תוכן עניינים:
אם תקבץ יחד קבוצת אמהות, השיחה תוביל ככל הנראה ללידה. אנשים פשוט אוהבים לשמוע סיפורי לידה, כולל, כך נראה, כל הפרטים המפוארים והפחות נעימים. הבעיה היחידה שלי עם המגמה הזו היא שהרבה מהפרטים האלה באמת אישיים, או לפחות הם בעיניי. אז כן, יש כמה דברים שפשוט לא תצליחו לשאול לגבי העבודה והמסירה שלי, כי למען האמת, זה לא עניינכם הארור.
נשאלו לי שאלות רבות על חוויות הלידה והלידה שלי שגורמות לי לתהות אם אנשים חושבים שלכל האמהות כבר אין זכות לפרטיות. לאחרונה הלכתי למסיבת יום הולדת ותוך חמש הדקות הראשונות אמא אחרת ממש שאלה אותי אם מסרתי את הילדים שלי בנרתיק. חשבתי לעצמי, "אם אני הולך לספר לך על הנרתיק שלי, האם אתה יכול לפחות לקנות לי משקה, קודם?" ואז היא שאלה אם אני עדיין מניקה, ומהרה למדה בדיוק איך אני מרגישה לגבי השאלה הזו. בניגוד לאמונה הרווחת, אני לא כל כך רוצה לדון במצב הנרתיק שלי, איך אני משתמש בשדיים שלי, או אם יש לי תפרים על עצם הליבי או על הנקבים. במיוחד עם זר.
גם שאלות אחרות מעצבנות אותי, מכיוון שנראה כי הן רומזות שיש "דרך אחת נכונה ללדת", או שאנשים שיש להם עבודות קצרות או שמתקשים זאת ללא תרופות כאב צריכים לקבל פרס או משהו. הם גורמים לי להרגיש שאנשים מביישים את בחירותיי בפני, או שהם מרחמים עלי כי לא חוויתי את מה שהם מאמינים כ"לידה מושלמת ". למעשה חשבתי שההשראה והאפידורל שלי היו די מעצימות ומושלמות בעיניי, ואני במקרה האדם היחיד שדעתו חשובה בנושא, באמת.
הרשה לי לתת לך עצה בלתי רצויה: אלא אם אעלה את זה, אתה יכול בבקשה להפסיק לשאול אותי על חוויות העבודה שלי והלידה שלי? אני לא רוצה לדבר על זה, ואני באמת לא רוצה לענות על השאלות הבאות:
"האם יש לך לידה טבעית?"
אנשים ששואלים את השאלה הספציפית הזו ככל הנראה לא מפסיקים להתחשב בעובדה הבלתי ניתנת להכחשה שלא כולם רוצים או מסוגלים להניק, ואצל אמהות שלא שאלה זו באמת יכולות להזיק. גם אם אמא מניקה ורצתה לעשות זאת מיד אחרי הלידה, לפעמים תינוקות זקוקים לטיפול רפואי ומתגעגעים לשעת הזהב עם אמא.
אחרי שילדתי השנייה נולדה בטרם עת הוא היה צריך להיות על חמצן כמה שעות לאחר הלידה. השעות הראשונות האלה היו אימתניות ובודדות, והרגשתי כל כך ריק וחסר אונים. אני בהחלט לא רוצה לחיות אותם מחדש כדי לספק את הסקרנות של מישהו אחר לגבי התינוק שלי והשדיים שלי.
