תוכן עניינים:
- "אני מרגיש יפה"
- "אני טוב ב "
- "אני לא כל כך טוב בזה וזה בסדר"
- "אני גאה בעצמי כי התאמנתי והשתפרתי"
- "אני אוהב שלי…"
- "אני"
- "אני גאה במי שאני"
- "אני לא מוגדר לפי המשקל או המראה שלי"
- "לפעמים אני מרגיש חסר ביטחון"
- הגן על עצמם (ואחרים) כאשר אנשים אחרים מנסים להתבייש
- "אני יכול ללבוש כל מה שאני רוצה"
- "הגוף שלי הוא תיק המוח שלי. זה גורר אותי לאותם מקומות ומול פרצופים שבהם יש מה לומר או לראות."
מילים חשובות. הם חשובים בפוליטיקה, במערכות יחסים, והם בהחלט חשובים בהורות. הסופר והמו"ל פגי או'מארה אמר פעם, "האופן בו אנו מדברים עם ילדינו הופך לקולם הפנימי שלהם", ואף על פי שמעולם לא חשבתי על כך במונחים אלה, זיהיתי מייד את החוכמה בתצפית זו ברגע שהפכתי לאם.. האמת, ילדים לא רק מקשיבים כשאנחנו מדברים איתם; הם גם לומדים המון איך אנחנו מדברים על עצמנו. זו הסיבה שהדברים שהאמהות החיוביות בגוף אומרות משנה את ההבדל באיך ילדיהם יבואו לראות את גופם ובאופן שבו החברה רואה את כל הגופים.
קשה ככל לבחור בקפידה את המילים בהן אנו משתמשים כשמדברים עם ילדינו, קשה לאין סוף לבחור בזהירות את המילים בהן אנו משתמשים כאשר אנו מדברים על עצמנו. כשאנחנו הורים, ככל הנראה הפנמנו עשרות שנים של שיעורים מפחידים ומנוגדים שהחברה שדדה בנו מכמות אינסופית של מלאכים וכיוונים. זה השאיר הרבה מאיתנו מבולבלים, לא בטוחים, וחשים פחות מגוף חיובי, בלשון המעטה. באופן אישי, בכל פעם שאני מתקשה לגייס חיוביות כלפי עצמי או על האדם שלי, זה הרגע שאני יודע שזה הכי חשוב למצוא את זה (לסתור את כל הזבל שנאמר לי על המראה והראוי שלי) ולהראות לילדים שלי שאנשים אחרים הציפיות אינן מגדירות אותנו.
לא תמיד קל, להיות בטוח, וכמו כל הורה אני נכשל מדי פעם. עם זאת, יש כמה מנטרות שימושיות בהן נתקלתי במטרה הכוללת שלי ללמד את חיוביות הגוף לילדיי שעזרו לי. אני יודע שילדיי ישמעו אותם בתוך מיליון הודעות אחרות, הממומנות טוב יותר על גופים ומראה, אבל אני מקווה שהחזרה שלי תשאיר רושם.
"אני מרגיש יפה"
אנו יודעים שזה לא הכל, אלא אם כן אתם מגדלים את ילדיכם בבונקר בסגנון 13 של מחוז משחקי הרעב, הרחק מכל התרבויות האחרות, אך הם יבינו כי היופי הפיזי הוא דבר המוערך אצלנו החברה. עם זאת, האמירה שאתה מרגיש יפה במקום לומר שאתה (או שאתה לא) יפה, היופי (והערך המשויך אליו) הופך להיות מהותי יותר מאשר ערך חיצוני הדורש אימות חיצוני. זה גם יתרון להראות לילדים שזה בסדר לטעון לעצמך יופי, ושהיופי מגיע בצורות וצורות רבות.
"אני טוב ב "
הדגשת כי גופים אינם רק חפצי נוי עם אסתטיקה אסתטית, אלא כלי רכב המאפשרים לנו לעשות דברים שונים, היא דרך נהדרת לגרום לילדים לחשוב על גופם כעל רב גוונים וניתן ליהנות מהם ברמות שאולי לא ייחשבו אחרת.
"אני לא כל כך טוב בזה וזה בסדר"
מכיוון שגוף לא צריך להיות מסוגל לרוץ קילומטר ארבע דקות או לעשות הולנד כפול, או ללכת או להתלבש בכדי להיות ראוי לכבוד, הערצה, התחשבות, או אהבה. זה בסדר להכיר בכך שלכל גוף בודד יש מגבלות ואתגרים בפניו, ובכל מקום בו גוף נופל על הספקטרום הזה אינו מכתיב את ערכו.
