טראומת לידה מתמשכת במשך עשרות שנים, אבל לדבר עם אמא * שלך * עשוי לעזור

שלושים ושבע שנים עברו מאז שמולי, אם מקנזס, ילדה את בתה, אך הזכרונות דבקו בה. "ככל שהעבודה שלי התקדמה בלי תינוק, הפחד שלי גבר וכל ביטחון שנכנסתי איתו נעלם לחלוטין", היא אומרת לרומפר בדוא"ל, "מעולם לא הורשו לי לצאת מהמיטה עד שהעבודה שלי נמשכה בערך 14 שעות." אצל מולי קיימת טראומת לידה מתמשכת בגלל הטיפול שלה בזמן הלידה של בתה עשרות שנים אחר כך.דבר עם כל מספר נשים, ותגלה שזה סיפור נפוץ, ויתרה מכך, זה בין-דורי.

מולי נזכרת שהחדר היה צפוף. היא קיבלה תרופות כדי לעורר התכווצויות ולבסוף הוחזרה לחדר הלידה, "מהראש שלי מפחד." בתה נולדה ונלקחה מייד לניקיון. "יכולתי לראות אותה, אבל הרגשתי עצב, פחד ודאגה מכיוון שלקחו אותה. התינוקת שלנו נשארה בחדר הילדים והובאה לחדרנו בשעות קבועות ", אמרה." הייתה מעט מאוד שליטה, אם בכלל, על החוויה כולה."

קשה להתמודד בעצמך כשזו הפעם הראשונה שלך שילדת, כמו שמרלן, אם ממינסוטה יודעת. היא מסבירה לרומפר, "כשהייתי בהריון עם ילדתי ​​הראשונה, אמי אמרה לי שבכל פעם שהרחם שלה לא התכווץ והיא איבדה הרבה דם. העברתי מידע זה ברוב ביקורי הרופאים שלי והם לא נראו מודאגים מדי."

כשנולדה בתה היו דמעות של שמחה, אבל רגעי ההדבקה הראשונים האלה נחתמו בגלל שמשהו לא בסדר. "יכולתי לומר שהרופא נבהל ולא ממש הבנתי מה קורה, אבל בעלי ראה את כל הדם מתפשט על הרצפה." אחות לקחה את בתה והגישה אותה לבעלה של מרלן. מאוחר יותר הוא הודה בפני מרלן כשהוא מחזיק את בתם שלא זו הייתה אמורה לקרות. הוא מעולם לא החליף חיתול.

טראומת לידה על כל גווניה, שכיחה ויכולה להשפיע על עד 20-30 אחוז מהלידות, אך לעיתים נדירות דיברו עליה.

טראומת לידה יכולה להופיע בצורות רבות, לפעמים אפילו כשלא מוכרים אותה מייד. על פי איגוד הלידה לטראומה, טראומת לידה היא ביטוי להפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) לאחר הלידה והאגודה כוללת גם נשים שאולי אינן עומדות בקריטריונים אלה ל- PTSD, אך מציגות חלק מהתסמינים. טראומת לידה על כל גווניה, היא שכיחה ויכולה להשפיע על עד 20-30 אחוז מהלידות, אך לעיתים נדירות דיברו עליה, במיוחד לפני שנים בהן טיפולי בריאות האישה לא טופלו לעתים קרובות כראוי. כמה דברים שיכולים להתרחש בלידה שיכולה לגרום לטראומת לידה כוללים השראה, צירים ממושכים, לא מקשיבים להם או בעיות בצוות, או משלוחים טראומטיים או חירום.

צילום באדיבות ויקי

ויקי, אם ממערב התיכון סבלה 24 שעות של עבודת גב לפני 37 שנה כשהיא ילדה את ילדה הראשון. "הייתי חייבת לעבור מדור חירום בגלל שהבן שלי לא נפל", היא אומרת לי, "אז הם לא עשו ספינלים אז הוצאתי מכות למדור ה- C." מיד אחרי שהם חזרו הביתה, בנם הייתה קוליקית ויקי ובעלה היו מבלים את חמשת החודשים הקרובים בפסיעות הבית. "הוא צועק ואני בוכה. באותה תקופה הם לא הציעו את השירותים כמו שהם עושים עכשיו, למען מידע כלשהו, ​​מה לעשות, מספרי טלפון שאפשר להתקשר אליהם. הם מעולם לא נתנו לי דבר כזה. פשוט הייתי צריך להתמודד עם זה, אני מניח."

