחות לדאוג בין כל הוודאות האחרות בלהיות הורה חדש."

לורה, 29

"עם הראשון שלי היה לי דלקת התוספתן והבן שלי הגיע בטרם עת. הוא היה 33.5 שבועות, וכעובר, לא הגיע למצב בו הם לומדים לתאם איך" למצוץ, לבלוע ולנשום ". הוא גם היה צריך אוכל עשיר בקלוריות, ולכן הוא הושם על פורמולה מוקדמת. בגלל הניתוח לניתוח חירום ומסירה מוקדמת, האספקה ​​שלי מעולם לא הגיעה, או כך לפחות חשבתי.

מסתבר שיש לי מצב שנקרא רקמות הבלוטות הבלתי מספיקות, כך ששדי פשוט לא יכולים להכין מספיק חלב כדי לקיים ילד. לא משנה כמה שאיבה אני עושה, שיבולת שועל שאני אוכל או כמוסות חילבה אני לוקח, פשוט אין את הרקמה הנדרשת להכנת חלב אם. עובדה שלמדתי לאחרונה עם ילדתי ​​השנייה."

שלי, 56

"למען האמת באמת, זה לא היה עניין גדול בשום פנים ואופן. אף אחד לא הרכיב אמא אחרת לבחירתה. אני עצמי שנאתי את ההנקה. זה כאב, לא ייצרתי מספיק חלב, בעלי עבד שתי עבודות ואת החלק האהוב עליו היום היה הזמן השקט שלו מתנדנד ומאכיל את ילדיו. יכולנו לארוז בן רגע וללכת לכל מקום בלי שנצטרך לשאוב. גרנו בסיאטל ושתי המשפחות היו קרובות בסביבה, כך שהיה קל לקבל בייביסיט של סבא וסבתא. היה קטע c ולא ממש התאושש 'נכון'. חמישה חודשים אחר כך היה לי בעיקרון קטע c נוסף להסרת ציסטה בשחלות, בגודל של אשכולית.

זה באמת לא היה דבר שאנשים התווכחו איתו בלי סוף או היו זחוחים בגלל שאמא "יכולה" או "לא יכולה" להניק."

שרה, בת 30

"דבקתי בהנקת הבן שלי. כולם תמיד אמרו לי כמה זה טוב יותר ואיך בפורמולה יש כל כך הרבה דברים רעים שילד לא צריך היה להיות. אחרי כחודשיים הפסקתי לייצר חלב והייתי כועסת על עצמי שאני לא יכולתי להאכיל את הילד שלי כמו שהייתי 'אמור'. פשוט הייתי צריך ללכת לפורמולה. הלכתי לרופא של בני, בכיתי ושאלתי מה הפורמולה הכי טובה להשתמש בה. כמובן שניסיתי את האורגני, הכי הנוסחה היקרה בסביבה. הרופא של בני אמר שזה מטורף וחסר טעם, ושהצמיחה שלו ובריאותו היו יותר ממושלמים ובעצם בירכו אותי על המשך כל עוד עשיתי וניסיתי כמיטב יכולתי. בשורה התחתונה, זה לא היה מבחירה אלא בסך הכל היה כל כך קל יותר והוריד ממני כל כך הרבה מתח! ולבני יש אינטליגנציה מעל הממוצע לגילו והוא בריא יותר מכל. למעשה, היה לו רק הצטננות, וזה היה בזמן שהייתי מניקה."

אשלי ג'יי, 33

"הייתי אמא חדשה שהיתה בהריון בהנקה. במהלך ההיריון עברתי מחלקת מיילדות בבית החולים שלי ולא OB והייתי מוכנה שהתינוק יצוץ ופשוט יתגלגל לידי והתחל לאכול, כמיילדת שלי. לימד כל כך בביטחון. חוץ מזה שהוא לא צץ מיד, וניסה ככל יכולתו, גם האכילה לא קרתה. 'הדבר הטבעי ביותר בעולם' זה היה פתאום התהליך הכי לא טבעי עבור בני ואני. השבוע הראשון היה שטיפת דמעות של כישלון. לבני היה צהבת, והדבר היחיד שנקבע היה סיעוד, הוא היה ער כל שעה - לפעמים כל 45 דקות - לנסות לאכול; ילל, נושך ולא קיבל מספיק חלב. לאחר פגישה עם יועצי ההנקה לא הובילה שום שיפור, והייתי מחובר למשאבת שד ותוספי הפלה כדי להגביר את האספקה ​​שלי.

