נישואים, גירושים, הורות, קנייה ומכירה של מוצרים: אף אחד מהם אינו נושא ופעילויות סיזנדרים באופן בלעדי. אבל כשאתם רואים נעלי גאווה וגופיות חולצות וגברים של קשת בענן “Love is Love” גנריים, הייתם חושבים שללהטביה + הורים ובני ברית קונים רק פעם בשנה. בעוד שמוצרי "המהדורה המיוחדת" הללו מבית עסק מה שמכונה LGBTQIA + ידידותיים מאפשרים לתומכים בזכויות אדם להציג את הברית שלהם, הם פשוט לא מספיקים.
כשמדובר במכלול LGBTQIA +, ישנו קו בין אלימות לבין עליות פרפורמטיבית. קו זה אינו רזה, ליתר ביטחון, אך עדיין יכול להיות קשה לראות אותו. זה נכון במיוחד כשמדובר בעסקים שרוצים לממן את כוח הקשת בכל יוני במהלך חודש הגאווה, ואז לסגת חזרה לאסטרטגיות והיוזמות הקמפיין ההטרונורמטיבי שלהם.
אם אנשים משונים חיים חיים דומים כמו עמיתיהם הסטרייטים, מדוע איננו חלק משיחות חדר דירקטוריון ברמה הגבוהה ביותר של החברה? מדוע אנו נמנעים? נראה שנוי במחלוקת?
בכנות, הדבר הכי שנוי במחלוקת שאני עושה בכל יום נתון הוא לתת לילד שלי קערת הדגנים הלא נכונה.
זו הסיבה שלא כואב לחזות במעסיקים שאומרים שהם מעריכים עובדי LGBTQIA + אינם מצליחים לנהל את שיחתם בגאווה, או מזניחים לקיים מדיניות מפורטת ומלאה של אי-אפליה.
ובכן, אני רואה אותך, עסקים.
אני רואה את מנופף הדגל המביך של חברות שרק רוצות את הכסף שלי. אני יכול לומר שהאצבעות שלך חוצות מאחורי לוגו המותג שלך בצבע הקשת. אני רואה את הדרך בה אתה זוחל מעץ העץ פעם בשנה כדי "לתמוך" בקהילה LGBTQIA +, ואז נסוג חזרה ליער, בלי בושה.
אתם מנצלים את הקהילה המאוד שולית שלי, ובדרך הלא נכונה. מכיוון שיש יתרונות מוחלטים לשילוב אנשים של LGBTQIA + בתוכניות העסקיות שלך, במיוחד יתרונות פיננסיים - היתרונות הכספיים שאני מניח שאתה מקווה להשיג עם התמיכה המזוינת שלך. אבל אם אינך תומך בזכויותי, אין לך שום זכות לדאוג לכספי.
יש לנו כסף לבזבז ואנחנו מחפשים ייצוג שעוזר לנו להרגיש רואים. אנו רוצים שהכסף שלנו יעזור לקהילה שלנו ולא יפגע בזה.
להיות אדם + להט"ב, הורה וצרכן החיים בעולם הטרונורמטיבי זה מתסכל, בודד ומנצח. זה מרגיש כאילו אנו כל הזמן מחכים להזמין אותנו לחלל חדש, קמפיין חדש, קו מוצרים חדש, או קבוצה חדשה של חוקי עזר. אנו תוהים כל הזמן אם המוצרים שאנו קונים עוזרים (או פוגעים) בקהילה שלנו, או סתם מסייעים למעסיקים להצטייד במדפים הפיזיים והווירטואליים שלהם בפריטים חומריים כאמור.
אך אנו מסתפקים ובוחרים בחירות שלא פוגעות במלואן בערכינו ובכבודנו. ולמרות שזה מפחיד ומתיש ודורש עבודה אדירה של עבודה רגשית, חברי הקהילה LGBTQIA + מבקשים להיכלל בתוכניות שיווק. יש לנו כסף לבזבז ואנחנו מחפשים ייצוג שעוזר לנו להרגיש רואים. אנו רוצים שהכסף שלנו יעזור לקהילה שלנו ולא יפגע בזה.
