תוכן עניינים:
- "כמה קשה זה יכול להיות?"
- "זה לא צריך לקחת כל כך הרבה זמן"
- "אם ילד לא מוכן לסירוגין כשהם שניים, ההורים שלהם עצלנים"
- "שוחד יעשה את הטריק"
- "זה לא כזה עניין גדול"
- "אם זה מבולגן, אתה עושה את זה לא נכון"
- "אתה יכול בסיר לאמן את הילד שלך בשבוע …"
- "… אם לא מוקדם יותר"
- "ברגע שהם מאומנים בסיר, הם תמיד מאומנים בסיר"
אמרתי המון דברים מטופשים בימי, על שפע ומגוון רחב של דברים. אני לא גאה בזה, אבל אני אנושית ואני עושה טעויות ומה שהיה לי כל כך בטוח לפעמים, לפעמים מתגלה כשגוי להפליא. אני לא מעל לאכול עורב ויש נקודה, בחיים של כולם, כשאתה רק צריך למצוץ את זה ולהודות באשמה. הזמן הזה הוא עכשיו, קורא טוב לב, כי על הדברים המטופשים שאמרתי על אימונים בסיר לפני שנולד לי ילד צריך לדבר עליהם. לצערי.
אני לא יכול להגיד שאני מופתע מכך שכשמדובר באימונים בסיר, טעיתי ברוב התהליך הארוך, לכאורה שאינו נגמר. ההורות איננה ניתנת לחיזוי במקרה הטוב, ועד כה תקופתי כאם לא הייתה אפילו שבריר ממה שחשבתי שיהיה. לפעמים זה יותר טוב ממה שיכולתי לדמיין. לפעמים קשה לי פי עשרה שיכולתי להתכונן אליו. עד שאתה לא עובד בזה, אתה פשוט לא יודע למה אתה מכניס את עצמך, ואימוני הסירים אינם שונים. אני זוכר שהתחלתי את התהליך הזה כל כך שחצן ובטוח ופשוט בטוח לגמרי בעצמי. זה היה לוקח לי שבוע; זה הולך להיות יחסית כואב; זה לא יהיה מבולגן והייתי מסוגל לחתוך את החיתולים תוך זמן קצר. חה חה. חה. חה. אה, אני כל כך טיפש.
בורות עשויה להיות אושר, אבל זה בטוח גורם לך להיות מטומטם. למדתי המון כשהייתי בסיר אימוני של הבן שלי, והשיעורים נמשכים מכיוון שלאחרונה פגענו בכמה נבלות ומצאנו את עצמנו זקוקים לחיתולים. שוב. אז, עם זה בחשבון ובשם הכנות הכואבת, הנה רק כמה מהדברים המטופשים שאמרתי על אימונים בסיר לפני שילדתי ילד. איכס. זה כואב.
"כמה קשה זה יכול להיות?"
קשה להודות אבל כן, פעם חשבתי שאימוני סירים יהיו יחסית קלים. כל כך הרבה אנשים ממהרים לחלוק את סיפוריהם "הילד שלי הוכשר בסיר בשלושה ימים", שחשבתי שלא תהיה לי בעיה בכלל. הייתי מגדיר שגרה ומשתמש בשוקולדים כחיזוק חיובי ולפני שידעתי זאת הילד שלי היה מאומן בסיר והכל יהיה בסדר.
אה, איזה טיפש הייתי. תיקון, בבוקר. עדיין אני. בהחלט אני.
"זה לא צריך לקחת כל כך הרבה זמן"
לא הבנתי שאימון בסיר היה תהליך ארוך מאוד, איטי עד כדי דאגות. הזמן הממוצע שלוקח לאמן פעוט בסיר הוא 3 חודשים. שלוש. חודשים. כן, זה לא פרק זמן קצר, וכשמדובר בקקי ופיפי, שלושת החודשים האלה (בממוצע) יכולים להרגיש כמו שלוש שנים ארוכות, מסריחות ומבולגנות.
"אם ילד לא מוכן לסירוגין כשהם שניים, ההורים שלהם עצלנים"
אני חייב למספר בלתי הולם של הורים התנצלות אמיתית מאוד מכל הלב. מה לעזאזל אהבתי תמיד חשבתי? בכנות.
