איש מעולם לא יכול היה לטעון שג'ואן קרופורד ובט דייויס היו חברים טובים. אבל אם הפאוד של ריאן מרפי לימד אותנו כלום העונה, זה היה שהקשר הזה היה הרבה יותר ממה שעונה על העין. יתכן שקל להסתכל על הציטוטים הרבים הרבים והערות הגלישה שאמרו זה על זה ולהניח שלא היה שם אלא שנאה, פשוט כמו זה. עם זאת, במהלך הגמר, התגובה של בט דייויס למותה של ג'ואן קרופורד הוכיחה כי העלבון האייקוני אולי לא היה חתוך ויבש למדי כפי שהיה נראה.
אני זוכר לפני שההופעה החלה, כשהייתי במבט לאחור על כל ההערות השוחקות ששתי האגדות המשחקות אמרו זו על זו, וזה שקשר למותו של קרופורד תמיד הדביק אותי כנשוך במיוחד. לאחר מותו של קרופורד, דיוויס מצוטט באומרו: "לעולם אסור לומר דברים רעים על המתים, עליכם לומר רק טוב … ג'ואן קרופורד מתה. טוב." זו הערה קשה בוודאות, אם כי כשראיתי את זה נכנס לקונטקסט בגמר, יצא לי להרגיש מעט שונה בעניין. מכיוון שבוודאי שזה נשמע כמו דבר אכזרי לומר כשמישהו נפטר, נראה שההצהרה משמשת כחיפוי גדול יותר כדי להסתיר עד כמה דייוויס עצוב לשמוע את מותה של עמיתתה לשעבר.
סוזן סרנדון עשתה עבודה מרהיבה באמירה של אמירה דומה מאוד כמו זו שלמעלה - די הרבה מילה במילה - ובכל זאת הנסיגה שלי לא הייתה שנאה. היא אמרה את מה שחשבה שהעיתונות תרצה לשמוע: שבט דייוויס הגדולה חשבה מעט מאוד על מותה של ג'ואן קרופורד. אבל אתה יכול לומר שקשה לה אפילו להוציא את המילים. מבחינתי היא לא ממש התכוונה לדברים שאמרה. הבשורה היא נלכדה רק בגלל הידיעה והשתמשה בסרקזם ובשנינות כדי להסוות את הכאב.
אולי אני קורא יותר מדי לתוך הרגע הקטן הזה, אבל סרנדון עשה עבודה מדהימה של אמפתיה למסירה גם במהלך ההערה הכואבת הזו. דייויס אולי מצאה את עצמה נכנעת להרגלים ישנים בכך שהיא מכינה ג'אב בקראופורד, אפילו במוות, אבל מה שהיא הרגישה מאחורי דלתות סגורות והרחק מהתקשורת היה דבר אחר לגמרי. זה כנראה לא היה הדרך בה זה ירד בחיים האמיתיים. למען האמת, לעולם לא נדע בדיוק כיצד שתי הנשים האלה הרגישו זו על זו, אבל אני אוהב את ההשלכה המיוחלת שמרפי משאיר לנו. ולעולם לא אסתכל שוב על הציטוט הזה באותה דרך.
