9 דברים שהורים לילדים חסרי פחד בהחלט עייפים לשמוע

כאמא גאה לילד חסר פחד, אני די מכירה את הפחד והחרדה שהורים אחרים, הצפים באותה סירה רעועה כמוני, חשים על בסיס יומי. ללדת ילד חסר פחד זה יכול להיות מפחיד. אתה יודע מה לא עוזר למצב? לאחר שאנשים מעירים כל הזמן על הזלזול המובהק של ילדתי ​​בכובד ראש. אני יכול להעיד על הדברים שההורים לילדים חסרי פחד עייפים לשמוע מהצופים המתעלמים המתבוננים בשכנות הקטנות והמרדניות שלנו. לאנשים האלה אני אומר (חביב, כמובן) שהייתי רוצה להסביר את המאבק הנצחי של גידול ילדים חסרי פחד, כך שאולי אתה לא אומר את הדברים האלה שוב.

אתה מבין, ללדת ילד חסר פחד פירושו שלמעשה אני מכפיל את הפחד שלי. בכל פעם שבני נופל ברשלנות מהספה או משולחן האוכל או דלפק המטבח, אני מדבר 100 תפילות בין הקפיצה שלו לנחיתה, ומתפלל שזו לא תהיה הפעם שהוא שובר את זרועו. עד כה, וכשאני אומר את זה כשאני דופק על עץ, הוא לא הסב את עצמו נורא. הוא השתפר בלבוש את הנחיתה שלו כמו הנינג'ה שהוא שואף להיות, והשלמתי את החרדה שלי, ובמובן מסוים, התרגלתי למדי לאקרובטיקה של הבן שלי. אני מנסה כמיטב יכולתי לתת לו מספיק מקום לצמוח, תוך כדי ריחוף מספיק קרוב כדי להציל אותו מכל אסונות אפשריות. קיבלתי את המאבק הזה כחלק מחיי.

לכן, אם אני יכול לקבל את ילדיי דימויים חסרי פחד, אנשים אחרים שאינם עוקבים אחריו 24 שעות ביממה כדי לוודא שהוא לא יטלטל את עצמו צריכים להיות מסוגלים לקבל גם אותם, נכון? זה פשוט לא המקרה, כי אני עדיין שומע את תשעת הדברים הבאים על הילד שלי חסר הפחד, ובכנות, פשוט אין לי זמן לזה. לא, ברצינות, הילד שלי עומד לעשות כדור תותח מהספה.

"האם הם מטפסים על הכל?"

לרוב כן. החדשות הטובות הן שאם הם צריכים לברוח מאיזה חיית בר ביער, הם מסוגלים יותר לחפש מחסה בעץ הגבוה ביותר. החדשות הרעות הן, ובכן, כוח המשיכה. תסמכו עלי, אני מודע היטב לסכנות, ואני עוקב אחריו הכי קרוב שאפשר באופן סביר, אבל לפעמים הקוף הקטן שלי בורח מאחיזת הקונג פו שלי.

"אתה לא חושש שהם הולכים לפגוע?"

אממ, כן. אני כן. ממש מבועת, אבל אני עושה כמיטב יכולתי לדאוג שאנו נמצאים בסביבה בטוחה במהלך אחת מהחקירות הרבות שלו, ואני עוקב אחריו ללא הרף. לפעמים, כן, הוא כן נפגע. למרבה המזל לא התרחש שום דבר מרכזי, אך בסופו של דבר הוא עלול לשבור זרוע או אצבע. אלה פשוט החיים. אני לא יכול להגן עליו מפני הכל, אני יכול רק לעשות כמיטב יכולתי.

"אתה תצטרך לבועות לעטוף את הבית שלך או להביא לילדה קסדה"

קודם כל, כבר יש לו קסדה. שנית, אם היה לי מספיק מעטפת בועות כדי לצפות את כל הבית שלי בו, הייתי בהחלט עושה זאת. לאו דווקא למען הבטיחות, אלא בגלל השמחה העצומה שהרגשתי מלהפוצץ כל בועה.

"אתה פשוט נותן להם לנדוד לבד?"

משהו כן. בילדותי הצלחתי לחקור את השכונה עם חברי על האופניים שלנו. לא היינו חוזרים הביתה עד שהשמש שוקעת, ואף אחד לא דואג שמישהו יחטוף אותנו. אני מבין שהיום הדברים שונים, וכנראה שלא הייתי מרשה לבני לחקור שכונה שלמה מחוץ לטווח הראייה שלי, אבל ילדים צריכים מקום לגדול ולחקור ולגלות. אני נותן לילד שלי מספיק עצמאות לעשות את הדברים האלה, כל עוד אני יכול לראות אותו.

"הם לא מאוד חיבה, נכון?"

רובם של ילדים חסרי פחד, מטבעם, אינם ילדים חיבה להפליא. הם עסוקים מדי בחקר וטיפוס על דברים כדי להשהות לחיבוקים ונשיקות. עם זאת, להזכיר לי שלבני אין שום אינטרס לתת לי לנדנד את לחייו הקטנות והמושלמות, לא גורם לי להרגיש טוב יותר עם ההתמודדות עם ילד חסר פחד.

"האם הם אי פעם יושבים בשקט?"

בטוח. לפעמים. בדרך כלל כשהם שוקלים על הצעד הבא שלהם.

מהדוקטור: "אה, זה שוב אתה"

למרבה המזל לא היינו צריכים לצאת ליותר מדי טיולים לרופא עם הילדים שלנו, אבל כבר הכנתי את עצמי נפשית לשלב ה"רופא "הבלתי נמנע בחיי של בני. היינו כמה פעמים אבל עם הרבה מאוד מינויים של "חירום". עם זאת, רופאים לא צריכים להתלונן על ילדים חסרי פחד, בהתחשב בעובדה שהם אלה המממנים את הטיול הבא שלהם לקאבו.

מהמשפחה: "האם אתה תמיד פשוט נותן להם לעשות מה שהם רוצים?"

בעיניי הערה זו נראית מוזרה ומנוגדת. סבא וסבתא (או לפחות סבא וסבתא של ילדי) מפנקים כל הזמן ילדים. לרוב, אני בסדר עם זה, עד שהם יתחילו להגיב על התנהגותו של הילד חסר הפחד באמירת דברים כמו "אתה פשוט נותן לו לעשות כל מה שהוא רוצה?" לא, אני לא נותן לו לעשות כל מה שהוא רוצה, אבל אני כן נותן לו את החופש לחקור. כמו כן, סביר להניח שהוא לא היה מטפס על כל קיר כמו ספיידרמן אם לא היית שופך שישה קילו סוכר בגרונו. רק אומר'.

מאנשים זרים אקראיים: "זה צריך רצועה"

אוף, תמיד אמרתי שאני לא אהיה האמא שהסתובבה עם ילדיה ברצועות, אבל בני חסר הפחד גרם לי להטיל ספק בהחלטה ההיא. בדרך כלל, הוא נשאר במרחק של מטר וחצי ממני אם אנחנו בחוץ בציבור, אלא אם כן הוא צפוף במיוחד והוא צריך להיות קרוב יותר, אבל מדי פעם הוא יעשה מקף לדוכן לימונדה או לכלב או ילד אחר שרץ מהוריו. אני עצמי די מהיר בכף הרגליים, כך שהוא אף פעם לא מתרחק במיוחד, אבל ברגעים שאני מתרפק לעברו כדי למנוע ממנו סכנה קרובה, יש לי המון מבטים וגבות כועסות, וכן, אנשים בהצעה אקראית שהוא זקוק לרצועה.