9 דרכים עדינות שגופי ניסה לומר לי שיש לי דיכאון אחרי לידה

הדיכאון שלי אחרי לידה התחיל לפתע. רוב הזמן לא הרגשתי עצוב, פשוט הרגשתי עייף וריק, כמו שענן כהה מתנשא מעל ראשי. לא יכולתי לישון כשהייתי זקוקה ברצינות, וסבלו מכאבי ראש ונורא. למרות שלא ידעתי שאני בדיכאון, גופי ניסה לומר לי שיש לי דיכאון אחרי לידה.

חלק מהתסמינים שלי נראו כמו חוויות "רגילות" אחרי לידה. בטח, הייתי עייף כל הזמן, אבל איזו אמא חדשה לא, נכון? כשניסיתי לישון לא יכולתי, ואפילו כשהתינוק שלי ישן. ואז שוב, כל האמהות בוהות בילודים הישנים שלהן, נכון ? כאב לי בכל רחבי, אבל לא היה לי מושג שזה לא סתם כאב רגיל אחרי לידה. כלומר, בדיוק גידלתי אדם בגופי. זה דבר די ענק, אז כמובן שקצת כאב היה תקין. לא ? פשוט לא יכולתי להביא את עצמי לאכול, וכשממש הרגשתי בחילה, אבל מכיוון שהייתי בחילה לאורך כל ההיריון חשבתי שגופי לוקח קצת יותר זמן להסתגל לחיים שלאחר ההריון.

ואז התחילו כאבי הראש והתקפי הפאניקה שהיו מבחינתי תקופות בהן לבי היה גזע ומרגיש כאילו כל גופי הולך להתפוצץ. רק לפני שהלכתי לביקור שלי בן 6 שבועות לאחר הלידה, המיילדת שלי חיברה את כל הסימפטומים האלה ואבחנה אותי עם דיכאון אחרי לידה. הלוואי והייתי מקשיב למה שגופי מספר לי ומתקשר אליה מוקדם יותר, כי ברגע שהתחלתי לטפל הענן התחלתי והתחלתי להרגיש כמוני שוב.

לא יכולתי לישון

ג'יפי

עברתי נדודי שינה חלק ניכר מחיי, אבל שום דבר לא יכול היה להכין אותי לנדודי שינה שחוויתי לאחר שנולדו התינוקות שלי. לא היה לי מושג שהחוסר יכולת לישון יכולה להיות סימן לדיכאון, אבל המיילדת שלי הזהירה אותי שלא לישון מספיק במהלך התקופה שלאחר הלידה זה יכול להיות מסוכן ויכול להיות גם גורם לדיכאון אחרי הלידה. היא רשמה סיוע לישון כדי לעזור לי לקבל מנוחה נחוצה מאוד כדי שאוכל לטפל בעצמי.

הייתי כל כך עייף

במהלך השבועות הראשונים לחיי של התינוק הרגשתי עייף כל הזמן, אפילו כשהצלחתי לישון. הרגשתי רדום, לא יכולתי להניע את עצמי לקום מהמיטה או מהספה, או לעשות פיזית שום דבר גם כשרציתי. זה היה נורא.

כאב הגוף שלי

ג'יפי

הגוף שלי פשוט כאב. בהתחלה הם נראו כמו כאבים וכאבים רגילים הקשורים ללידה ולידה, אבל זה הגיע למצב בו כאבי בצוואר ובכתפי בכל שעה בכל יום.

הייתי חרד

ברוב הימים הרגשתי שאני צריכה לעשות משהו, כל דבר, אבל לא יכולתי להביא את עצמי לקום מהספה. הייתי כל כך חרדתי שביליתי את ימי בהייה בילוד שלי ותהיתי למה נכנסתי לעצמי.

בכיתי כל הזמן

ג'יפי

כשהייתי בהריון עשיתי את חלקי הבכיר בבכי, אך שום דבר לא משתווה לכמות הבכי שעשיתי לאחר שנולדתי. כל היום והלילה, עד שלא נותרו לי דמעות.

דופק לבי

זה היה למעשה הסימפטום הראשון שגידלתי עם המיילדת שלי, כי זה ריגש אותי ברצינות. מכיוון שהיה לי רעלת הריון כשהייתי בהריון, פחדתי שאולי אני אמות. כמובן שהמחשבות האלה לא הועילו כשעברתי דיכאון.

הליבידו שלי צלל אף

ג'יפי

לא היה לי שום עניין במין, ואני מתכוון לאף אחד. לא היה לי אכפת אם אי פעם הייתי מקיים יחסי מין, וזה מבחינתי לגמרי לא נורמלי. כשעשיתי סקס זה היה נורא. לא יכולתי להגיע לאורגזמה ולא רציתי לנסות שוב במשך חודשים.

הרגשתי מעורפל ולא יכולתי להתרכז

התבדחתי על כך שיש לי מוח של אמא, אבל לא היה לי מושג שמוח מעורפל או בעיות ריכוז יכולים להיות סימנים לדיכאון אחרי לידה. לא היה לי שום מושג שהקושי שלי לזכור מילים או מה שקמתי לעשות, יכול להיות שגורמי אומר לי שמשהו לא בסדר.

הייתי רעב אבל לא יכולתי לאכול

ג'יפי

כשהייתי רעב (ההנקה גרמה לי להיות עורבנית), פשוט לא יכולתי להניע את עצמי לאכול. שום דבר לא נשמע טוב ולא יכולתי לקום מהספה. כשאכלתי הרגשתי בחילה. זה לא עזר שכשורד מהפרעת אכילה, היה לי קשר די מפולבל עם אוכל מלכתחילה. הייתי דווקא מאושרת כשהתחלתי לרדת במשקל, ולא ידעתי שזה סימן לדיכאון.