והנה הייתי, כישלון מוחלט עם פטמות חבולות ומדממות שלא היו מסוגלות אפילו להזין את ילדתי ​​שלי. בדיקה אצל הרופא שלו הביאה אותי למציאות קשה: 'הגוף שלך לא מכין מספיק חלב. עצרו בדרך הביתה וקבלו נוסחה. ' עשיתי לב כבד. נחש מה? התינוק שלי אכל. הוא שתה ארוך ועמוק, ולראשונה נרדם מרוצה ומאושר. עדיין לקח לי זמן להשלים עם 'הכישלון' שלי, אך ככל שהבריאות של בני השתפרה וראיתי את השינוי בו, קיבלתי את זה. היום, בגיל חצי שנה, הוא משגשג ונכון למסלול. אני תמיד מוכן עם שני התותחים המילוליים שנטענו כשאני נמצא מעבר הנוסחה של היעד, רק מחכה להרצאת 'השד הכי טוב'. אולי זה נכון, אבל אני לא אהסס לומר שעבור הילד שלי ואותי הנוסחה הצילה אותנו ואני לא מתביישת בזה יותר."

אלכס, 30

"הבכור שלי סיעודי רק שלושה חודשים. הייתי בן 21, עייף ואמא טרייה. היא לא רצתה ולא כפה על זה. מה קרה? ישנתי. בעלי (עכשיו לשעבר) הצליח האכלתי אותה. ההורים שלי הצליחו להאכיל. יכולתי לתת לה את העצמאות והקשר שלה עם בני משפחה אחרים.

בשניה שלי רציתי להארך, אבל היה לי התקף זמן קצר לאחר שנולד. בגלל התרופות שהייתי בהן, סיעוד כבר לא היה ברירה. בסופו של דבר הוא סבל מקוליקות וחסר סובלנות ללקטוז. בעלי לשעבר נפרס אז הייתי תלויה מאוד במשפחתי שתעזור לי. הפורמולה הייתה סנדקאל, בין הבעיות הרפואיות שלי לשלו, הכל היה על הידיים. השד הכי טוב, אבל רק אם זה הכי טוב בשבילך. לא הייתי מצליח לעבור את אותם חודשים קשים בלי שהמשפחה שלי הייתה מסוגלת להאכיל, או לקחת את התרופות שלי בידיעה שזה לא יפגע בתינוק שלי."

סטפני, 29

"הילד הראשון שלי לא היה תפס לאורך חיי. ניסיתי הכל. היא הייתה כל כך זעירה ולא קיבלה את מה שהיא צריכה, אז במהלך אותה תקופה היא קיבלה פורמולה, אבל ניסיתי כל 30 דקות להעלות אותה על הציצים כל יום במשך כמה חודשים ופשוט לא היה לנו מזל.

הילד השני שלי יונק; היא יצאה מוצצת ומוכנה לציצים. למען האמת היא אשכולה האכילה את 38 השעות הראשונות אחרי שנולדה. לא היו לנו בעיות עד שהדיכאון התחיל. התחלתי להסתכל על חיי וזה נסב סביב שאיבה והאכלה. הרגשתי גס כל הזמן ועברתי מאדם סופר עסוק לפרה חולבת. שנאתי את חיי. לא הייתי האמא שהרגישה קשורה לילד שלי בזמן ההנקה, מכיוון שהייתי כל כך לא בנוח בזמן ההנקה. הייתי בוכה כי לא התפוצצתי עם ציצים סוערים; יש לי סלעים והייתי צריך תמיד לשבת להאכיל. כשהבכור שלי רצה לשחק, לא יכולתי כי אחותה תמיד הייתה על הצוף. יום אחד התחלתי לדמם רע מהפטמות בזמן האכלה והחלטתי פשוט להפסיק. לא הייתה לי אנרגיה, דיכאון התקרב למקומות בהם לא רציתי לקום מהמיטה ולא הייתי מסוגל להיות אמא מספר אחת לשתי הבנות שלי.

הם ילדים יפים ובריאים ולמען האמת לא הייתי משנה את זה. כי בסופו של דבר הייתי צריך לעשות את הכי טוב לי באותה תקופה, להיות אמא מספר אחת לבנות שלי."

קריסטל, 25

"בחרתי לנסח מזון כי זה הרבה יותר נוח ואני לא מאמין שכל העניין של" השד הכי טוב ". אמא שלי אף פעם לא הניקה אף אחד מארבעת ילדיה וכולנו בריאים לחלוטין, מעולם לא סבלו מבעיות בריאות כתינוקות או כילדים, ואף אחד מאיתנו לא סובל מאלרגיות, מחלות וכו '.

