האם אי פעם התאהבת מייד בהצגה כבר מההתחלה? אני מדבר על הרגע שהוא מתחיל ומיד אתה מוצא את עצמך מכור. (יש אנשים שמתאהבים בבני אדם בפועל; אני מתאהב בתכניות טלוויזיה. מה זה?) הנקודה שלי היא שכך מיד הרגשתי לגבי הבכורה של " Big Lies Lies" והרבה מזה היה קשור לפתיחה. סדר פעולות. אני פראייר למבוא טוב וברור לראות שהדרמה הזו של HBO בחרה זוכה אמיתי. השיר Big Little Lies פותח קרדיט הוא ההמנון המושלם למה המופע הזה עוסק.
השיר נקרא "לב קטן וקר" מאת מייקל קיוונוקה והכל עוסק בסבל / התמדה דרך כאב החיים והחרטה והייאוש שמגיעים איתם. רק כדי לתת לכם טעימה קטנה ממה שנאמר - אתם יודעים, למקרה שהסיחו את דעתכם מכל הויזואלים המהממים שמתרחשים לאורך כל רצף הפתיחה - הזמר מקונן על “כל הכאב, כל כך הרבה כוח, רץ בעורקי, מדמם, אני מדמם, לבי הקטן והקר, אוי אני, אני לא יכול לסבול את עצמי. " זה נימה די חשוכה וחולנית, בוודאות, ובכל זאת הוא גם יפה מאוד, בדומה לנושא הכללי של המופע עצמו. בדוק את השיר במלואו למטה:
אמנם, זו רק תחילת הפרק עצמו - לעזאזל, זה אפילו רק תחילת העונה - כך שקשה להקביל סיפורים ספציפיים לשיר הזה, אבל הנה מה שאנחנו כן יודעים: רצח מתרחש בעיירה יפה ושלווה. מלא אנשים יפים ושלווים, ומישהו אשם - אבל מי? זה נשמע כאילו יש אג'נדות וסודות אפלים שנמצאים מתחת לפני השטח של כמעט כל דמות. ובעוד שהדברים עשויים להיראות נפלאים בהתחלה, ברגע שאתה מגרד את פני השטח, זה סיפור אחר לגמרי.
ייסורים אישיים מהווים רוב מכריע של מילות השיר בתוך הלחן המעט רדוף, שמרגיש כאילו זו יכולה להיות מטאפורה ישירה או הנהון סמלי לייסורים השונים שעוברות הדמויות. זה הניחוש של מישהו איך כל זה יתנגן, אבל אם שיר הנושא הפותח הוא אינדיקטור כלשהו, זה כנראה חוויה משתלמת ששווה את זמננו ומאמצינו.
