תוכן עניינים:
- היכולת אפילו להביא ילדים לעולם
- בין אם אתה מסוגל להתייחס לילד שלך
- מציאת מטרתך בחיים
- לדאוג שתיקח דברים למענקים …
- … והחיים יעברו אותך
- שהחיים ישתלבו או ישעממו
- שלעולם לא תתרום לחברה (או לחיים, באופן כללי)
- שלעולם לא יהיה צורך (או מבוקש)
- שלעולם לא תעשה את ההבדל בחיים של מישהו אחר
הפכתי לאמא כשהייתי רק בת 21. היו הרבה חששות שמשפחתי וחברי השמיעו כשחלפתי את החדשות שאני בהריון ומתכנן להפוך לאמא. הרי הייתי באמצע המכללה, באמצע הסטאז 'הראשון שלי ועשיתי שכר מינימום במהלך שנת הלימודים. למרות שדאגות אלה בהחלט תקפות, גיליתי מהר מאוד שרבים מאותם חששות תקפים נעלמים מיד כשאתה הופך לאמא צעירה בשנות ה -20 לחייך.
אמנם לא הייתי צריך לתכנן ולא התכוונתי להיות אמא כל כך מוקדם בחיי, אבל בכל יום אני נהיה יותר ויותר אסירי תודה על כך. "התוכנית" הראשונית שלי הייתה להפוך לאמא אחרי שהתחתנתי, אולי כשהייתי בת 25 או 26. אתה יודע, אחרי הקולג ', אחרי שהתחלתי את עבודתי, אחרי שהיה לי קצת יותר "זמן לנו" עם בן זוגי (ואולי אחרי שהיה לנו, אני לא יודע, כלב). במילים אחרות, התוכנית הייתה להכות את כל הנקודות ברשימת "רשימת הבדיקה" שהחברה טוענת שעלינו לפגוע בהן, לפני שמתיישבים ומדליקים ילד.
כן, לחיים לא בהכרח אכפת מרשימת הבדיקה ההיא. לעיתים רחוקות (אם בכלל) התוכניות שלך מסתדרות בדיוק כמו שחזית. בכנות, אני אסיר תודה שהם לא ובהחלט אסיר תודה לשלי. אני חושב שהתוכנית החדשה הזו הסתדרה אפילו יותר טובה מזו הישנה. למען האמת, האימהות טובה יותר מכפי שיכולתי לדמיין שאי פעם, ואני באמת מאמין שזה בגלל שאני חווה את זה ברגע זה. לא רק שעברתי הריון הרבה יותר קל ממה שדמיינתי בתחילה, אלא שאני מצפה להסתכל קדימה לעתיד ממושך עם הילד שלי (ובן זוגי) פשוט מכיוון שהקמנו את המשפחה שלנו כשממש כן. אז, בטוח, יש הרבה דברים לדאוג כשאתה בשנות ה -20 לחייך, אבל כשאתה הופך לאמא בשנות ה -20 לחייך, הדברים הבאים אינם מהדאגות האלה:
היכולת אפילו להביא ילדים לעולם
כמובן, הרבה נשים לא רוצות ילדים, ולכן היכולת להוליד אינה מדאיגה. עם זאת, נשים אחרות אכן רוצות, בסופו של דבר, ילדים, ולעיתים הבחירה בחיים יכולה להשאיר אותך תוהה אם (או לדאוג אם) אינך יכול להביא ילדים לעולם. כשאתה הופך לאמא בשנות ה -20 לחייך, אתה כבר לא צריך לדאוג אם אתה באמת מסוגל להביא ילדים לעולם, כי נו, כבר יש לך ילדים כאלה.
בין אם אתה מסוגל להתייחס לילד שלך
זאת אומרת, אני משוכנע שהטכנולוגיה הולכת להיות די סלחנית (זה תמיד) כך שאני בטוח שיהיה עקומת למידה וגם אם אני אנסה לעמוד בקצב, יהיו דברים שהילד שלי נהנה שאני פשוט לא לא. עם זאת, אני עדיין צעיר מספיק כדי להיות "ירך עם זה", ויש לי תחושה שהבת שלי תעריך את זה (או שונאת את זה, אבל מה שלא יהיה, אני אמא מגניבה.)
