סבא יקר, אני עדיין זוכר כשאמא שלי התקשרה אלי לפני תשע שנים ואמרה לי שעברת אירוע מוחי. זה עתה ילדתי את ילדתי הראשונה והשלמתי את המום מהחדשות. שאלתי אותה אם עלינו לנסוע ב 12 שעות לראות אותך, אבל היא אמרה לא. בית החולים לא היה מקום ליילוד, אמרה, והיא צדקה. אבל לא הספקתי לומר לך כמה התכוונת אלי. ועכשיו כשיגיע יום אב אחר, סבא, אני מתגעגע אליך.
כשהייתי ילד, היה קל להניח שתמיד תהיה בסביבה ולקחת את נוכחותך כמובן מאליו. אם הייתי רוצה למצוא אותך, הייתי צריך ללכת ברחוב לביתך והיית שם: לקרוא בכורסת הכניסה שלך, לנכש את גן הירק שלך, או לעבוד בחנות העץ שלך במרתף. אני עדיין זוכר שאתה לימד בסבלנות את נכדיך לשחק קלפים בשולחן פינת האוכל שלך, הרבה לפני שהיינו אפילו מספיק גדולים כדי שרגלינו יגיעו לרצפה.
כשגדלנו מילדים לבני נוער והתרחקנו מהבית במעלה הרחוב, זה עדיין הרגיש כאילו תמיד נוכל לחזור אליך הביתה. עשית את הכונן לחגים ומסיבות סיום, תמיד אמרת לי שאתה כל כך גאה בי. אבל כצעירה, החיים שלי התעסקו. התחלתי לשכוח להתקשר אליך ביום ההולדת שלך, ובסופו של דבר התרחקתי מכדי לבקר. עכשיו כשלא נעלמת, אני מתחרט על העדר הנפש והמרחק הפיזי בינינו. אבל מה שאני הכי מתחרטת על זה שמעולם לא הייתה לך הזדמנות לראות אותי אמא, או לפגוש את הנינים שלך.
אם הייתי יכול לחזור אחורה בזמן, הייתי מבקש לשמוע את הסיפורים שלך על החיים בחווה כשאבא שלי היה קטן, וכשפגשת את סבתא שלי בפעם הראשונה. אני רוצה לדעת את סוד מערכת היחסים שלך איתה, שנראתה כה חזקה להפליא. אני רוצה לדעת איך הצלחת לגרום לגפנים שלך ולשיחי הפטל לגדול כל כך ולהפיק גם כל כך הרבה פירות. כי סבא, בהחלט לא ירשתי את יכולות הגינון שלך.
אני כבר לא יכול לבקר אותך, אבל אני מקווה שאתה יודע שאתה עדיין כאן איתי. מדי פעם אני רואה, שומעת או מריחה משהו שיזכיר לי אתכם - הגן של ההורים שלי, ראיתי אבק, משאית פורד ישנה, חבילת קלפים, כוס תה שמש נוטפת עיבוי. בשנה שעברה ביום האהבה הייתי בבית החולים עם ילדתי הצעירה כששמעתי רביעיית המספרה שרה את השיר האהוב עליך, "תן לי לקרוא לך מתוקה." ברגע יכולתי לזכור את קולך בצורה כה ברורה, כאילו אתה שר לידי. אתה מתגעגע, אבל אני כל הזמן נזכר שאתה תמיד איתי.
כשראיתי את אבי עם הילדים שלי, הבנתי שסוג היחסים שיש לך עם סבא שלך הוא כמו שום דבר אחר.
גם אתה נמצא בבן שלי, שמעולם לא זכית לפגוש אך חולק את שמך. אני מחייכת בכל פעם שאני מטיילת בשמו המלא מעבר לחדר, אפילו כשאני כל כך מתוסכלת ממנו. זה גורם לי לחשוב איך סבתא הייתה צועקת את שמך או קוראת לך כשהיא הייתה זקוקה לעזרה בהגעה למדף, או רצה אותך שאכיל לנו עוגיות לפני הארוחה. כן, אני עדיין יכול לשמוע את קולה.
לרוב, אתה כאן באבא שלי - הבן שגידלת להיות חרוץ, סטואי וחזק. אני כל כך רואה אותך בו, החל מהקול שלו, מהצחוק הקל שלו, ועד למסירותו הבלתי מעורערת לאמא שלי, לילדיו ולנכדותיו. קשה להאמין שהוא כבר בן כמעט כמו שהיית כשהייתי סבא שלי. אני לא יכול לדמיין את החיים בלעדיו, או שילדי לא יחיו את סבא שלהם בחייהם. אתה קבע את הדוגמא הזו, ועכשיו ילדי נהנים מזה.
הלוואי והיית יכול לראות את האישה ואת אמא שעזרת לגדל. הלוואי שהיית יכול לחבק את הנכדים שלך.
כשראיתי את אבי עם הילדים שלי, הבנתי שסוג היחסים שיש לך עם סבא שלך הוא כמו שום דבר אחר. הסבתות הן מיוחדות. אפילו כשאבא שלי מאבד את הסבלנות כלפי ילדיי בגין, למשל, השארת הדלת פתוחה, נלחמים זה עם זה או מבצע התעסקויות, אני יכול לראות כמה הם חשובים לו. אני יודע כמה הוא חשוב להם. ומזכירים אותי כמה אתה חשוב, ותמיד תהיה, בעיניי.
אתה גם כאן בי. אני מקווה שתהיה גאה לראות את כולי בוגר, במיוחד כשאתה מזהה את החלקים שבך שפשפו אותי. היית צוחק אם היית שומע אותי שואל את ילדיי, "אתה הולך לחיות?" כאשר לאחד מהם יש בו בו-בו-או-סד בלתי נראה. ואז, בדיוק כמו שעשית לפני כל אותן שנים, אני מוסיף, "אני חושב שתהיה בסדר. זה די רחוק מהלב שלך."
חיית להיות בת 92, שעטפה חיים כה ארוכים ויפים. אבל השנים שלנו יחד עדיין נראות קצרות מדי. אף אחד לא באמת יודע מתי החיים שלהם ייגמרו, או איזה רגע משותף עם מישהו שהם אוהבים יהיה האחרון שלהם. הרגע האחרון שלנו ביחד היה ביום חתונתי. לא היה לי מושג שאתה בא עד שתלך דרך הדלת. אמרת לי שאני נראית יפה, ושהיית גאה בי - בדיוק כמו שתמיד. זה היה אחד הימים המאושרים בחיי, ומעולם לא אמרתי לך כמה חשוב לי שאתה שם.
לא הבנתי למה התכוונו אנשים כשאמרו ששום דבר לא נמשך לנצח … עד שאיבדתי אותך. אני מצטער על חיי שהתעסקו, והלוואי שהתקשרתי יותר, או יצאתי לטיול האחרון שלך למיטה שלך לפני תשע שנים. הלוואי והיית יכול לראות את האישה ואת אמא שעזרת לגדל. הלוואי שהיית יכול לחבק את הנכדים שלך.
אם אני מקשיבה מקרוב, אני עדיין יכולה לשמוע את הקול שלך אומר, "אתה הולך לחיות? אני חושב שתהיה בסדר. זה די רחוק מהלב שלך." זה לא הרגיש ככה כשעזבת את העולם הזה, אבל הידיעה שתמיד תהיה חלק ממני מוכיחה ששוב צדקת. הכאב רחוק מליבי ואתה חי בתוכו.
אוהב ומתגעגע אליך תמיד, הנכדה שלך