עבור אמהות שחוות לידה טראומטית ותסמינים של PTSD, אפילו רק לחזור ליסודות הטיפול העצמי - תזונה, היגיינה ושינה - יכולות להרגיש בלתי עבירות.

אנחנו מדברים על כמה זמן אמא יכולה "לחדש" את חייה לאחר תינוק, אבל "זו שגיאה לחשוב שיש מה 'לחדש' לאחר הלידה", ד"ר רבקה קלנדנין, פסיכיאטרית חוץ עם עניין מיוחד ב בריאות נפשית אימהית במרכז הרפואי קייזר פרמננטה בסן פרנסיסקו, מספרת לרומפר באמצעות דוא"ל. "כאמהות טריות, החיים שלנו מתהפכים לגמרי והקשר החדש הזה נפלא, ביזארי ומפחיד, יחד עם זאת. נדיר שהמעבר יוצא הדופן הזה קל או ללא קושי וכאב, אבל עבור אמהות שחוות לידה טראומטית ותסמינים של PTSD, אפילו רק לחזור ליסודות הטיפול העצמי - תזונה, היגיינה ושינה - יכולות להרגיש בלתי עבירות."

לאחר לידת ילדה הראשון, מולי החזיקה בחוויה זו זמן רב. "אני חושב שזה כל מה שדיברתי עליו עם נשים אחרות. אני בטוח שדיברתי עם בן זוגי, אבל אני לא חושב שגברים באמת משיגים את זה. בעלי אמר 'אין צניעות' בלידה. "מולי הסבירה שהתינוק שלה הפך לעדיפות הראשונה שלה וחווית הלידה שלה החלה ליפול. עם זאת, לאחר שנכנסה להריון שוב, היא חששה מייד לעבור את תהליך הלידה בפעם השנייה.

כריסטינה קוקיס, מיילדת מוסמכת אחות ומנהלת החטיבה של תרגול המיילדות סטוני ברוק בניו יורק, מספרת לרומפר שיש לה נשים שמגיעות להתאמן שלה כשהן מרגישות טראומות מחוויות הלידה הקודמות שלהן. "אנחנו רואים אותם בפעם השנייה. בדרך כלל הם מגיעים אלינו כדי לנסות לחוות ריפוי לאחר לידה טראומטית קודמת. יש להם תחושות של כמעט אובדן של חווית הלידה עליה קיוו."

"כאמא הייתי פשוט כל כך עטופה בטיפוח התינוק שלי", אומרת מרלן, "בעלי הושפע מזה יותר, אבל לא ידעתי את זה רק כעבור שבוע-שבועיים. זה היה הרגע בו זה היה עניין גדול. אני חושב שהוא הרגיש קצת יותר טראומה. פשוט לא רציתי לעבור את זה שוב. רציתי שהרופאים יהיו מוכנים יותר בפעם הבאה."

כאשר בתה שלה הייתה בהריון לפני מספר שנים, מרלן דחקה בה לוודא שהיא מדברת עם ה- OB שלה כדי להזהיר אותם שזה יכול לקרות גם לבתה.

"כל ההיריון שלי מצץ", מסביר ויקי, "בין זה ללידה כולה, זו סוג של סיבה שיש לי שבע שנים בין הילדים שלי." היא צוחקת. "למעשה היה לנו רק כזה, כי לא רציתי לעבור את כל זה שוב." ברגע שהיא התחילה להבין את העניינים עם בנה, זה השתפר. "אני עדיין זוכר לגמרי. כמה עמיתים לעבודה שלי אמרו, אה, אתה שוכח את הכאב הזה, ואמרתי, כמו לעזאזל אתה עושה! "היא צוחקת שוב, " אני זוכר היטב. אני עדיין זוכר, אבל זה נעשה קל יותר. אתה לא נותן לזה להטריד אותך יותר."

