9 דברים המשותפים לכל אמא קראנצ'ית ומשיי

שלשום פגשה אמא ​​אחרת בשיעור יוגה. קשה לי להכיר חברים חדשים, אז הייתי די נרגש. פטפטנו כמה דקות ומהר מאוד למדתי שסגנונות ההורות שלנו לא יכולים להיות שונים יותר. אני חייב להודות, זה לקחתי אתנחתא קשה כשהיא דיברה על לידות הבית שלה ועל היתרונות של תרופות צמחיות. תהיתי אם אנחנו עדיין יכולים להיות חברים או אם שיעור יוגה הולך להיות מאוד מסורבל. האם נוכל לבסס חברות על הדברים שיש לאם כל פריך ומשיי משותף?

כלומר, יש רק כמה סוגיות הקשורות להורות בהן לא הצלחתי להתגבר. לדוגמה, אם אמא מחליטה לא לחסן, אם היא תוקעת את ילדיהם, היא גדולה, הומופובית, טרנספובית או אנטי-פמיניסטית, או אם היא מביישת הורים אחרים שלא עושים דברים בדרך שלה. אלה אינם ניתנים למשא ומתן בעת ​​הקמת חברות עם אמא אחרת. עם זאת, יש לי טונות של חברים שהם הרבה יותר פריכים ממני וכל מה שקשור לפילוסופיית ההורות "הטבעית", בעוד שחברים אחרים חלקים משיי ככל שיהיו והעדיפו הרבה יותר נוחות על פני כל דבר אחר.

אני חושב שחשוב לזכור שלא משנה איך מישהו בוחר להורות לילדיהם, ישנם דברים שאפילו המשותף לאמהות הכי פריכות ומשי. והכי חשוב, הם אוהבים את ילדיהם ורוצים לעשות כמיטב יכולתם למענם. להיות אמא זה AF קשה, ובזמן שהשארתי הורות פריכות מאחור, ומסיבות טובות מאוד, והפכתי להיות משיי לגמרי. הייתי רוצה לחשוב שיש לי משהו משותף עם כל האמהות האחרות. לפחות מספיק כדי להיות ידידותי איתם ביוגה בבוקר, בכל מקרה. מי יודע, אולי אם נוכל ליצור קשרים על בסיס המשותף לנו כאמהות, אולי נוכל לגשר על פערים אחרים גם בקהילה שלנו, במדינה ובעולם שלנו? אמא יכולה לחלום, לא?

שניהם אוהבים את ילדיהם

באדיבות סטף מונטגומרי

אני חושבת ברצינות שכמעט כל האמהות, פריכות או משיי, אוהבות את הילדים שלהן ורוצות מה הכי טוב עבורן. לפחות מה שהם חושבים שהכי טוב עבורם. כל עוד מישהו לא פוגע בילדיו או לא שופט אותי באופן אקטיבי (וזה מגוחך, מכיוון שכולם יודעים שאני אמא מושלמת), אני די "חי ותן לחיות" לגבי הורות. הייתי אמא פריכה, אמא משיי, ועכשיו נחה איתן באמצע - מפוצצת, אם תרצו - ועשיתי את כולם ממקום של אהבה.

שניהם עושים מה שמתאים להם

כשהפכתי לאמא לראשונה, התאמצתי ממש להשתלב עם הקהל המפוצץ, מנסה הכל מהלבשת תינוקות ושיתוף במיטה, להנקה והכנת אוכל לתינוק ביתי. בסופו של דבר גיליתי מה עשה ולא עובד למען המשפחה שלנו, אורח החיים שלנו והתקציב שלנו. לכן, בעוד אני עדיין בבעלות נשאי תינוקות, אני גם מחסן את ילדיי, קונה תוצרת קונבנציונאלית, משתמש בפורמולה ושולח את ילדי לבית הספר הציבורי. אנחנו עושים את מה שעובד עבורנו, וגם אמהות אחרות עושות.

