הפסחא ממש מעבר לפינה, ונראה שכולם מדברים עליו. אבל אני לא חושב שזה כל כך גדול. כן, המשפחה שלי מתכננת להשתתף בציד ביצים מקומי בחינם, אבל זה בעצם זה. עם זאת, אני מכיר אנשים שנמצאים שם בחיפושים אחר תלבושות חדשות בצבע פסטל, מרכיבים סלי פסחא במחיר מופרז, ובכן, מתכוננים לשובו של ישוע המשיח. עם זאת, אני מונע את ישוע מחגיגות הפסחא שלי, ואני לא ממש מרגיש צורך להתנצל על כך.
גדלתי במשק בית שהיה מעט "קתולי-לייט". במילים אחרות, היינו לעתים רחוקות להשתתף במיסה אך עדיין האמנו בסקרמנטים והתפללנו לישו ולמריה על בסיס די קבוע. חג הפסחא היה אחת הפעמים הבודדות שאני זוכר שיצאתי לכנסייה בילדותי. למעשה, תמיד היינו מתחילים ביום ראשון הדק (שנהנתי מאוד מכיוון שלילדים שלנו הייתה ההזדמנות המפוארת להחזיק כפות תמרים ולהניף אותם באוויר), ובעוד שלא למדנו בכנסייה ביום שישי הטוב, תמיד דאגנו שלא לאכול ולהתבונן ברגע של שתיקה בצהריים.
חג הפסחא, כמובן, תמיד היה האירוע המרכזי. אמי הייתה קונה לי שמלה פרחונית חדשה וכובע מהודר, ונלך ללה דיווינה פרובידנסיה, הכנסייה המקומית שלנו.
ג'יפיכילד לא ידעתי שיש לי אפשרויות במה אני מאמינה, מבחינה רוחנית. ההורים שלי לא בדיוק העלו דוגמאות נוספות למערכות אמונה שונות. כל מה שידעתי היה שבחור מסמר לצלב בזמן שהוא עדיין חי וער, והסיפור הזה נראה לי די נורא. ומכיוון שזה היה כל כך נורא, היינו אמורים לנסות להיות אנשים טובים ולהימנע מלעשות דברים כמו לשקר או לגנוב או לרמות או להרוג. אני מניח שלא עלה בדעתו של מישהו שאולי לא כולנו זקוקים לאיום של חבלה נצחית כדי לדעת נכון מכל רע. אמרו לנו לנהוג בדרך מסוימת בגלל חיים שלאחר הרת אסון, ולא בגלל שזה פשוט הדבר הנכון לעשות.
חג הפסחא הוא יותר בסוף החורף וימים ראשונים של האביב מאשר מדובר בבחור שהקיום הפוטנציאלי שלו עורר דת שלפחות לדעתי הותירה יותר מכמה אנשים עם דעות קיצוניות על מגוון רחב של נושאים.
יש לי זיכרונות חביבים על המזרחיים שלי כילד, אבל אף אחד מהם לא עסק באמת על ישוע. בזמן שאמי ניסתה להסביר את המשמעות של ג'יי סי, מה שהכי נהניתי היה לבלות עם משפחתי ולקשקש על ראשו של ארנב שוקולד בסוף היום. לכן, עשרות שנים אחר כך כשהייתי הורה, דיבורים על ישו ביחס לפסחא אפילו לא עברו לי בראש. אחרי הכל, בחרתי להיות אגנוסטי בשנות העשרה שלי, ואני פחות או יותר אתאיסט מכשף בימינו. חג הפסחא הוא יותר בסוף החורף וימים ראשונים של האביב מאשר מדובר בבחור שהקיום הפוטנציאלי שלו עורר דת שלפחות לדעתי הותירה יותר מכמה אנשים עם דעות קיצוניות על מגוון רחב של נושאים.
הסיעה הדתית של משפחתי ככל הנראה לא תעריך את המאמצים שלי להרחיק את ישו מחגיגות הפסחא שלי. אחרי הכל, זה חג חשוב באמת לנוצרים (יותר מחג המולד, יש שיגידו). אבל גם אם הסברתי את כל זה לבני כסיפור ולא כמשהו שאנשים מסוימים לוקחים בלהט כעובדה, אני עדיין לא רואה את העניין. איך סיפור על אדם שהיה אהוב על ידי כמה, אך שנוא על ידי אחרים, וסבל עד מותו, יועיל לילד בן 4? אני אפילו לא אוהב לתת לבני לצפות במשהו אלים בטלוויזיה, אז למה אני אקח אותו למקום שבו יש תמונות של בחור ממוסמר לצלב בכל מקום? נראה קצת אלים מדי לטעמי.
