הייתה תקופה בעבר הלא רחוק בו האדריכלות נחשבה לעולמו של גבר. גברים קיבלו את כל העמלות הגדולות, גברים זכו בפרסים היוקרתיים. זה היה כמובן לפני שגאהה חדיד הגיעה. אדריכלית פורצת דרך בעלת חזון, היא שינתה את פניה לא רק של האדריכלות, אלא של כמה מהכיפופים הגדולים בעולם. הקווים המעוגלים בחתימתה והעיצובים הניאו-פוטוריסטיים שלהם היו בכיתה משלהם, וכך גם האישה עצמה. העולם איבד את אחד מגדולי האדריכלים בדור הזה ביום חמישי כשזהר חדיד נפטר בגיל 65. אבל איך זאהה חדיד נפטר?
על פי דיווח של הניו יורק טיימס, זאהה חדיד "נדבק ברונכיטיס מוקדם יותר השבוע וסבל מהתקף לב פתאומי כשהוא מטופל בבית חולים." כשחדשות הבוקר הגיעו ביום חמישי למותה, אחיו האדריכל והחבר הקרוב פרנק גרי שוחחו עם טיים על הזאהה חדיד שזכר.
"היא לא הושמעה מכל הדברים שיהיו נגד אישה שנכנסת לשדה ברמה כזו, " הוא אמר, "היא לא שמה לב לזה … היא הייתה מאוד בטוחה." הוא הוסיף כי חדיד הצליחה ליצור "שפה שהיא ייחודית לה. אני מניח שהיא תועתק, אך לעולם לא כפי שהיא עשתה את זה."
לכל הדעות, החדיד העירקית-בריטית הייתה מהפכנית בתחומה. היא למדה מתמטיקה באוניברסיטה האמריקאית בביירות לפני שהפנתה את תשומת לבה לאדריכלות. בשנת 1979 הקימה חברה משלה, זאאה חדיד אדריכלים, שהשלימה עד היום 950 פרויקטים ב -44 מדינות.
בשנת 2004 היא הפכה לאישה הראשונה שזכתה בגרסת האדריכלות בפרס נובל, פרס פריצקר, ואחר כך לאישה הראשונה שזכתה במדליית הזהב של RIBA, פרס הבכורה של בריטניה לארכיטקטורה, בשנת 2015. היא עיצבה כמה מהמרשימים ביותר, בניינים מעוררי התפעלות וייחודיים ללא עוררין בעולם.
כאשר חדיד נפטרה ביום חמישי בבית חולים במיאמי בגיל 65, זה היה אובדן שהורגש מעבר לעולם האדריכלות. זה היה אובדן לכל מי שהעריך חזון, ויופי ואומץ. חדיד לקחה את זוויות החיים והחלקת אותם לעיקולים, כפפה פלדה לרצונה והייתה כה רחוקה מקדימה עד שנדרשו שנים עד שהמדע של הבנייה יביא את העיצובים שלה.
כשג'ון סיברוק מ"ניו יורקר " כתב על חדיד עם הידיעה על מותה, הוא התמודד עם המוניטין שלה כדיווה. האם כל אדריכל אינו דיווה, תהה?
באמת, זה בגלל שחדיד הייתה אישה שהעזה להיכנס לעולמו של גבר ולא לקחה שום זבל מאף אחד, אף שהוצע הרבה. היא הייתה צריכה להיות חכמה פי שניים וקשוחה פי שלושה מכפי עמיתיה הגברים כדי לבנות משהו. וגם אז היא נאבקה במשך שנים בכדי לממש את הפרויקטים שלה, ונאלצה לסבול משאל עם אכזרי ומשפיל על פרויקטים סוכלים כמו בית האופרה של מפרץ קרדיף, או המחלוקת המתמשכת באצטדיון האולימפי בטוקיו, בה חסמה הממשלה את התחרות של חדיד - זכייה בעיצוב מלהתקדם אחרי הפגנות של אדריכלים יפניים בולטים.
הכישרון של חדיד, אכזריותה, חזונה ובוודאי אומץ לב שלה יוחמץ מאוד.