הילד שלי בן שנתיים, והוא מיומן חלקית בסיר. זה אומר, כן, הוא כן משתמש בסיר אבל לא כל הזמן, בדרך כלל לא בלילה ולא כשאנחנו בחוץ. במילים אחרות, מדובר בעבודה המתקדמת ואנחנו לא לגמרי ממצים את החיתולים בקרוב. אני לא רואה את עצמי הורה "עצלן" בשום יכולת, ואני בהחלט לא חושב שנכשלתי בדרך כלשהי רק בגלל שהבן שלי לא בסיר אימן כילד בן שנתיים. לא. זה ייקח זמן מה, קורא יקר. אני משערת את זה לטווח הארוך, אני מניח.
"שוחד יעשה את הטריק"
אם רק זה היה כל כך קל, החברים שלי. אם רק.
ניסיתי הכל תחת השמש כדי לגרום לילד שלי להשתמש בסיר בעקביות. לפעמים שוקולד או צעצוע או מדבקה יעבדו. לפעמים זה לא. אז פשוט הבטחה של כמה דברים טובים אם הילד שלי משתמש בכס החרסינה על בסיס קבוע זה לא מספיק. אני צריך למצוא דרכים חדשות לעודד אותו להשתמש בשירותים, ואני צריך להישאר עקביים. קל יותר לומר מאשר לעשות, אני יכול להבטיח לך.
"זה לא כזה עניין גדול"
אבל זה כן. זה בכך שזו אבן דרך גדולה. זה בגלל שזה אומר שאני יכול להפסיק לקנות חיתולים. זה בגלל שזה אומר שאני יכול להפסיק להחליף חיתולים.
האם זה עניין גדול אם הילד שלי לא מאומן בסיר בגיל מסוים? ובכן, זה תלוי, אבל לא ממש. ישנם רגעים בהם כדאי לשים לב לתאונות של ילדכם וישנם סימנים לכך שקורה משהו גדול יותר, וכולם מצריכים תשומת לב נוספת. עם זאת, לרוב ילדכם ילמד כאשר הוא מוכן.
ובכל זאת, זה עניין גדול. אי הצורך להתמודד עם חיתול זה עניין גדול וממושקע ולא ממש הבנתי עד כמה הייתי מתרגש להחזיק קקי בשירותים, עד שזה יהפוך לדבר היחיד שבאמת רציתי שיקרה. השתמש בשירותים, ילד. לאהבת האל השתמש בשירותים הארורים.
"אם זה מבולגן, אתה עושה את זה לא נכון"
לא. רוב הסיכויים שאם זה מבולגן אתה עושה את זה נכון.
למרבה הצער, הייתי צריך ללמוד את השיעור הזה בדרך הקשה. בדיוק התחלתי להכיר לבני את הרעיון של אימון בסיר כשהוא החליט לקחת את העניינים לידיים שלו. אחרי קנייה של שתיקה שמעולם לא מבשרת טובות, חיפשתי את הכרוב היקר שלי, רק כדי למצוא אותו במטבח שלנו, חיתול קרוע, משחק עם הקקי שלו ומשתמש בזה כאיזה מדיום אמנותי. לא הייתי משועשע.
כן, זה היה סימן טוב שהוא רצה ויכול להוריד את החיתול שלו ושהוא הבין שהוא הלך לשירותים בחיתול שלו, אבל לא ממש ראיתי את החיובי של המצב באותו רגע מסוים. זה לקח זמן (וזמן רב לאחר שטיפתי את הצואה האנושית מקיר המטבח שלי).
"אתה יכול בסיר לאמן את הילד שלך בשבוע …"
HAHAHAHAHAHAHAHAHA.
הו גבר, הייתי מטומטם.
"… אם לא מוקדם יותר"
לא ממש. הייתי הכי מטומטמת. כל כך מטומטם, זה כואב. מטומטם. מטומטם. מטומטם.
"ברגע שהם מאומנים בסיר, הם תמיד מאומנים בסיר"
לא הבנתי שכמו שינה יש רגרסיות של אימונים בסיר. אה, כן, החברים שלי. רק בגלל שהילד שלך שולט בסיר פעם או פעמיים או אפילו למשך זמן קבוע ועקבי, זה לא אומר שכתמי הפיפי והקקי האקראי מאחוריך. הילד שלך כנראה יעבור רגרסיה אימונית בסיר כי ובכן, הורות זה פשוט הכי כיף.
בהצלחה?
