תוכן עניינים:
כשהפכתי לאם חד הורית הבנתי שלא יצא לי לצאת כבר למעלה מעשור. במילים אחרות, הייתי נורא מחוץ לתרגול. לא היה לי מושג איך להתחיל, או איך אני אדע אפילו מתי אהיה מוכן לצאת לאימא חד הורית. חלק מהבעיה היה לדאוג שאנשים ישפטו אותי כי אני יוצא עם מישהו חדש, או מניחים שהבחירה שלי לצאת איכשהו פירושה שלא אכפת לי מהילדים שלי. (אנשים הכי גרועים, נכון?) כשאנשים גילו שעזבתי את בעלי, אמרו לי כל הזמן שחשוב שפשוט "אתמקד בילדים שלי" לזמן מה. אבל כמה זמן היה "זמן מה"? בכנות, לא היה לי שום מושג.
הרבה זמן לא רציתי לצאת לאם חד הורית כי חששתי לסמוך על מישהו שוב. אבל הייתי כל כך בודד. במבט לאחור, דווקא רציתי שהוצאתי את עצמי שם מוקדם יותר. כשהתחלתי לצאת שוב הייתי כל כך נואשת למגע אנושי שקיבלתי כמה החלטות גרועות באמת בכל מה שקשור לגברים שהקשרתי אליהם. ואז לקחתי פסק זמן של הכרויות, ניסיתי שוב ובסופו של דבר פגשתי את האיש שיהפוך לבעלי השני.
אז איך אתה יודע מתי הגיע הזמן "לחזור לאוכף", כמו שאומרים? מבחינתי זו הייתה ההבנה שמצאתי חריץ עם הילדים שלי והשגרה שלנו. סוף סוף הייתי בנקודה בה לא הייתי מותש לגמרי, כך שהרעיון של היכרויות לא היה לגמרי מהמם. יכולתי להשקיע זמן ואנרגיה על מישהו אחר חוץ מהילדים שלי, ובלי לאבד את דעתי. היה לי גם הזמן להיות בררן, כך שיכולתי לטפל בוחרים במחזרים פוטנציאליים, ולפחות, להגביל את משך הזמן שהעברתי לאנשים שבאמת לא ראויים לחברה שלי.
עם זאת, אני לא יכול לדבר בשם כל ההורים החד-הוריים, ואני יודע שמה ש"מוכן לדייט "פירושו עבור אדם אחד לא יהיה זהה לאחרים. אבל כששמעתי סיפורים מאמהות רווקות אחרות, הבנתי שכשמדובר בדייטים (או משהו כזה, באמת) האדם היחיד שמסוגל לשפוט אם זה "מוקדם מדי" או "הגיע הזמן" עד היום הוא האדם שמחליט עד היום. פרק זמן.
הת'ר
"לא יצאתי לדייט במהלך הפרידה ובמשך שנה שלמה אחרי גירושי. לא הייתי מוכן להתמודד עם גברים. רציתי להתמקד בעצמי, בבנים שלי ולחיות את החיים במלואם. סוף סוף יצאתי עם בחור שגר בשכונה שלי. יצאנו לדייט במשך 10 חודשים, אבל מערכת היחסים הזו הייתה חזה מכמה סיבות. ואז התחלתי לצאת עם החבר הכי טוב שלי. זה הרגיש כמו חברים לנפש. בילינו כל יום וכמעט כל לילה ביחד במשך כשלושה חודשים, בלי להיות אינטימיים. כשסוף סוף קיימנו יחסי מין זה היה מנקר נפש. ידעתי שההתחלה של הקשר הזה הייתה עם תאריך תפוגה. הוא עבר למצב אחר. אני ממש אוהב אותו ומאחל לנו שאיכשהו נוכל להיות יחד יחד, אבל מערכות יחסים למרחקים ארוכים הם קשים. נכון לעכשיו אני לא רוצה לצאת עם איש.אני יודע שאם אני רוצה למצוא אהבה שוב, אני צריך לפתוח את עצמי בפני אנשים חדשים, אבל אני פשוט לא יכול לדמיין את עצמי עם כל אחד אחר."
צ'לסי, בת 33
