לא קל להיות אישה שקוראת לעצמה בגלוי "פמיניסטית". במיוחד עבור אישה הידועה כשחקנית אמה ווטסון, שהודיעה לאחרונה שהיא לוקחת שנת חופש מהקריירה הרווחית והמצליחה שלה בסרטים כדי ללמוד עוד על, ולדחוף יותר חזק, לשוויון זכויות לנשים ברחבי העולם. ווטסון תפסה יותר מאשר את חלקה ההוגן ברפיון בגלל עמדתה הבולטת של שכר שווה בהוליווד ואת הארגון שהקימה כדי להביא למודעות לזכויות נשים, HeForShe. היא, כמו גלוריה שטיינם ופמיניסטיות אחרות בעלות אופי בולט, נקראה "פמיניזה", אבל אמה ווטסון רוצה שאנשים יידעו שזה לא עומד לעצור אותה מלדבר.
בראיון ל"פיפל "אמר ווטסון כי קריאת שמות אינה מתכוונת למנוע ממנה להילחם למען זכויות נשים:
אנחנו לא אמורים לדבר על כסף, כי אנשים יחשבו שאתה 'קשה' או 'דיווה', … תתקשר אליי כל מה שתרצה, זה לא יפסיק אותי לנסות לעשות את הדבר הנכון ובטוח יותר שהדבר הנכון קורה. כי זה פשוט לא משפיע עליי.
המלה "פמינזי" עצמה טבעה והוציאה לתרבות הפופולרית בסוף שנות השמונים על ידי מארחת הרדיו השמרנית רוש ליממב, ועד היום הוא עדיין משתמש במונח מדי פעם כדי לנסות לבייש נשים שלא לרדוף אחר דברים כמו שכר שווה, שוויון זכויות ושליטה בגופן שלהם. המונח נתפס מכיוון שזו הייתה דרך קצרה לתייג ולפטר את הפמיניסטיות ואת סדר היום שלהן כקיצוניות ובאופן לא פראי עם שאר אמריקה. והשימוש הערמומי בגרסה של "נאצי" שהוטלה על סופה של הפמיניסטית באמת תפס את חוסר הנוחות שגברים ונשים חשים כשמה שהם רואים כ"הסדר הטבעי "של הדברים התומך. אנשים שאינם תומכים בתנועה הפמיניסטית רוצים שנשים פשוט יסכימו עם היותם מטפחים שצריכים לאהוב לטפל במשפחות שלהם ולאפות, וכי גברים הם זוכים לחם תוקפניים, תחרותיים, שמביאים את הבייקון הביתה. זה פשוט איך זה. אל תחשבי על זה ותמשיך הלאה, חבורה של פמיניסטיות מטרידות.
אלא שכך פשוט לא הדברים מתרחשים בעולם האמיתי, ו"פמינזיס "כמו ווטסון ואנוכי יודעים טוב יותר.
נשיות ידועות כי 40 אחוז ממשקי הבית האמריקאים עם ילדים סומכים על אישה כמפרנסת העיקרית. שכר שווה פירושו העלאה אוטומטית עבור אותן משפחות וגידול גדול בכלכלה שלנו. פמיניזיות יודעות שכדי שארצות הברית תתמודד במאה ה -21 היא צריכה את הילדות שלה להמשיך בקריירה בתחומי STEM. נשיות כמונו סומכות על נשים, ולא על הממשלה, לקבל החלטות לגבי בריאות הרבייה שלהן.
אבל, בכדי להשיג רפורמות המובילות לשכר שווה, הזדמנויות חינוך שוות ושליטה בגופם, גברים שקראו את הזריקה בדברים האלה צריכים לוותר על חלק מכוחם. ואף אחד, גבר או אישה, לא מרגיש טוב מאוד עם שחרור אחיזתם בשליטה. אז הם, ש"פמיניזיות "כמוני מכנים" הפטריארכיה ", מנסים לבייש אותנו מהמאבק בכך שהם מנסים לגרום לנו להרגיש ולהיראות כמו כמה נבלות קיצוניות ששונאות גברים, וזה כמובן מגוחך.
אני כל כך מעודד מהגל הזה של פמיניסטיות בולטות בתרבות הפופולרית, מווטסון ועד טיילור סוויפט ועד לנה דנהאם ואחרות הטוענות בגאווה כזאת לעצמן הפמיניסטיות ומסרבות להתבייש ממרדפיהן לשוויון נשים. מכיוון שכל פעם ומברישים את הביקורות מכתפיהם ומגלגלים את עיניהם במונחים כמו "פמינזי", זה מקשה מעט יותר על גברים זקנים (וכמה נשים) כמו לימבו לצייר פמיניסטיות כקבוצה מתוך מחליפי מגע. כי ההיפך הוא הנכון. פמינזיות הן בנות ונשים ואחיות והן כמעט בכל מקום שאתה מסתכל. לעזאזל, אפילו הבחורה שכולם צפו בה גדלה בסרטים האלה של הארי פוטר היא "פמיניז" עכשיו. וזה דבר יפה לכל אישה.
יום האישה הבינלאומי המאושר, חבורה יפהפית של נשים. ותודה, ווטסון, על אומץ לבך.