נראה שיש נושא אוניברסלי לריפוי מלידות טראומטיות. ד"ר קלנדנין מציעה את השקפתה. "יש הרבה דרכים לחוסן ולהחלמה והם יכולים להיות שונים מאוד בהתאם לחוויות וההיסטוריה שלנו. מנבא חשוב להתאוששות הוא רמת התמיכה החברתית. זה יכול לכלול כל דבר, החל מלהיות זוג ידיים מסייעות בבית וכלה ביתרון של דולות אחרי לידה. "אחרות, לדבריה, עשויות להיות ביקורי בית או גישה לאחיות לבריאות הציבור ושירותי בריאות הנפש." במערכת בתי החולים שלי אנו מספקים תמיכה בחינם. קבוצה להתמודדות של האם עם מצב רוח, חרדה ולחץ אחרי לידה."

שלוש האימהות שרואיינו על ידי רומפר מסכימות כולם על אותו הדבר: הן חסרות תמיכה, והושארו מצולקות בגלל מה שקורה בתהליך.

פוטוליה

מולי מצאה חוויה טובה יותר בפעם השנייה, כשהיא נכנסת לתוכה בצורה טובה יותר לדוגל בעצמה. "כשהתחלתי את הביקורים שלי לפני הלידה עם ה- OB הראשון שלי, הוא אמר שהנוהל יהיה דומה", היא אומרת, "בערך חצי שנה מצאתי OB שיתמוך בי. רציתי שתהליך הלידה שלי יהיה בטוח לתינוק אבל כל עוד הדברים מתקדמים כרגיל רציתי קצת שליטה במה שקורה. דנתי ורשמתי את כל מה שקיוויתי שיתרחש. בית החולים וה- OB שלי כיבדו את זה למכתב. הלידה השנייה שלי הייתה טרפה-דיאנק כביכול. זה היה שונה לחלוטין מהחוויה הראשונה."

"הייתי בן 26, מה ידעתי?" מרלן אומרת. שתי לידותיה הבאות עדיין הביאו לדימום, אך הדבר נשלט. כאשר בתה שלה הייתה בהריון לפני מספר שנים, מרלן דחקה בה לוודא שהיא מדברת עם ה- OB שלה כדי להזהיר אותם שזה יכול לקרות גם לבתה. "ואני יותר ערני ומלא תשומת לב לזה בבת שלי עכשיו כשמדבר עם הרופא שלה. יש כמובן היסטוריה משפחתית של זה."

לנשים יכול להיות קשה לדבר על לידה שאינה משמחת ומעצימה.

ויקי מודה, "הדבר הגדול ביותר שיכולתי להשתמש באותה תקופה היו כמה משאבים. מתי היה קוליקי, אתה פשוט תוהה מה אני טועה? זה היה מועיל מאוד לדעת דברים שאתה יכול לעשות למענם - האם זה תקין והכל. אתה פשוט לא יודע."

כריסטינה קוקיס, מיילדת מוסמכת אחות, אומרת שיכול להיות קשה לנשים לדבר על לידה שאינה משמחת ומעצימה. "אני חושב שנשים שותקות על זה כי הן מרגישות. מה קרה איתי? כל מה שקראתי וראיתי, כל כך הרבה אנשים אחרים שדיברתי איתם, אומרים איזו חוויה מדהימה מדהימה הייתה להם ואיך הם שמחים. אז אולי יש לי משהו לא בסדר, אז אני לא רוצה לספר לאנשים על זה."

ד"ר קלנדנין, "יש בן זוג או משפחה תומכת שתעזור לטפל בתינוק בכדי לאפשר לאמא לישון לפחות שש שעות שינה." לאמהות שמוצאות עצמן סובלות משינויים במצב הרוח והחרדה בעקבותיה לידה טראומטית לעיתים קרובות אנו משתמשים בטיפולים ממוקדים בטראומה כמו EMDR או TFCBT. עשוי להמליץ ​​על תרופות שיעזרו לתסמינים אצל חלק מהנשים. טיפולים אלטרנטיביים כמו יוגה, מדיטציה ופעילות גופנית ידועים כמסייעים להקל ולהגביר את הטיפול ב- PTSD. ויש אפליקציה חינמית נהדרת שפותחה על ידי ה- VA בשם PTSD Coach ויכולה להועיל לכל מי שמתמודד עם תסמינים בעקבות טראומה."

"אני מקווה שנשים מבינות עד כמה שכיחות לידות טראומטיות, " היא אומרת, "ושהן מוצאות מישהו בחיים שלהן לדבר איתן על המאבק שלהן."