תוכן עניינים:
- כשנשמתי במסעדות שיפוטיות
- כשסרבתי להניק בחדר אמבטיה
- כשאני סוף סוף הפסקתי לנסות להילחם בתינוק שלי על כיסוי האחות
- כשאני מניקה בפתיחות מול אנשים שידעתי חשבתי שהנקה הייתה "גרוסית"
- מתי מניקה על החוף
- כשנשמתי מטוס
- כשהייתי מניקה עם אמהות אחרות
מדהים שבשנת 2016 עדיין יש לנו סטיגמה סביב הנקה ציבורית. העובדה שמשהו שקיים מאז תחילת הזמן לקיום חיים דורש hashtag כדי להיות "מנורמל" היא ממש מדהימה. אני גר בברוקלין, מובלעת קטנה ופתוחה של העולם, בה ניתן היה לדמיין נשים מניקות בפארקים ובבתי קפה מדרכות כל היום. למרבה הצער, זה לא המקרה. אז היו לי המון הזדמנויות להרגיש כאילו הייתי צריך לאתגר את "המערכת", ותקופות בהן ההנקה בציבור גרמה לי להרגיש עוצמתית.
מובן שהנקה גרמה לי להרגיש עוצמתית בלי קשר למקום בו אני עושה את זה. אחרי הכל, זו הרגשה מדהימה להיות מסוגלת להאכיל את ילדך היישר מגופך. הפעם הראשונה שתינוק שלי נצמד אל שדי בבית החולים הרגיש כמו נס. לא בגלל שהייתה לי סיבה לחשוב שהוא לא היה נועל או ששדיי היו בעייתיים. זה פשוט ובכן, אתה לא יכול להאמין שהיילוד הזעיר הזה שבאמת פשוט יצא מהרחם שלך יודע להגיע לפטמה שלך ולמצוא אוכל. זה מדהים!
אז כמה משוגע שאנחנו לוקחים את הדבר הנפלא הזה שתינוקות ((רבים, אם כי בהחלט לא כולם וזה בסדר)) מאמות יכולות לעשות, ואנחנו מכסים את זה בסודיות ובושה ומעודדים נשים לעשות את זה באופן דיסקרטי בכל פעם שהם נמצאים בציבור או כשהם עוזבים את הבית? היו לי הרבה רגעי הנקה עוצמתיים, כשהחלטתי לדחות הצעות שאני מסתיר את ההנקה שלי מהציבור, ובמקום זאת, קבעתי את זכותי להניק בפומבי ללא בושה. וזה לא לקח הרבה זמן להתענג באמת מהכוח הזה, ולהפוך אליו קצת.
כשנשמתי במסעדות שיפוטיות
GIPHYכשהבן שלי היה קטן הקפדתי להוציא אותו לארוחת צהריים, אחרת היינו פשוט בבית והאזינו לצלילי הצעקות שלו. ההתרוצצות בעיר הייתה אחת הדרכים היחידות לגרום לו להיות יחסית צונן. אז כשהרעב התפתל, היינו אוכלים.
לפעמים המקומות שאכלנו בהם לא היו הכי "ידידותיים לסיעוד" והייתי מרגיש קצת מוזר לשטוף את הצוף. ואז הייתי מתגברת על זה, ואניקה בזמן שאני אוכלת כריך ממש טעים.
כשסרבתי להניק בחדר אמבטיה
GIPHYבכל פעם שיצאנו בפומבי עם הרך הנולד שלי, תחילה קרא לי שיר הצפירה של חדר הנשים כשהייתי צריך לאחות את בני. כאמא חדשה, הרגשתי שעלי לעבור למרחב פרטי לעשות את הדבר האינטימי הזה עם התינוק הקטן והיקר שלי.
ואז הייתי מתנער מהרעיון המטורף הזה והייתי כמו "אה, לא. אני לא נכנס למקום שאנשים הולכים מספר שתיים כדי להאכיל את התינוק הקטן והיקר שלי. האם אני משוגע?" אם בחנות הייתה תחנת אחיות ייעודית, נהדר. יכול להיות שביקרתי באחד מאותם מקומות פעם או פעמיים. עם זאת, ברגע שנכנסתי לקצב ההנקה מצאתי לעצמי מקום נוח (על הרצפה, או על אחד מכסאות הנדנדה שהיו למכירה) בכל מקום בו קנינו וקנינו עד שגמר התינוק שלי.