לדברים יש דברים שלא תמיד הולכים כמתוכנן

באדיבות סטף מונטגומרי

אחד השיעורים הכי צנועים וחשובים בהורות הוא שהמשהו לא יסתדר כפי שתכננת. מניסיוני, זה קורה כמעט כל יום ויום. הורות זה לא כמו שדמיינתי בכלל, וככל שילדי גדלו והשתנו נאלצתי להסתגל, להחליף הילוכים ולהשתנות איתם. עם כל ילד, אבן נגף, רגע אמא של בלגן חם וכישלון אפי, למדתי מטעויות והתאמתי את האסטרטגיות שלי כדי לענות על צרכי והצרכים המשתנים של ילדי.

שניהם משנים את דעתם

הורות שונה ממה שחשבתי שיהיה. אני חושב שלרוב ההורים יש רגע מרכזי בו המציאות לא ממש תואמת את הציפיות שלהם. לפעמים זה משהו שקורה להם, ולפעמים זה צופה בחבר נאבק.

מבחינתי, הרגע הזה לא הצליח להניק באופן בלעדי. נהגתי לשפוט אמהות האכלות פורמולות, ועכשיו אני אמא שמאכילה פורמולות. מי ידע?

שניהם חושבים שהם צודקים

ג'יפי

רוב האמהות חושבות שהן צודקות באשר להורות שלהן לילדיהן. העניין הוא שרוב האמהות לגמרי עושות את הכי טוב שהם יכולות ובמידע שיש להן כדי להורות לילדיהן. טבעי לחשוב שאתה צודק אם אתה מקבל החלטות על סמך מה שאתה יודע, חווית ואיך שגדלת. החוכמה היא למידה שלפחות לפעמים, משהו שמתאים לך אינו מתאים להורים או למשפחות אחרות. וזה בסדר.

שניהם לומדים תוך כדי

בזמן שהייתי הורה די מושלם לפני שהיו לי ילדים, עכשיו אני די הורה "בחר הרפתקה משלך". אף סגנון הורות אחד לא יעבוד עבור כל המשפחות ובכל שלבי ההורות. מה שעובד אצלי עכשיו עם חמישה ילדים אפילו לא היה ברדאר שלי כשהבכור שלי היה תינוק. אתה חי, לומד ומתאים לך תוך כדי התבססות על מה שעובד, וזה לגמרי לא תמיד כפי שדמיינת.

שניהם עושים טעויות

ג'יפי

להיות אמא זה AF קשה ולעיתים, אפילו אני טועה דברים.

כשאני מתבדח בצד, אני למעשה הראשון להודות שאני לא אמא מושלמת. ואתה יודע מה? אני לא רוצה להיות. אני עושה טעויות, אבל דרך הטעויות האלה אני מסוגל ללמוד ולצמוח. אני אומר לילדים שלי, כל יום ויום, שזה בסדר לטעות. כולם הופכים אותם, אפילו ל"אמהות המושלמות ". הם פשוט מפחדים מכדי להודות בזה.

שניהם עובדים קשה

ג'יפי

הורות היא עבודה קשה. פרק זמן. אמהות קראנצ'יות שנשארות בבית, חיתולי בדים, יונקות, בית ספר ביתי ומתבשלות בקומבוצ'ה שלהן עובדות קשה, וכך גם אמהות משיי שמפילות את הילדים שלהן במעון יום בדרכן למשרד, להאכיל פורמולות ולהרים אוכל לקחת הילדים שלהם מבית הספר בדרך הביתה.

שניהם הורים טובים

כשאתה מסודר בדרכיך כמוני, לפעמים קשה לזכור שיש יותר מדרך אחת להיות הורה טוב. למשפחות שונות יש צרכים, סדרי עדיפויות ויכולות שונות, ומה שעובד בשבילך עשוי לא לעבוד עבור אמא אחרת. הדבר היחיד המשותף לכולנו, בין אם משיי, פריך או איפשהו בין לבין, זה שאנחנו אוהבים את הילדים שלנו.

בכנות, זה הדבר היחיד שחשוב.