הבן שלי יתקל בסופו של דבר בכל מיני דעות שונות בעולם, ואני בסדר עם זה, אבל אני לא אקח אותו ללכת להיכנס לאינדוקטרינציה במערכת אמונות ולקרוא לזה "חגיגה".
ולמרות שאני יודע שישנן הרבה כנסיות ידידותיות להט”ב שנמצאות ברחבי הארץ (שרבות מהן נמצאות בשכונה שלי), אני עדיין לא אוהב כמה מההודעות המובאות בכנסייה ואשר בה. הנצרות, כמו דתות רבות אחרות, מרגישה מושרשת בפטריארכיה. הכל קשור לכך שאבא יהיה היוצר ומשגיח עליך, ואיך נשים צריכות להיות טהורות ובתוליות וכנועה עבור ובעליהן. אני לא רוצה שבני ישמע על נשים ש"צייתניות "לבני זוגן.
אני פשוט לא מרגיש בנוח עם הרעיון של הבן שלי יבלה במקום שהוא עשוי להרים עליו הודעות שלא ממש תואמות את האמונות והפילוסופיות שבן זוגי ואני בחרתי לגדל אותו איתן. אני מאמין בשוויון לכולם, מכיוון שאני פמיניסטית חוצתית דרך דרכה, ואני גם בחירה פרו-קיצונית ביותר. הבן שלי יתקל בסופו של דבר בכל מיני דעות שונות בעולם, ואני בסדר עם זה, אבל אני לא אקח אותו ללכת להיכנס לאינדוקטרינציה במערכת אמונות ולקרוא לזה "חגיגה". לא בפסחא ולא בשום יום אחר בשנה.
בנוסף, ישו ושפן הפסחא לא בדיוק מצמררים בברית החדשה. כך שלפחות בשבילי ובשביל משפחתי, אין שום סיבה שנוכל ליצור קשר כלשהו בין אפרוחים לביצים ותחייתו כביכול של גבר. החג נקשר שוב ושוב למספר סיפורים עתיקים על מוות ולידה מחדש, מהורוס ועד אישתר, וכל הדברים האיקונוגרפיים של ארנב וביצים קשורים פשוט לעונה החדשה של השנה, בה חיות רבות מתחילות להתרבות.
אני מכבד שלחג הספציפי הזה יש קונוטציות דתיות עבור כמות גדולה של אנשים. אני מזהה שאולי אני נמצא במיעוט בכל מה שקשור לאופן בו אני בוחר להתבונן ולחגוג את היום הזה.
אז בזמן שבני יכיר בסופו של דבר את סיפורו של ישו, אני בטוח, אני מתכנן גם לשתף את סיפוריהם של דיוניסוס ואוסטרה וכל האחרים שקשורים למוצאו של חג הפסחא. איך שאני רואה את זה, כל הסיפורים האלה ראויים לחזור על עצמם. אינאנה אמיתית בעיניי כמו ישו, כלומר הם מייצרים דמויות טובות בסיפור נצחי, אך אין להם שום השפעה על חיי בפועל.
בעיניי חג הפסחא הוא רק עוד חג מהנה בו אוכל לאפות ולעשות מלאכות וללכת לאירועים עם בני. אולי נקבל חיה ממולאת או שעועית ג'לי, או אפילו נצבע כמה ביצים. אבל מה שלא נעשה זה ללכת לכנסייה ולדבר על מושיע, למען האמת, אני לא מאמין בו. אני מכבד שיש לחג הספציפי הזה קונוטציות דתיות עבור כמות גדולה של אנשים. אני מזהה שאולי אני נמצא במיעוט בכל מה שקשור לאופן בו אני בוחר להתבונן ולחגוג את היום הזה. אבל לפחות עד כה, ההגדרה הזו עובדת למשפחתי. בני טרם חשב על קיומו של יוצר כלשהו או אכפת לו. הוא עסוק מדי במשחק אחר ביצים מלאות ממתקים.
אני מעדיף את זה ככה.
בדוק את סדרת הווידיאו החדשה של רומפר, Bearing The Motherload , בה הורים לא מסכימים מצדדים שונים של סוגיה מתיישבים עם מתווך ומדברים כיצד לתמוך (ולא לשפוט) את השקפות ההורות של זו. פרקים חדשים משודרים בימי שני בפייסבוק.
