עם כל המהומה שהתרחשה בכל אמריקה בשלוש השנים האחרונות עבור גברים ונשים שחורים, השנה אני חוגג את יום מרטין לותר קינג עם ילדי עם יום שירות. כאנשים שחורים, זכויות האזרח ורווחתנו מאוימות מדי יום, לא רק ברמה האישית, אלא גם בפריסה ארצית. לפני ילדים, חגגתי את החג רק אי פעם אם תהיתי מהעבודה או לא, אבל אחרי ילדים הכוונות שלי השתנו. הילדים שלי גדלים בעולם שמאתגר את השחור שלהם מדי יום ואני רוצה שהם יראו את עצמם כשווים בקהילות שלהם, בכיתות שלהם, בחוגי החברים שלהם, במדינתם. אני רוצה שיידעו לא רק את ערך חייהם, אלא גם את היופי שבהם.
כאמא שחורה, החלום שלי לילדיי הוא פשטני וכנה כמו זה של ד"ר קינג:
יש לי חלום שארבעת ילדי הקטנים יחיו יום אחד במדינה בה ישפטו אותם לא על פי צבע עורם, אלא על פי תכני אופים.
למרות שאשקר אם אמרתי שאני לא מאוכזב שב 48 השנים שחלפו מאז מותו, זה עדיין חלום לאמהות צבעוניות.
החשיבות של היום הזה ודבריו של ד"ר קינג לא רק חשובים לי, אלא גם לילדים שלי. לפני מספר חודשים בתי נודע על מרטין לותר קינג בכיתתה בבית הספר. לאחר שלמדה על חייו ועל עבודתו, היא המשיכה לשאול אותי, "האם נוכל לנקות את האשפה בצד הרחוב? האם נוכל להתנדב במקלט לבעלי חיים? האם נוכל לבקר אנשים מבוגרים בבית אבות?" היא נתקפה בדחף שאני מכירה טוב מדי: הרצון לעשות משהו, לעשות שינוי, להיות גלוי וגאה בעולם שמבקש כל הזמן לעצב מחדש ולהגדיר מחדש את ההגדרות שלנו מבלי לבקש מאיתנו אישור.
למרות שמעולם לא חגגתי את MLK יום קודם לכן, בדחיפות של בתי, תכננו תוכניות לעזור. הצורך שלה לתת כל מה שיכולנו היה שיחת השכמה בשבילי. למרות שזה כל כך קל להרגיש שאין לנו הרבה (במיוחד כרגע), עדיין יש לנו מה לתת - וזה, לרוב, מספיק. אפילו ברגעים העצובים ביותר שלהם, אני רוצה שהילדים שלי יידעו שהם עדיין מסוגלים לתת את זמנם ומרצם. שהזמן והאנרגיה שלהם הם עדיין דברים בעלי ערך. אני רוצה שיידעו שכל מה שהם יכולים לחלוק עם אחרים יגעו במישהו בדרך כלשהי. אני רוצה שהם תמיד יאמינו בכוחם ובעוצמתם.
לגידול ילדים בירקיים יש אתגרים משלה, במיוחד מכיוון שאנשים כה רבים בחייהם רואים בהם שחור או לבן, ולא שילוב של שניהם. לאור זאת אני כל הזמן מלמד אותם לתת, גם כשזה אומר לתת למי שעשה או תמך בעוולה שנעשתה בקהילה השחורה שלהם. זה לא שאני לא מאמין בכעס צדקני, כי כן, אבל אני רוצה שהילדים שלי יידעו שאתה יכול להיות מודע לעוול החברתי שקיים וגם לתת ולשמש לצמצום שלהם.
אני מאמין ששינוי מתרחש בדרכים שונות: מההפגנות וגם מהרגעים השלווים שבהם מתנדב, או אולי אפילו שיתוף משהו פשוט כמו עוגיות אפויות עם שכנים. טוב לב הוא חזק, גם אם יש הרואים בו "חלש".
הבת שלי הזכירה לי מדוע חשוב להמשיך לתת. היא זו שגם באבל המשכתי על בנים וגברים שחורים שמתים, אמרה לי שאנחנו לא יכולים פשוט לכעוס, שאנחנו חייבים להמשיך לאהוב. לפעמים אני מסכים את זה עד שהיא כל כך צעירה שהיא תמימה למציאות, אבל בסופו של דבר אני יודעת שהיא צודקת. אני צופה בשמחתה גדלה כשהיא מסוגלת לעזור ברחבי הבית, עם חבריה או עם שכניה. אני רוצה לעודד את טוב לבה ולעזור לה להמשיך לצמוח בזה. אני רוצה שהיא תיצמד ליכולת שלה לתת. כי תגיע נקודה שזו התקווה היחידה שיהיה לה, ואני רוצה שהיא תהיה חזקה.
היום, לכבוד המאבק ומרטין לותר קינג, בתי ובני מבלים את היום עם אביהם, ועוזרים בכל דרך שהם יכולים. הם תכננו לבקר בבית אבות. הם מתכננים להיראות ולהישמע. הם מתכננים לתת. שניהם כל כך גאים לדעת מיהו MLK וממש נרגשים לכבד את זכרו. תקוותם היא האור כנגד החושך, והיום הוא מאיר כל כך בהיר.
