קופי איווה הם אולי היבט המוזר והארכאי ביותר בתהליך ההצבעה של ארצות הברית. לסיכום הדברים בצורה תמציתית ככל האפשר, הרפובליקנים והדמוקרטים מקיימים כל אחד את אירועי הערב הללו ברחבי 1, 681 מחוזות איווה, והנוכחות נדרשת להצביע (עם כמה חריגים קטנים). הרפובליקנים בוחרים את המועמד שלהם באמצעות הצבעה חשאית, בעוד שהאירועים הדמוקרטיים מתוארים על ידי ווקס כ"פרשות ציבוריות רועשות, ארוכות שעות ", בהן מעורבים דיונים, ובוחרים צריכים למעשה לחצות את הרצפה כדי לעמוד ממש עם תומכיהם של מועמד. בעיקרון הם מבוגרים שמשחקים את רד רובר, אבל קופי איווה לא פעם מנבאים את המועמדים לנשיאות.
זה חבורה של שטויות מטורפות, אבל מאז 1972 מדובר בקבוצה של שטויות מטורפות שמקבלות משקל רב מבחינת בחירת המועמד של כל מפלגה. למה? כי הבוחרים נותנים לזה. בטח, תושבי איווה אינם מייצגים כלל את שאר המדינה, אך התקוות הנשיאותיות עדיין מחפשות את הצבעתן. והסיקור התקשורתי גורם לזה להראות שזה חשוב, כך שהבוחרים מאמינים שכן. וברגע שכולם מאמינים שמשהו חשוב כברירת מחדל.
זה דומה לאופן הפעולה של הקרדשיאן: הם נמצאים בשערי טלוויזיה ומגזינים, כך שהמעריצים מניחים שבוודאי יש סיבה טובה לכך. אז הם צופים בתכניות וקונים את המגזינים ואז הקרדשיאנים הם סופר חשובים. הגיוני עכשיו? הבוחרים מניחים שאייווה יודעת על מה הם מדברים כי הם בטלוויזיה, ולכן כאשר הפריימריז מגיעים למדינותיהם, הם לוקחים את המילה של איווה.
אז, באיזו תדירות איווה מבינה את זה, או לפחות משוואת את שאר הארץ? מתוך עשרה הכבלים הדמוקרטיים שהתקיימו בין השנים 1976-2008, שמונה מהזוכים המשיכו בסופו של דבר להבטיח את המינוי שלהם למפלגות. יוצא מן הכלל הבולט היה ביל קלינטון, שרק קיבל 3 אחוזים מהקולות הדמוקרטיים - שלושה אחוזים! ובכל זאת המשיך לזכות לא רק במועמדות, אלא בבחירות.
בצד הרפובליקני, רק שישה מהזוכים המשיכו להיות מועמדים. שני הכבלים האחרונים לא יצאו במיוחד עם שאר חלקי המדינה; בשנת 2008 ניצחה ניצחון לשלטון ארקנסו לשעבר מייק האקבי, והמנצח של 2012 היה הסנאט לשעבר ריק סנטורום. ווקס ציין כי ארבעה מתוך חמישה חברי מפלגה רשומים אינם משתתפים בכבלים, וכי לאחרונה נשלטו על הכבלים הרפובליקנים על ידי פעילים אוונגליסטים, מה שמסביר מעט. למעשה, על פי השיקגו סאן-טיימס, כי הזכייה של הוקאבי הוחלט על ידי שני אחוזים בלבד מהמצביעים באיווה.
על פי הנתונים, שהם רק מדגם של 10 ולא כל כך משמעותי מבחינה מדעית, לזוכה הדמוקרטי יש סיכוי של 80 אחוז להפוך למועמד, ולזוכה הרפובליקני יש סיכוי של 60 אחוז (פחות מכך אם זה בסופו של דבר להיות מועמד לימין הקיצוני עם מעט ערעור לאומי). אבל הדבר החשוב ביותר שיש לזכור הוא שקומץ אנשים באיווה אינם מומחים בפוליטיקה; הם רק הראשונים להצביע, ולכן הקדישו יותר מדי תשומת לב לשם כך. התוצאות אינן משקלות אם בוחרים ברחבי הארץ לא נותנים להם.
