11 דברים לא מוחשיים לחלוטין שכל אמא חושבת כשהיא מניקה

רבים מאיתנו מכירים בכך שהנקה היא המתנה המפוארת הזו בין אם לתינוק וזה זמן יקר שנוכל לחלוק עם הילד שלנו, ובדרך כלל התינוק שלנו (או הפעוט) ייראה סופר מתוק ואוהב כשהוא יונק. כלומר האם האימהות אינה הטובה ביותר? זה נותן לנו האמהות את ההזדמנות לחוות משהו מקסים ומיוחד כמו הנקה ושום דבר לא יכול היה להשוות ועוד ועוד כהנה וכהנה? לאחר שאמרנו זאת, האם אנו יכולים בבקשה להכיר בכך שהנקה יכולה להיות מייגעת ומעייפת? אודה, ולא פעם, היו לי כמה מחשבות לא סנטימנטליות בזמן ההנקה.

עכשיו, אני אדם די סנטימנטלי באופן כללי (חבר'ה, בכיתי בקויוטה מכוערת. אני לא גאה, אבל הרגע הזה שלאן רימס שר את השיר של הדמות של פייפר פרבו כתב? פשוט יפה.) אבל אפילו מצאתי את עצמי רוטן בשלבים שונים של מסע ההנקה שלי. לפעמים, הרטטות הללו היו בזכות כמה דרכי חלב חסומות, או דלקת שד, או מחלות שונות אחרות בפטמה. עם זאת, לפעמים רטנתי במהלך סיעוד הנקה רגיל לחלוטין ללא כאבים על הספה שלי עם הטלפון ביד.

במילים אחרות, גם כאשר ההנקה יכולה להיות נוחה למחצה, היא עדיין יכולה להרגיש מיסוי. למרות שהוא יפה ונפלא וחלק מדהים מהאימהות, זה יכול להיות "רק עוד דבר שאתה צריך לעשות." וכך, בלי להתייחס יותר להלן, הנה כמה מחשבות שעברו במוחי כשהרגשתי פחות סנטימנטלית לגבי ההנקה. יש לי הרגשה (בתקווה) שאני לא לבד.

"שוב אנחנו חוזרים על זה"

האם לא עשינו זאת רק לפני חמש דקות? בסדר, אולי זה היה יותר משעתיים אבל זה מרגיש כמו לפני חמש דקות, ילד. הדבר היחיד שאי פעם עשיתי זאת לעתים קרובות הוא פיפי, וזה היה כשהייתי בהריון ושלפוחית ​​השתן שלי שימשה לטרמפולינה.

"איפה הפלאפון שלי?"

אנא הצטרף אלי לרגע של הפסקה שקטה מטעם אמהות אחרות ששכחו להטעין את המכשירים שלהן לפני ההנקה. או מי הפיל אותו מהישג יד ושבן זוגם (או ילדים גדולים יותר) ישנים בחדר השני. Godspeed, נשים לוחמות, את.

"מעניין מה קורה ברשת …"

אמנם הגיוני להניח שאמא טרייה מוסחת ולא מסתננת עם האירועים והטרנדים התרבותיים, אבל מצאתי שהנקה היא זמן מספיק כדי להתעדכן בכותרות שונות ובהתרחשויות של ג'סטין ביבר. זה win-win.

"הילדה ההיא מהתיכון שוב בהריון? אין מצב!"

אם כבר מדברים על התעדכנות עם דברים, האם לא סתם ילדה את התינוק שלה בשבוע שעבר? אין כאן שיפוט, רק הפתעה מוחלטת. נראה שהזמן עומד מלכת מאז שהתינוק נולד, כך שזה נראה כמעט בלתי אפשרי מבחינה מדעית שמישהו יכול להיות שוב עם הילד.

"מו"

אני מרגיש עכשיו גל קצר של סולידריות עם כל הפרות החמודות המצולמות בספרי הלוח של ילדיי על בעלי חיים וחוות. תודה, מניקה.

"מה יש לארוחת ערב?"

כלומר, מה לארוחת הערב שלי ? ברור שארוחה של הילד בשליטה. לפחות הארוחה הראשונה שלו היא. ארוחת ערב שנייה ושלישית עדיין בדרך, והארוחה הרביעית בטח תהיה בשעה לא רעה, אבל אני בהחלט אצטרך לאכול לפני כן, אין ספק.

"איפה בקבוק המים שלי?"

האם רצית פעם לדעת איך מרגיש צמא אחרי שעשה קרוספיט במדבר בחום הצהריים של הקיץ? אל תדאגו, עכשיו תוכלו לחוות זאת מהנוחות של הספה שלכם.

"עוד אחד ניזון, 4, 543, 931 ללכת"

בני ואני בסופו של דבר מצאנו חריץ מניקה, אך אותם חודשים ראשונים היו עזים. כל האכלה הביאה תחושה של הישג בשווה עם קבלת המכללה וקבלת עוקב ידוענים חדש בטוויטר. ובכל זאת, זה לא אומר שמבט קדימה לימי ההנקה הארוכים שעדיין לפנינו לא היה מדהים ומרתיע.

"לפחות הילד הזה חמוד"

במבט ראשון, המחשבה הזו אולי נראית רגשנית, אבל זכור שהשגנו אותה ב"פחות ". כמו, " לפחות הילד הזה חמוד אז יש לי על מה להסתכל בזמן ששדיי נדחפים ונמשכים פנימה דרכים בלתי אפשריות."

"מה זה לשבת כאן בשקט בחושך שגורם לי לחשוב על כל תעלומות היקום?"

וכן, סרטי האימה שצפיתי בילדותי. אני בטח לא האמא היחידה המניקה אשר התבוננה בשמחות גדולות אתיות תוך בהייה בחשדנות בצללים בפתח?

"די בטוח שהתינוק הזה הוא האדם היחיד שראה את סנטרי מהזווית ההיא"

ואני לגמרי בסדר עם זה.