בעוד שסקר Gallup משנת 2018 דיווח כי ישנם כמעט 16 מיליון אמריקאים המזוהים עם הלהט"ב, אותו משאל לא הצליח לתפוס את Q + של הקהילה שלנו. אנשים תורניים, תשאולים, אינטרסקסיים, א-מיניים, והאנשים הבלתי-בינאריים, הנוזלים המגדריים שחיים תחת דגל הקשת עטופה בדגלי הגאווה שלנו, מוסיפים מספר משמעותי לשוק הלא-הטרונורמטיבי. על פי נתוני הייעוץ הורנט וקנטר, בית דיגיטלי לקהילה + LGBTQ + ואתר ברשתות חברתיות, אנשים מה- LGBTQ + מהווים 13 אחוז מאוכלוסיית ארה"ב. "כוח הקנייה של הקהילה בשנת 2016 הסתכם בטריליון דולר - זה בשווי צרכנים אפרו-אמריקאים והיספנים באמריקה", נכתב באתר.
כדי לגבות זאת, דוח משנת 2016 שפרסם לשכת המסחר הלאומית הלהט"בית מצא כי קהילת הלהט"בים מוציאה יותר מ- 917 מיליארד דולר בכל שנה. באותו דו"ח נמצא כי אנשים בקהילה הלהט"בית נוטים יותר להחליף מותגים כאשר הם יודעים כי המותג כולל הלהט"בים.
שישים ושלושה אחוז מאותם אלפי המילניום הקווי מתכננים להוסיף למשפחה או להקים משפחה.
לא הייתי צריך לעשות זאת, אבל אני אעשה יותר זמן ויותר כסף על אתרים, מוצרים, חברות ועם אנשים שתומכים בי. קהילת LGBTQIA + תימנע באופן פעיל ממוצרים ועסקים שלא. וזה לא רק אנשים LGBTQIA + נאמנים וקולניים. אנו קוראים לבני בריתנו להיות באותה צורה.
וצבא בנות הברית שלנו צומח.
על פי דו"ח משנת 2019 ממרכז המחקר Pew, 75 אחוז מהילדים המילניום תומכים בנישואים חד מיניים. ובין אלפי המילניום בני 18-35 במדינה זו, 6.1 מיליון מזהים כ- LGBTQ. שישים ושלושה אחוזים ממילניום המילניום האלקטרוני המתוכנן להוסיף למשפחה או להקים משפחה, כך עולה מסקר הבניין המשפחתי LGBTQ שנערך על ידי המועצה לשוויון משפחתי.
קהילת ה- LGBTQIA + תגדל ילדים שמכניסים את כספם לכיסם של חברות כלולות שמפרסמות גיוון. הדור הבא יעשה את הנקודה להשקיע במי שדואג לאמהות, לאבות, לאחיות ולאחיהם. וחברות יסבלו אם יתעלמו מהן.
קמפיין לזכויות אדם משתמש במדד השוויון התאגידי שלו למדידת המדיניות והנהלים התאגידים הנוגעים לעובדי הלהט"בים. לפי דו"ח 2019, 1, 028 מהעסקים הגדולים במדינה הפגינו מחויבות להכללה ושוויון, ו -517 מהם זכו בציון העליון של 100. חברות כמו אמריקן איירליינס, בורגר קינג, גאפ בע"מ, נייקי בע"מ, אנדר ארמור, ו- חברת וולט דיסני היו בין "המקומות הטובים ביותר לעבוד" למען שוויון להט"בים.
רוב אם לא כל החברות הללו תומכות באנשי LHBTQ כל השנה, כך שכאשר אני רואה אותם מנופפים בדגל הגאווה ביוני, אני מרגיש שנראה ולא את עקיצת הצביעות החדה. זה מרגיש טוב בידיעה שדיסני יתרמו 10% מהתמורה ל- GLSEN כשאנשים יקנו את אוסף הקשת של דיסני הקשת שלהם. ואני מעריך ש- Under Armor תורם כסף לאתלט אלי, עמותה המקדמת את הכללת הלהט"ב בספורט.