"אני גאה בעצמי כי התאמנתי והשתפרתי"
ציון שעבודה קשה ונחישות בדרך כלל יניבו תוצאות חיוביות זו דרך טובה להראות לילדים שגופים מדהימים. לכל הגופים יש גבולות, אך לעיתים קרובות אנו מסוגלים לדחוף את הגבולות הללו ולצמוח ולהיטיב עם עצמנו בתהליך, הן פיזית והן נפשית.
"אני אוהב שלי…"
מתן היבטים ספציפיים במראה הגופני של האדם קצת אהבה נוספת, אפילו ובמיוחד כאשר הם אינם תואמים את האידיאל שנקבע מראש, הוא דרך טובה להראות לילדים שהם אינם צריכים לחכות למישהו אחר הערכה עצמית של אור ירוק.
"אני"
כי כמובן שיפה לא הכל. ביטחון עצמי, בהתייחס למראה גופני, הוא רק חלק אחד מהתמונה הגדולה יותר כשמדובר בחיוביות אמיתית לגוף.
"אני גאה במי שאני"
לעתים קרובות מדי אומרים לנשים שהן לא צריכות להיות גאות. או שהם צריכים להיות גאים, אבל בצורה מאוד מסוימת על היבטים מאוד מסוימים של מי שהם. סוגיה זו מורכבת לעתים קרובות על ידי גורמים אחרים: גזע, גיל, גובה, משקל, דת, מוגבלות. בנים ובנות רואים אישה גאה בעצמה הוא חיוני.
"אני לא מוגדר לפי המשקל או המראה שלי"
לפעמים צריך לומר את כל הדברים האלה בצורה די מפורשת, מכיוון שההפך הוא הנאמר בצורה די מפורשת.
"לפעמים אני מרגיש חסר ביטחון"
כי להיות חיובי לא אומר שאתה תמיד בטוח ובעל יכולת טובה. להיות לא בטוחים וחיוביים לגוף אינם בלעדיים זה מזה! אני לא חושב שאי פעם פגשתי מישהו שבטוח לחלוטין בכל היבט של עצמם ובגופם, בכל עת. זה בסדר ליידע ילדים שפירוק הפטריארכיה זו עבודה קשה, ולפעמים אתה מתעייף ואמר שהפטריארכיה מתגנב בוו ימינה פתגמי לאגו האגו.
הגן על עצמם (ואחרים) כאשר אנשים אחרים מנסים להתבייש
מכיוון שילדים צריכים להיות מסוגלים לראות שמאוד מקובל לקרוא אנשים על שטויותיהם.
"אני יכול ללבוש כל מה שאני רוצה"
יש אנשים שלא היה אכפת להם פחות מאופנה. עבור אחרים (כולל שלך באמת) אופנה היא סוג של אמנות גוף: צורה כמעט בלתי מוגבלת של ביטוי עצמי. לרוע המזל, פרסום, ואכן חלק גדול מתעשיית האופנה עצמה, הצביעו (באופן גלוי וסובלימילי) שאופנה מיועדת אך ורק לדגמים ולאנשים שנראים להם בדיוק. עם זאת, האמא החיובית לגופיה, חובבת האופנה של המאה ה -21 מלאה במוקסי ורעיונות משלה, ולא מקשיבה לשטויות כאלה! אם סגנון אישי חשוב לה, היא לא נותנת לאיזה גובה או משקל שנקבעו מראש להפריע ללבוש כל מה שהיא רוצה ללבוש.
"הגוף שלי הוא תיק המוח שלי. זה גורר אותי לאותם מקומות ומול פרצופים שבהם יש מה לומר או לראות."
כשקארי פישר פיטרה חזרה אל טרולים מביישים בגוף בטוויטר בערך בתקופת מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר (זה היה, כמובן, לפני שילדי צפו בו כל יום ויום במשך חודשים ארוכים, ולא, אני אפילו לא משוגע), למעשה הזלתי דמעה אחת, נוצצת ומלאת רגשות. מכיוון שבציוץ האחד ההוא, פישר העביר את כל מה שאי פעם הרגשתי בגופי שמעולם לא ממש המשגתי ולא יכולתי להוציא מילים (הרבה פחות מ -140 תווים). מאז שקראתי את הציוץ המושלם הזה, לקחתי את זה כמנטרה אישית. גופים הם גדולים וגופים יפים, אך הדבר הטוב ביותר בגופים הוא האופן בו הם מאפשרים לנו לחיות את החיים שאנו בוחרים.