תוכן עניינים:
- כשאתה לא בטוח מה אתה אפילו עושה …
- … אבל אתה כל כך נרגש לנסות
- כאשר האחות / יועצת הנקה מטפלת בעסק שלהם …
- … וכמובן, הרגע שנשאר לך להניק בעצמך
- כשכואב
- מתי זה משעמם
- כשאתה נתקל בבעיות
- כשאתה מתחיל לפקפק בעצמך
- כשאתה רק רוצה אוטונומיה של גוף מלא
- כשאתה מותש
- כמובן שכשאתה מודע לחלוטין שזה הכל כדאי …
- … ואתה יודע שתוקירי את החוויה הזו לנצח
אני בר מזל מספיק לשקול את אמי כחברה הכי טובה שלי, ורק התקרבתי אליה מאז שהפכתי לאמא בעצמי. אני יודע שלא לכולם יש את היכולת הזו, מכיוון שהאימהות שלהם כבר לא נמצאות איתן או שהן רעילות ולא תומכות, מה שרק גורם ליחסים שלנו להיות משמעותיים יותר עבורי. אנו גרים משני צדי המדינה, מה שאומר שאנחנו מדברים בטלפון מדי יום. כשהייתי בהריון שלחתי לה טקסטים; כשהייתי בצירים שלחתי לה טקסטים; כשהנקתי, שלחתי לאמא שלי טקסטים, והטקסטים האלה היו תזכורת מתמדת שלמרות שהייתי אמא, עדיין הייתי זקוקה לאמא שלי.
שזה בכנות השיעור החשוב ביותר שלדעתי למדתי כאמא, עד היום. רק בגלל שאני אמא, זה לא אומר שאני לא זקוק לאהבה ותמיכה ועידוד ומישהו להתפנות אליו ומישהו שיטפל בי, ורק אני. לפעמים אותו אדם הוא בן הזוג שלי ולפעמים אותו אדם הוא החבר הכי טוב שלי, ובכן, לפעמים אותו אדם הוא אמא שלי. אני אוהב להיות מסוגל להישען על אמי וללמוד מאמי, מכיוון שלמרות שההורות משתנה ומתפתחת כל העת ואמהות לומדות דרכים חדשות ושונות לטפל בילדיהן, לפעמים אין דבר טוב יותר מאשר להקשיב לעצותיו המרגיעות של מישהו כבר שם בעצמם.
בימינו אני מסר לאמא שלי התפרצויות זעם של פעוטות ואיך לגרום לילד שלי לאכול ירקות ומתי יסתיים אימון הסיר (אם זה אי פעם ייגמר כי בבקשה מישהו יציל אותי מכל הפיפי הזה), אבל כשאני מרגיש נוסטלגי אני אביט לאחור על כל הטקסטים ששלחתי לאמא שלי כשהייתי מניקה. להלן רק כמה (כי כמה דברים צריכים להישאר בין החברים הכי טובים):
כשאתה לא בטוח מה אתה אפילו עושה …
אני יודע שהנקה אמורה להיות "טבעית" (וזה לא מעשה שהחברה שלנו צריכה להיות מינית או מביישת) עם זאת, זה לא בהכרח מרגיש לי טבעי. ובכן, לא בהתחלה. לא בהכרח ידעתי מה אני עושה, כך ששלחתי הודעות טקסט רבות המבקשות את אמי בדיוק מה לעזאזל אני צריך לעשות כדי לקבל חווית הנקה נעימה וארוכת טווח.
… אבל אתה כל כך נרגש לנסות
למרות שהייתי די עצבני וסוגי רמז, הייתי כל כך נרגש להתחיל להניק.
כאשר האחות / יועצת הנקה מטפלת בעסק שלהם …
בני היה אלוף בכך שהוא תפס מיד אחרי שנולד. הייתה לי אחות שהחזיקה את ראשו של בני ביד אחת והצלע ביד שלי, ולפני שידעתי זאת, הוא אכל. זה פשוט נראה כל כך חסר מאמץ והייתי משוכנע שכשמדובר בדבר ההנקה הייתי "מקצוען" היישר מהשער.
… וכמובן, הרגע שנשאר לך להניק בעצמך
אה, איך האגו שלי ספג מכה כשהאחיות עזבו והרופאים לא היו בשום מקום באופק והוטל עלי להניק לבד. כן, לא קל כמו שחשבתי במקור.