היות כוללנית לא צריכה להיחשב כטובה או אפילו לנטל. צריך להבהיר כל כך הרבה. זה פשוט הדבר הנכון לעשות. אבל הכלול מעלה את השורה התחתונה של מעסיקים שעושים את זה בראש סדר העדיפויות ולא פוגעים בכך. חברות אלה מסתדרות בסדר, אם לא למען האנושות, אז למען העסק.
שינוי והכללה צריכים לקרות למען האנושות, אך אתה מקבל החלטות עסקיות גרועות אם אתה לא מבין את כוח הקנייה שלנו ואז תוסיף אותנו לתוכנית העסקית.
האם עסקים גדולים יכולים לעשות יותר? בהחלט. איקאה מוכרת תיקי קשת ומאה אחוז מהרווחים עוברים לקרן למען זכויות האדם, כפי שפורסם ב- Newsweek. קינד תורמת 100 אחוז מההכנסות מהבר של Pride Kind למרכז עלי פורני של ניו יורק (AFC), המספק שירותים ומחסה חיוניים לנוער חסר הלהט"בים. ארבעים אחוז מבני הנוער חסרי הבית באמריקה מזדהים כ- LGBTQIA +, על פי דיווח של מכון וויליאמס, ולוי נותנת 100 אחוז מהרווחים הנקיים מקולקציית הגאווה שלהם ל- OutRight Action International, הדוגל בזכויות להט"בים בינלאומית, כפי שדווח גם כן מאת ניוזוויק.
חברות אלה הן התקן. הם מדגימים גיוס כל השנה ומשתמשים בגאווה בכדי לגייס כסף עבור קהילת LGTBQIA +, במקום להרוויח מהקהילה בכך שהם פשוט אומרים שהם בעלי ברית. זה לא שחברות יכולות לעשות יותר; הם צריכים לעשות יותר.
אך אנשים רבים לא קיבלו את התזכיר, או שהם בוחרים באופן פעיל שלא לקרוא אותו. על פי Out Now, הכלכלה האמריקאית יכולה להוסיף תוספת של 9 מיליארד דולר בשנה אם חברות ישפרו את יכולתן לשמור על הכישרון הלהט"בי באמצעות מדיניות כלולה. ללא מדיניות אפליה שתומכת ומגנה על אנשים LGBTQIA + במקום העבודה, יש אנשים שמפחדים להופיע בעבודתם יש תפוקה נמוכה. לא מסתיימים משרות כראוי, או מסתיימות לחלוטין, כאשר מעסיק קווירי פורש או מפוטר והמשרות לא ממלאות שוב.
וכמובן, גם תביעות לא זולות.
הגיע הזמן שהרוב - שוק ההמונים שמשאיר הרבה כסף על השולחן - ישתנה.
לפתות אותנו פעם בשנה על ידי ניצול הגאווה לא מתכוון לחתוך את זה. קבוצות שוליות צריכות להישמע ולקבל כל השנה. איננו זקוקים לחברות שמשתמשות בקשת בענייני הפרסום וכסף אופורטוניסטי ברוטו תופס כל חודש ביוני, ואז זוחלות חזרה לאסטרטגיות השיווק ההטרונורמטיביות השגרתיות שלהם.
הגיע הזמן שהרוב - שוק ההמונים שמשאיר הרבה כסף על השולחן - ישתנה. קהילת LGBTQIA + לא שווה רק כל מושב ליד השולחן ומקום בשורת התשלום, אלא נוסיף יותר תועלת מסיכון. שינוי והכללה צריכים לקרות למען האנושות, אך אתה מקבל החלטות עסקיות גרועות אם אתה לא מבין את כוח הקנייה שלנו ואז תוסיף אותנו לתוכנית העסקית.
אנשי LGBTQIA + צריכים להפוך לקהל עקבי עבור חברות ומפרסמים. עלינו לחשוב בעקביות על, למכור ולכלול. לא רק ביוני.