כשאני סוף סוף הפסקתי לנסות להילחם בתינוק שלי על כיסוי האחות
בהתחלה ניסיתי "לשמור על זה קלאסה" עם כיסויי ההנקה החמודים שהוכשרו לי כשתינוק נולד. חוץ מזה, תמיד אהבתי אביזרים נלווים, גם אם זה היה דומה למשהו יותר מאשר צעיף שיק. אבל היילוד שלי ממש לא היה בשום דבר שמכסה את ראשו כשהוא ניסה לינוק, והיה נוהם ובועט ומוחה בכל פעם שהדבר התמודד איתי. לקח לי מטופש כמה ניסיונות להבין שזה הכיסוי הסיעודי (ולא העובדה שהוא היה חזק מדי, או קר מדי) שמעכב אותנו מכמה מפגשי סיעוד סולידיים כשאנחנו בחוץ בפומבי.
כשאני מניקה בפתיחות מול אנשים שידעתי חשבתי שהנקה הייתה "גרוסית"
GIPHYכשיודעתי שמישהו לגיטימי חשב שהנקה היא מטלטלת או גסה, הנקתי בכוונה לפניהם מבלי לנסות לחפות בכלל. זו הייתה הצורה שלי לטיפול טבילה, ובכן, הם לא בהכרח ביקשו. בוסר? אולי. אבל אם אדם היה בא לביתי והייתי צריך לינוק את התינוק שלי, אני לא מתכוון לנסוע על עצמי (או באמת, להתאמץ בכלל) לדאוג לרמת הנוחות שלהם עם הציצים שלי. הם יכלו להתמודד, או שהם יכלו להביט במבט. העדיפות שלי הייתה להאכיל את הילד שלי (וזה בסדר גמור, גם לדבוק אותו קצת בהם אני מודה).
מתי מניקה על החוף
תמיד מצאתי שזה עובר ליניקה בחוף. אחת, אהבתי שבאופן בסיסי יכולתי להיות טופלס וזה די מקובל כי היי, האכלתי את התינוק שלי. אבל שניים, התחושה של הנקה של ילדתי ושמיעת המהירות של הגלים, ורעש הרוח, וכל הכוחות האלה של אמא טבע סביבנו גרמו לי להרגיש שכל מה שאנחנו עושים באותו הרגע לא יכול להיות יותר נכון ב.
כשנשמתי מטוס
GIPHYאתה יכול לעשות את זה באוויר, אתה יכול לעשות את זה בכיסא! זה לא סופר נוח, אבל זה בטוח משהו מדהים לדעת שאתה מאכיל את התינוק שלך מגופך, תוך כדי שגשג בעננים. האם זה נהיה יותר שמימי מזה?
אחד החסרונות של ההנקה במטוס, מבחינתי, היה כשהרגשתי שמישהי בוהה בי בזחילה בין הסדקים במושב שמאחוריי, אבל פשוט עשיתי כמיטב יכולתי להתעלם מזה. טיפ למקצוענים: ההנקה הכי טובה שלי בחוויות האוויר כללה כרית מהבית בחיקי לתמיכה נוספת.
כשהייתי מניקה עם אמהות אחרות
GIPHYאין כמו הנקה עם חבריך המניקים את חבריך באומנות "קומביה" מוחלטת כדי לנרמל באמת דברים לאנשים. אני זוכר שנפגשתי עם קבוצת אמי כשהתינוקות שלנו היו צעירים במיוחד באולם בירה מקומי (אני יודע, אני יודע, בירה ותינוקות, איזו משולבת) בברוקלין, ואיך כולנו מניקים, גוזלים או מתנדנדים תינוקות. מכיוון שכולנו היינו ביחד, לא הרגשנו מוזר מהנקה בציבור. זה היה ממש יפה.