כשכואב
הנקה יכולה להיות חוויה די כואבת, במיוחד במהלך הניסיונות הראשונים. הפטמות שלי חתמו ודיממו ואני, מאוחר יותר, היה לי זיהום וזה טוב, אתה יודע, לא תמיד הרגשתי אושר. אין אף אחד שהבין את זה יותר טוב מאמי, אז לא היה אף אחד שאני באמת רציתי להתלונן עליו כשמדובר עד כמה הנקה כואבת.
מתי זה משעמם
הנקה יפה וקסומה וכל כך הרבה מילים נרדפות לסתם מדהים, אבל היא גם משעממת כמו לעזאזל. כאילו, הילד פשוט אוכל (בדרך כלל עד שהוא נרדם) אני פשוט נותן לשבת שם. במיוחד כשזה באמצע הלילה והבידור היחיד שיש לי הם פוסטים ישנים במדיה החברתית של חברי ונטפליקס.
כשאתה נתקל בבעיות
עבור חלק מהנקה זו חוויה קלה יחסית. עבור אחרים זה הכל מלבד. אני חושב שלהיות פתוח ויושר לגבי הבעיות או המאבקים הפוטנציאליים שיכולים להתרחש כשאתה מאכיל בן אדם אחר בגופך הוא חלק חשוב ביצירת ציפיות מציאותיות ובריאות. פניתי לאמא שלי כדי לעזור לי לעשות את זה בדיוק, וכשדיברתי איתה על המאבקים האישיים שלי, היא הצליחה להבטיח לי שהם היו נורמליים וכי אוכל לעבור אותם.
כשאתה מתחיל לפקפק בעצמך
ספק עצמי ואמהות נראים הולכים יד ביד, והנקה מספקת לאם טרייה (או אפילו אם מנוסה) מספר מצבים בהם היא עשויה או לא עשויה לפקפק בעצמה. כשבני התחיל לרדת במשקל מיד אחרי שנולד, התחלתי לפקפק בעצמי וביכולת שלי להניק, למרות שזה נורמלי שיילוד יורד במשקל. השמעת הספקות הללו אינה רק בריאה, אלא ממש יכולה לעזור לך לקשור קשר עם אמהות מניקות אחרות.
כשאתה רק רוצה אוטונומיה של גוף מלא
אהבתי את בני ואהבתי להניק את בני והייתי כל כך אסיר תודה שהייתי מסוגל לעשות זאת פיזית, אבל לפעמים זה היה כאב כזה בתחת. לפעמים לא רציתי שיהיה צורך במישור כה בסיסי. לפעמים פשוט לא רציתי שיגעו בי, וזה נורמלי ולמען האמת אף אחד לא הבין את זה יותר טוב מאמא שלי.
כשאתה מותש
הנקה לפי דרישה היא מתישה לחלוטין, היי, אם אני אהיה קמה אמא שלי יכולה להיות גם כן, נכון? (זה כל כך לא הוגן, ואמא, אני כל כך מצטער ששלחתי לך הודעות בכל שעות הלילה.)
כמובן שכשאתה מודע לחלוטין שזה הכל כדאי …
הרגעים האלה התרחשו הרבה פעמים בשבילי, ואני כל כך אסיר תודה על כך. היו כל כך הרבה הודעות טקסט ששלחתי לאמי (ובן זוגי וחברי וכל מי שהיה מקשיב) ואמרו להם שההנקה באמת קסומה כמו שכולם אמרו שזה היה, גם כשלא. זה היה נהדר וזה היה כואב וזה היה מתיש וזה היה מרגיע וזה היו כל כך הרבה דברים שבאמת לא חשבתי שאוכל לחוות בבת אחת.
… ואתה יודע שתוקירי את החוויה הזו לנצח
הבן שלי עומד לגיל שנתיים, ואני עדיין יכול לעצום את עיניי ולראות אותו כיילוד, מניקה בבגדיו בעיניים, בעוד ידיו הקטנות והקטנטנות אוחזות בעורי הרך. לעולם לא אשכח את הרגעים שחלקנו יחד ואני כל כך אסיר תודה שאמי מבינה שהדרך שרק אמא יכולה.