מציאת מטרתך בחיים
האם האימהות היא סוף כל-כול-הנשים? כמובן שלא, ורק מכיוון שיש לך תינוק זה לא אומר שמצאת את הדבר האחד שנותן לכל חייך משמעות. עם זאת, ילד לילד אכן מביא כל כך הרבה דברים בפרספקטיבה, ובהחלט הוא יכול (ובדרך כלל עושה זאת) לתת לך תחושת משמעות מכיוון, ובכן, אתה המטפח והספק של מישהו, עכשיו. נחמד שיש לך תחושה של מטרה, למרות שזה לא המטרה היחידה שלך.
לדאוג שתיקח דברים למענקים …
זה יכול להיות ממש קל, אפילו כשאת אמא, לקחת דברים מסוימים כמובן מאליו. עם זאת, ילדים מזכירים לך כל הזמן להפסיק ו"להריח את הוורדים ", לדבר. הזמן עובר כל כך מהר ואתה כל הזמן נזכר לעצור ולהתענג באמת ברגעים שאתה משתף עם ילדך. בנוסף, לראות את העולם דרך עיניו של ילד זה כמו לראות את העולם שוב, לראשונה, וקשה לקחת משהו כמובן מאליו כשאתה מתלהב בדיוק כמו שהילד שלך עושה (כן, אפילו בקופסה).
… והחיים יעברו אותך
לידת ילד איננה הדרך היחידה "לחיות את חייך", אך היא בהחלט מקלה על חיים אמיתיים ומעריכים את החיים.
שהחיים ישתלבו או ישעממו
כשיש לך ילד, זה יכול להיות די קשה להשתעמם. כלומר, כשאתה רגיל לשגרה ספציפית אתה עובר נסיגה שינה או פוגע באבן דרך חדשה או שהילד שלך לומד משהו חדש ובכן, הכל שונה באופן מיידי. אף פעם אין יום משעמם או ארצי, זה בטוח. אתה אף פעם לא באמת יודע למה לצפות, ולמרות שזה יכול להיות מעצבן (בלשון המעטה) זה יכול גם לגרום לדברים להיות די מרגשים.
שלעולם לא תתרום לחברה (או לחיים, באופן כללי)
שוב (וכן, כדאי לחזור) הריבייה אינה התרומה היחידה שנשים יכולות לתרום לחברה. יש המון נשים שלא רוצות (או לא יכולות ללדת) ילדים, שעשו דברים יוצאי דופן לחלוטין והפכו את העולם למקום טוב יותר. (זאת אומרת שלום אופרה.) יתר על כן, יש המון נשים שהצליחו והמשיכו לעשות דברים יוצאי דופן על מנת להפוך לאמא. יש המון אמהות שגם עובדות או מקימות עסקים או מצילות חיים כל יום כרופאות או מצטרפות לצבא או, נו, אתה קורא לזה.
עם זאת, הפחד שלא עשית שום דבר כדאי (או לעולם לא תעשה) בהחלט נעלם ברגע שיש לך ילדים. כלומר, יצרתם ולידתם חיי אדם. זה מדהים. שחיי אנוש יכולים להמשיך לעשות דברים מופלאים, ואתה מילא תפקיד.
שלעולם לא יהיה צורך (או מבוקש)
כולם רוצים שיהיה צורך (ואני הייתי טוען שצריך), בין אם זה על ידי מישהו רומנטי או בצורה של חברות או בני משפחה או כל קשר אחר שנוכל לעשות עם בני אדם אחרים. לפעמים, זה יכול להיות מפחיד, לחשוב שלעולם לא תהיה מבוקש או נחוץ על ידי מישהו אחר. זה גם פחד רגיל למדי שלדעתי כולם מרגישים זמן (או שבע) כשהם בשנות העשרים לחייהם ומגלים את החיים.
עם זאת, כשאתה אמא, אתה מודע בדיוק כמה אתה מבוקש ונחוץ אתה באמת. בן אנוש אחר פשוטו כמשמעו סומך עליך בכל היבט של המילה, ובעוד זה יכול להיות מתיש, זה גם מתגמל ביותר.
שלעולם לא תעשה את ההבדל בחיים של מישהו אחר
יש כל כך הרבה דרכים בהן אתה יכול לעשות את ההבדל בחיים סביבך, והצורך המתמיד להפוך את חייו של מישהו טוב יותר ממה שהיית כשנכנסתם אליו לא אמור להיפסק כש (או אם) תהפוך לאמא.
אבל אם את אמא, אתה מבין עד כמה אתה חשוב וכמה אתה מוערך וכמה אתה מבין, אפילו אם זה רק בחיים של אדם אחד. זו תחושה די מדהימה, אני לא מתכוון לשקר.
