7 נאבקת בכל אימהות העל המאורגנות כאשר יש להן פעוט

כמות המתכננים המלאים למחצה בביתי גבוהה באופן מזעזע. זאת אומרת, אני משתדל מאוד להישאר מסודר כאמא, אבל חבורת המחברות, עטים ג'ל, קלטת, ולמינציה שיש לי (שאני אוהבת) כמעט ולא נגמרת לכאורה, אך לעתים רחוקות משתמשים בהן מוכיחים את זה: אני לשעבר קליפה של אישה מסודרת. פעם היה לי כל התוויות והכל בסדר, ובכן, המאבקים שכל אימהות סופר-מאורגנות נתקלות כשיש להן פעוט, הסיטו את אישיותי מסוג A לאלה של מקל לא מאורגן, שנזרק בערימה של מקלות לא מאורגנים אחרים לגלם את הבלגן הזה שבחיים עם ילד בן שנתיים.

בעיניי ארגון הוא על רשימות ותוכניות ורעיונות ועל הנוחות שיש תמונה ברורה של מה שאני צריך לעשות ומה אני עושה באותו היום או באותו השבוע או אפילו באותו חודש. עם זאת, אני לא יכול לטעון שהוא אדם מסודר. ובכן, כבר לא. הניקיון קשור לניתוק הכביסה והעמסת המדיח ולא לתת לשקית החיתולים לשפוך על שולחן האוכל ולשאוב לשואב לפני שהוא מגיע למצב שאתה מסתכל סביב החדר וחושב, "לעזאזל, אני צריך לשאוב." אני מתכוון, הייתי עושה אם הייתי יכול, אבל אני לא יכול. לא עם פעוט. עכשיו, כשאני שנתיים אמא, יש לי את היכולת המולדת ההיא להסתכל על העומק ולבצע עסק שלי כאילו הוא אפילו לא שם. סליחה, מרתה (על התקליט, אני עובדת על זה).

במקום זאת, אני שולטת ביכולות הארגוניות שלי, אשר כל הזמן נובעות בספק ברגע שבני פעוט. למעשה, יתכן שהוא או לא (אבל בהחלט עשה זאת) שרבט על כל המתכנן שלי בטוש ורוד ממש לפני כמה ימים. ברצינות, אם זה לא מטאפורה למצב חיי הנוכחי, אני לא יודע מה כן. להלן מספר מציאויות אחרות של להיות אמא מסודרת עם פעוט, כי אם אתה לא צוחק אתה עלול פשוט לבכות בערימת ניירות לא מאורגנים על דלפק המטבח הנקי שלך בעבר.

רשימת המטלות שלך אינה נגמרת, ולכן אין תחושה של השלמה כשאתה משלים אותה

בין הדברים המספקים ביותר (הלא מיניים) שאני יכול לחשוב עליהם הם: להעביר לי מישהו קפה, לדלג על הפרסומות ולבדוק דברים מתוך רשימת מטלות. עם זאת, אני לא זוכר את הפעם האחרונה בה באמת השלמתי את רשימת המטלות שלי, כך שמדובר בקרב שאינו נגמר ובו אין סיפוק.

כל ניסיון לתכנן יוצא מהחלון

כשאני הכי שאפתנית לפרוש את היום שלי, או את השבוע שלי, או את החודש שלי, הבן שלי באורח קסם מתחיל בקיעת שיניים, או שיש לו פריחה, או איזו מחלה מסתורית אחרת המחייבת אותנו (אותי) לבטל תוכניות. מדוע אף אחד לא אמר לי שהורות היא מסובכת ומבולגנת ומחייבת לשים את הצרכים של מישהו אחר במקום הראשון? הייתם חושבים שזה יהיה ידע משותף או משהו כזה.

כל כלי הארגון שלך טועים באספקת מלאכה

טיול של הכומתה אל חביבי המדבקות שלי.

זה מרגיש כמו רמאות לשים דברים כמו "החלף חיתול" ו"האכיל בן "ברשימה היומית שלך

אני יכול או לא להוסיף "להתקלח" לרשימת ה"מטלות "שלי על בסיס קבוע, אבל אני מצייר את הקו ב"חוט דנטלי".

שום דבר לא נשאר איפה שאתה שם את זה

אני נוטה להתמודד עם היכן הדברים שלי נמצאים, בדרך כלל על ידי התעקשות להיות מסודרים. עם זאת, ברגע שבני התחיל ללכת, לרוץ ולגלות כמה כיף לדחוף דברים חשובים מתחת לספה, זה כבר לא המקרה.

אין לך זמן לבצע תכנון בפועל

אוקיי, כן, אני יודע איך זה נשמע, אבל אני מאוד אוהב לשבת עם מתכנן ריק או להכין רשימת מטלות רעננה או לחפש אחר גיליונות עבודה של הגדרת יעדים (אני יודע, אני יודע. לכל הילדים שקראו לי חנון בחטיבת הביניים: מי צוחק עכשיו?). ובכל זאת, ההזדמנויות שיש לי לעשות את כל האמור לעיל די נדירות, מה עם פעוט שצריך להאכיל והכל.

כמות העבודות והתמונות שעכשיו אתה צריך למצוא מקום היא מטורפת

אני ברצינות לא יודע מה אני הולך לעשות כשהמקרר שלנו יהיה מלא. זה הדברים שסיוטים עשויים מהם.