תוכן עניינים:
כשהפכתי להורה, הייתי צריך להשלים עם זה שלא הייתי מסוגל לעבור לכל הפעולות שרציתי. בזמן שאני לוקח את ילדיי למעשי צדק חברתי, אני לא יכול לדחוף את שעות הלילה שלהם בכל לילה. זו פשוט מציאות של הורות. מה שהבנתי גם הוא שהורות יכולה להיות סוג של אקטיביזם. אני מגדל את הדור הבא, האנשים שישתלטו על העולם שאנחנו נותנים להם. אז יש לי יותר מכמה סיבות לכך שהורות היא פעולה של צדק חברתי.
דמיין, אם תרצו, עולם בו אנשים שהאמינו בזכויות האדם הבסיסיות של כל בני האדם האחרים. עולם דמיוני זה הוא עולם שבו לעולם אינך צריך להסביר מדוע זכויותיך או חייך של שכנתך או חייהם חשובים. כולנו פשוט נדע ומקבל את האמורים כשכל הישר. אני לא יודע מה איתך, אבל זה עולם שאני רוצה לחיות בו. זה עולם שאני רוצה שהילדים שלי יחיו בו. זה העולם שאני מופיע אליו כשאני מופיע לפעולות וצעדים חברתיים וצעדים חברתיים ולהשתתף בפעילות אחרת שתקדם את התפיסה הבסיסית של צדק חברתי.
זהו עולם שאנו כהורים מסוגלים ליצור באמצעות האופן בו אנו בוחרים להורות לילדינו. מכיוון שלמרות שזה אולי לא כל כך ברור על פני השטח, הורות היא פעולה של צדק חברתי. הנה למה:
כי אנחנו משנים לבבות ומחשבות
כמה מאיתנו חולים שהפמיניזם הוא "נושא נשים?" כמה פעמים היינו צריכים להוכיח את טענתנו לפיה פמיניסטיות לא שונאות גברים? אנו נלחמים למען עולם בו כל אחד יכול להיות מי שהם באמת, בכבוד ובחמלה כלפי כל חברינו. אני לא מדבר על פמיניזם לבן, הרסני ואוקסימורוני. אני מדבר על פמיניזם אמיתי. הפמיניזם האמיתי הוא חוצץ, או שזה לא פמיניזם.
ילדיי גדלים עם פמיניזם צומת. הם מכירים את המילים שגוי וטרנסיסוגיניה, בדיוק כפי שהם מכירים את המלים ומתכוונים. לבתי הטרנסג'נדרית האוטיסטית אין ברירה אם ללמוד או לא על שנאה. היא רק בת 7 ואנחנו צריכים ללמד אותה איך להיות בטוחה במרחבים ציבוריים. לכן עליה לדעת על השנאה שהופכת אותה לא בטוחה.
כהורה, אני רואה את חוסר הצדק של רק ללמד את קורבנות הדיכוי על המערכות המדכאות אותם. בן זוגי ואני מוודאים ללמד את בננו המייסגר גם את הדברים האלה. כאדם לבן יהיה לו כל כך הרבה כוח לשנות את המערכות המבוססות של הפריבילגיה והדיכוי. ללמד גברים שהם אחראים לסיום אי-הגיון וטרנסיסוגיניה זה לא נותן להם יותר מדי מידע בגיל צעיר מדי. איש אינו שואל כאשר אנשים מלמדים את בנותיהם מה ללבוש, כיצד לנהוג, מה לומר כדי "להימנע מלהיות קורבן." כדי להפסיק ללמד את בנותינו את הדברים האלה, עלינו להתחיל ללמד את בנינו.
כי כולנו יחד בזה
אף אחד מאיתנו לא יוצא מכאן בחיים. לאף אחד מאיתנו אין יותר זכות להיות כאן מאשר לכל אחד אחר. איש מאיתנו אינו חופשי כאשר אחרים מדוכאים. הערכים שלימדנו באופן מסורתי את ילדינו כולם תואמים את היותם מגנים על זכויות אדם. תראה בעצמך:
- עשה לאחרים כמו שהיית עושה לך;
- תהיה אדיב;
- היה מכבד;
- היה אמת;
- דאג למי שיש פחות מכם;
- אל תכה או תנהג באלימות;
- זה לא בסדר לפגוע באנשים אחרים, ואם אתה עושה זאת בטעות, התנצל;
- שתף;
- אל אנוס;
- אל תרצח;
- לא לרמות, לשקר ולא לגנוב.
יכולתי להמשיך. אבל אתה מבין את הרעיון. תמיד היה חשוב ללמד את ילדינו את הדברים האלה. כשיש מישהו במשרד הציבורי שמתנגד באכזריות לכל הערכים הללו בגלוי, חשוב עוד יותר לוודא שילדינו ילמדו את המסרים הנכונים. לא יותר הודעות שנאה.
כי ההתנגדות אינה מועילה
ישנו איזון עדין שעלינו ללכת כשאנו רוצים ללמד את ילדינו ליהנות מהחיים ולהיות מאושרים, ובמקביל להילחם על מה שנכון. אני לא מושלם לעשות זאת בעצמי, אבל גם בחוסר השלמות שלי זה הכרחי שאמשיך ללמד את ילדי שזו הדרך בה אנו חיים.
כן, אנו חושבים חיובי. כן, אנו מטפחים בתוכנו שמחה ושלווה. עם זאת, כל זה מרגיש צבוע, אלא אם כן אנו מטפחים באופן פעיל שמחה ושלום בתוך הקהילה הקולקטיבית שלנו. זה השיעור החשוב ביותר שאני יכול ללמד את ילדי. זו הורות צדק חברתי.
