12 דברים שכל אישה בהריון חושבת על גופה, אך לא אומרת בקול רם

אני רוצה לומר לך שהייתי לגמרי חיובי בגוף וביטחון בגוף ומאוהב בגופי לאורך כל ההיריון שלי. ואז שוב, אני לא הטיפוס המשקר, אז אפילו לא אנסה. עברתי הריון קשה (בלשון המעטה) שהפך אותו לעזאזל כמעט בלתי אפשרי להעריך באופן מוחלט ובלתי-פתולוגי את כל מה שגופי עשה ומתמיד. אז כתוצאה, הדברים שכל אישה בהריון חושבת על גופה, אך לא אומרת בקול רם, היו דברים שהפציצו את דעתי על בסיס די קבוע ובלתי נלאה. האם הייתי גאה במחשבות האלה שלא תמיד חיוביות? לא. איפה הם תקפים ומובנים ובכנות, נורמליים? בהחלט.

ההריון שלי לא היה קל, והעניק לי יותר מכמה הזדמנויות להתרעם על גופי (לצערי). אושפזתי באשפוז דם לאחר 16 שבועות. איבדתי את אחד מבני התאומים בגיל 19 שבועות. היו לי שלושה מפחדי לידה טרם השהייה שהשאירו אותי בבית חולים במשך ימים בכל פעם, הכל לפני 27 שבועות. כלומר, שנאתי הריון וכתוצאה מכך גם אני לא אהבתי את גופי במיוחד. כשאתה נמצא במשהו קשה ומשנה חיים כמו הריון, זה יכול להיות די בלתי אפשרי לא לחפש שעיר לעזאזל כדי לתעל את התסכולים שלך, פחדים או אי הבנות שלך. עבורי, השעיר לעזאזל הזה היה הגוף שאחראי לגידול והלידה של הפעוטה שלי עכשיו בת שנתיים.

מה שהופך את המחשבות הבאות כמובן ללא הוגנות ביותר. לא רק שהגוף שלי עשה משהו מדהים, הוא גם נאלץ להתמודד עם הרגשות והתגובות המיותרים והשליליים שלי. אני יודע, במיוחד עכשיו, הייתי צריך להיות הרבה יותר טוב לגופי ההריוני בזמן שהוא עושה את כל הדברים ומתמיד בכל הדברים ולהתכונן לעשות את כל העבודה והלידה, אבל קשה כשמוחכם עובר את כל הדברים שינויים אלה (שלא לדבר על תנודות הורמונים). לכן, אם את בהריון ומוצאת את עצמך חושבת על הדברים הבאים, דעי שאתה לא לבד. פשוט, אתה יודע, נסה לזכור להיות טוב לב לאותו גוף מדהים ומעורר השראה שלך. זה עושה דבר די מדהים.

"אני מרגיש לא נוח בגופי"

זה לא סוד שההיריון לא נוח, אבל לעיתים רחוקות אתה שומע על אי נוחות שאישה הרה יכולה להרגיש בגופה שלה. אני לא יודע עלייך, קורא יקר, אבל התקשיתי להרגיש כאילו הגוף שלי היה אפילו הגוף שלי. לא הרגשתי בבית בעור שלי והיה לי קשה להרגיש מחובר לגופי או משהו שהוא נראה עושה ללא מאמץ וללא הסכמתי. אחרי הכל, מישהו אחר משך "פלישה לחטופי הגופות" ותפס כמה נדל"ן שהתרחבה תמיד.

"הגוף שלי בגד בי"

אני יודע שההיריון הזה היה משהו שנרשמתי אליו, אבל זה עדיין הרגיש כאילו הגוף שלי לא בהכרח לצדי. נדודי השינה וחולי הבוקר והעצירות והצרבת? כן, לא חתמתי על זה, גוף. קבל את המעשה שלך כבר יחד.

"לגרד את זה, הגוף שלי שונא אותי"

בכנות, לקראת סוף ההיריון הכל פשוט מתחיל להרגיש קצת אישי. לא יכולתי לגעת בהונותיי (לעזאזל, אפילו לא ראיתי את אצבעות הרגליים שלי) ונתקלתי לעזאזל ליד כל מה שניסיתי לעבור באופן מביך מעבר. הייתי מצוברח ותמיד היה לי חם והזעתי במקומות שאדם לעולם לא צריך להזיע. בבירור בגופי הייתה נגדית נגדית ואני, מצד אחד, לא הערכתי את זה.

"הגוף שלי לעולם לא יהיה אותו דבר שוב"

קשה לעזאזל לא לקנות את הרטוריקה "גופך הרוס אחרי שיש לך תינוק" כי החברה הפטריארכלית שלנו נראית מכופפת בהאכלת נשים בהריון ואחרי לידה. כלומר, ידעתי טוב יותר, אבל לא יכולתי שלא להביט במראה ולראות צורה שפשוט ממש ולא זיהיתי. כלומר, אם אנחנו באמת רוצים להיכנס לזה, זו אחת הסיבות הרבות לכך שתקני היופי הלא בריאים כל כך מסוכנים. לא רק שהרטוריקה סביב "היופי הקונבנציונאלי" מציבה ציפיות לא מציאותיות, היא גם מקדימה את הנשים ואת הנפש שלהן כשהן הכי פגיעות שלהן.