עבדתי במשרה מלאה עד הלידה ועד שהבת שלי הייתה בת שמונה חודשים. ידעתי שאני לא אצליח להמשיך להניק ולהשאב עם לוח הזמנים שלי. הנוסחה הייתה מושלמת עבורי ועבור ארוסתי כיוון שהוא הצליח לקום איתה ולהאכיל אותה בלילה, כמו גם להיות מסוגל לשבת על הננה והפאפה שלה בגחמה (לא צריך להכין ולשאוב מספיק חלב לפני היד). אני מרגיש שהארוסה שלי גם התחברה לקשר עם הבת שלנו כמו שהייתי בזמן שהאכיל אותה. בנוסף, תמיד ידעתי כמה היא אוכלת כי אני יכול לראות את האונקיות שעל הבקבוק לעומת שלא אוכל לדעת כמה הם אוכלים כשהוא לא בבקבוק. נחמד לדעת שהיא מתמלאת ובצד האחורי לדעת שהיא לא נגמרה לאכול! היא ישנה במהלך הלילה בעריסה שלה מאז שהייתה בת 3 שבועות וזה היה מדהים! בסך הכל, אני מרגיש שאמהות עושות מספיק כמו שהיא ולעיתים עלינו לתת לאבות להוריד חלק מהעומס הזה. פורמולה הסתדרה נהדר עבורנו; זה נחמד להיות מסוגל להכין בקבוק בכל מקום שאתה לא צריך להיות דיסקרטי לגבי זה. היה נחמד גם להיות מסוגל לקבל הפסקות כשאני הייתי צריך את זה בלי צורך לתכנן מראש. אני חושב שממש חשוב לדאוג לעצמך ולקבל את ה"אני זמן "כשאתה יכול!"

אלנה, 30

"התאומים שלי נולדו 15 שבועות מוקדם, אז הייתי צריך לשאוב חלב אם הרבה מאוד זמן לפני שהם ממש יכלו להניק. אבל השאיבה קשה (וזה מבאס) ואני ממש התאמצתי לשמור על האספקה ​​שלי. ב- NICU שלנו, תינוקות צעירים באמת מקבלים חלב תורם אם אספקת האמא לא מספיקה (זה מגן מפני סיבוך שעלול להיות קטלני בשם Necrotizing Enterocolotis), אבל אחרי נקודה מסוימת, היה עליהם להוסיף להם נוסחה. זה היה קשה לי, אבל לא הייתי לא מכין מספיק חלב, כך שזה היה זה, או שהם ימותו ויגוועו ברעב.

אני מביט עכשיו אחורה ומאחל שלא טרחתי לדאוג לזה, כי ברגע שהם חזרו הביתה, הבן שלי פיתח אלרגיה לחלב והיה זקוק לפורמולה מיוחדת (כך שההנקה הייתה די בחוץ, והוא היה מאכיל 100% בפורמולה), והעברתי גם את הבת שלי לפורמולה של 100%, כיוון שהיא עברה ניתוח מוח והתקשתה להניק אחרי זה. פשוטו כמשמעו ברגע שעשינו את הבחירה להחליף אותם, זה היה כמו, "מדוע הייתי כל כך מפורק בעניין הזה ?!" הם אכלו, הם צמחו, יכולנו לדעת בדיוק כמה הם משיגים. פירוש הדבר היה שאפשר להאכיל אותם על ידי כל אחד, וזה באמת מועיל, במיוחד כשיש לך יותר מתינוק אחד.

בכנות, אני לגמרי בעד הנקה אם זה מה שמתאים לאם ולמשפחה, אבל אני חושב שחבל שיש את הבושה הזו שקשורה להאכלת פורמולות, כאילו מדובר באיזושהי כישלון הורות אישי. אם הייתי מנסה עדיין לשאוב או להניק רק בשביל לתת להם חלב אם, הייתי עייף, לחוץ, סוחב את הנטל הזה של סבל שגורם פורמולה, וזה לא היה מועיל לאף אחד. אז עכשיו, בכל פעם שחברים נכנסים להיריון בפעם הראשונה, העצה שלי היא פשוט 'להאכיל את הילד שלך'. לא משנה איך. כל עוד הם אוכלים, אתה עושה את זה כמו שצריך."