תוכן עניינים:
- כשהם בוכים
- כשהם לשים את גופך כמו חתלתול
- כשהם נרדמים על החזה שלך
- כשהם צריכים לגעת בך להירדם
- כשהם מחייכים אליך
- כשהם מתנשפים בזרועותיך
- כשהם רק נותנים לך להחזיק אותם
חיבוק הוא החלק האהוב עליי בחיים אחרי לידה. בכנות, זה אולי החלק היחיד שאני אוהב. זאת אומרת, בשמחתי ששמחתי סוף סוף להיריון, החודשים הראשונים של האימהות היו אכזריים. איכשהו, עם זאת, כשהייתי מותש והרגשתי כאילו אין לי מושג מה אני עושה, חיבוקי תינוקות גרמו לכול להראות שווה את זה. למרבה המזל, התינוקות שלי אהבו להתכרבל, ולמדתי שאם אתה צופה מקרוב תבחין בדרכים הרבות שהתינוק שלך מנסה להגיד לך שזו זמן הצטנפות.
יש פעם ראשונה שהם בוכים, שישברו את ליבכם אך ישלחו את המסר המובהק שהם זקוקים לחום ולנוחות שלכם … כאילו, ברגע זה. ואז יש את הדרך בה עיניהם הזעירות נדלקות כשהן סוף סוף מסוגלות להתמקד בך מרחבי החדר. הפעם הראשונה שהם מקשקש במשהו שנשמע כמו "אימא", תגרום ללב שלך לשיר, והאופן בו נראה שהם מתאימים בצורה מושלמת כנגד החזה שלך, וילשו את גופך בידיים הזעירות שלהם, ישדר את הצורך שלהם בחיבוק חם.
כמובן, ישנן דרכים אחרות ופחות נעימות שהתינוק שלך יודיע לך שהוא רוצה שיגעו בי. לדוגמה, לפעמים הם ישנים רק לידך או בזרועותיך. אם תניחו אותם בעריסה שלהם, עיניהם הקטנות ייפתחו לפתוח, כמו לומר, "תרימי אותי, אמא. עכשיו." זה מתיש, אבל בכנות, גם אני אהבתי את הרגעים האלה. יש משהו קסום בבדידות השקטה של ערות אמצע הלילה או להניע את התינוק שלי לישון בשעות הצהריים, רק שנינו.
די מהר תגלה שאתה לא צריך להיות לוחש לתינוקות כדי לדעת מתי התינוק שלך רוצה להתכרבל. הם מוצאים דרכים לשלוח הודעה זו בקול רם וברור, כולל את הדברים הבאים:
כשהם בוכים
הפעם הראשונה שהתינוקות שלי בכו מתג התהפך בתוכי. כאילו, היה לי צורך ראשוני לקשור אותם קרוב, לטפל בהם ולהפוך את הכל בסדר. עם זאת, באותו זמן פחדתי מהמחשבה שלי שאצליח איכשהו להתעסק בתור אמא.
למרבה המזל למדתי שלמרות שכואב לשמוע - כמו כואב פיזית במרכז החזה שלי - רוב הזמן, כשהתינוקות שלי בכו, הם רק רצו שאאסוף אותם. את זה יכולתי לעשות.
כשהם לשים את גופך כמו חתלתול
התינוקות שלי כולם כישו את שדי, את בטני ואפילו את העור בחלק התחתון של הזרוע שלי, כמו לומר "אני נוח ויש לי את כל מה שאני צריך." למדתי לקחת את הקמצנות וה"ייצור המאפינס "שלהם כסימן טוב, אפילו אם זה לא תמיד היה מעצבן. הבן שלי בן שנה עדיין עושה את זה כשהוא מתכרבל. אני אף פעם לא יודע מתי זו תהיה הפעם האחרונה.
כשהם נרדמים על החזה שלך
יש משהו בתינוק שנרדם על החזה שלך פשוט מרגיש נכון. כל מה שקורה בחיים שלך (ובעולם) פשוט נמס. הם נרגעים לקול פעימות הלב שלך, ואתה נרגע לצליל נשימתם. הלוואי ויכולתי לתעד את התחושה הזו כשיש לי נדודי שינה או שאני מרגיש לחוץ, כי אתם, זו ממש ההרגשה הכי מרגיעה בעולם.
כשהם צריכים לגעת בך להירדם
למרבה הצער, כל ילדי היו ישנים מטורפים. אני חייב להודות שגם אני הייתי חלק מהבעיה. אתה מבין, הם היו נרדמים רק אם הייתי מכורר אותם, מתנדנד או מתכרבל איתם. במילים אחרות, ילדי הילדים שלי אימנו אותי. אמנם כל ילדינו ישנים עכשיו את הלילה בחללים שלהם, אבל אני מתביישת להודות שלפעמים אני עדיין מסחררת אותם לישון. מה אני יכול להגיד? אני אוהב את זה.
כשהם מחייכים אליך
כשהתינוק שלך מחייך אליך, הוא יוצר חיבור שאין כמותו. העיניים שלהם מתחילות להתמקד, וברגע שהם יכולים לראות אותך, הם מחייכים, ואתה יודע שאין דבר שהם מעדיפים לעשות מאשר להתכרבל איתך.
כשהם מתנשפים בזרועותיך
הילדים הגדולים שלי היו כה מתעסקים עד שמעון היום היה מתוסכל שהם רצו להחזיק אותו כל הזמן. איכשהו, הם הרדימו אותם לישון. אבל אין לי מושג איך, כי בבית הם היו רק מתנוממים בזרועותיי.
כשהם רק נותנים לך להחזיק אותם