אז לא, לא הייתי צריך לשמוע על ידוענים ש"החזירו את גופם ", כאילו איבדו אותם כשהיו בהריון או אחרי לידה. זה בכנות גרם לי להרגיש מנותק עוד יותר מגופי בזמן שהוא עושה משהו נפלא כמו לגדל תינוק.

"אין מצב שגופי מטפל בעבודה ובמסירה"

בסדר בסדר. כן, אני יודע שגופי יכול למעשה להתמודד עם לידה ומסירה. זאת אומרת. עם זאת, פחד וחוסר וודאות וספק עצמי הם תגובות די נורמליות לא רק להריון, אלא לתהליך ההריון כולו. היו לי ימים שהרגשתי כמו אלת עוצמתית, וימים בהם הרגשתי שאין שום דרך לעזאזל אני הולך לעשות את זה דרך לידה ומסירה בחתיכה אחת.

"הגוף שלי לא מושך יותר"

בזמן שבן זוגי היה מתחנן להבדיל - ועשה זאת, כל הזמן שהייתי בהריון - לא הרגשתי מושך במיוחד עם מה שהרגיש כמו כדור באולינג ברחם שלי. אני יודע שעלי להיות ב"יראה מהצורה הנשית "בזמן שזה עושה משהו מדהים כמו לגדל בן אנוש, אבל לא אהבתי את בטני ההומונית והירכיים הרחבות ואת הקרסוליים הנפוחים ואקנה וסימני המתיחה. מצטער.

"הגוף שלי הכי גרוע"

גופי ואני לא הסתדרנו כשהייתי בהריון. לא. אפילו לא מעט. כל מה שאהבתי לאכול גרם לי להיות חולה פתאום. כל מה שרציתי לעשות הייתי פתאום לא מסוגל לעשות או לא מתואם מכדי לעשות או שהייתי פשוט עבודה ארוכה מדי לעשות.

ידעתי שאסור לי להתמרמר על גופי כיוון שאתה יודע, זה ממש מכפיל את החממה האנושית, אבל זה פשוט נראה כל כך גס על הרס חיי המשוגעים שלי, אתה יודע?

"הגוף שלי לא מוכן לסלוח לי על זה שהייתי בהריון"

בכנות, אני לא באמת מאשים את גופי. כאילו, בכלל.

"הגוף שלי לא ארוך יותר החבר הכי טוב שלי"

האם חבר הכי טוב היה גורם לך להתבאס בכל שעה, על שעה, כמעט חמישה חודשים שלמים? האם החבר הכי טוב היה מונע מכם לקפוץ לשבוע מוצק? האם החבר הכי טוב היה נותן לך ציצים בגב?

התשובה, כמובן, היא לא. מספר איתן, לבבי ובלתי ניתן להכחשה.

"הגוף שלי די גרוס ממש עכשיו"

אני יודע שעלי לחשוב שהגוף שלי "יפה" ו"קסום "ו"זוהר" וכל המילים שמשחקות יתר על המידה שאנשים השתמשו בכדי לתאר הריון, אבל כשאתה בעובי ההיריון זה לא בהכרח מרגיש בצורה זו. כאילו, בכלל.

חשבתי בכנות שהגוף שלי די גרוס. לא במראה, שים לב, אלא בדיוק מה שקרה לו ו / או מה שהוא עושה. יש לי שתי מילים עבורך, קורא יקר: תקע ליחה. נאמר מספיק.

"אני שונא את גופי …"

זה לא "לעולם לא אדבר איתך עד סוף חיי", סוג של שנאה. זה יותר מאשר, "אתה הסיבה שאני פוקח כל הזמן אז אני לא חושב שאצליח לנהל איתך שיחה הגונה לזמן מה, " סוג של שנאה.

במהלך ההיריון חשבתי על גופי כמו שחשבתי על אותו חבר במכללה שתמיד הציק אותי. האם הייתה פיצוץ ובמקביל אחראית לכמה מהלילות הטובים ביותר בחיי? כן. עם זאת, שנאתי אותה למחרת בבוקר ולפעמים במשך שבועות רצופים, מכיוון שההשלכות של אותם לילות הכי טובים לא היו בדיחה? בהחלט.

"… ואני חייבת לגופי התנצלות גדולה על המחשבה על כל הדברים האמורים"

בכל פעם שהרגשתי הכי מוטרדת או מתוסכלת או אפילו שלילית כלפי גופי ההריוני, עדיין הייתי מודעת לעובדה שזה עושה משהו מעצבן מחשבה. לא תמיד הייתי הכי נעים לגופי, אם אני שקוף לחלוטין, וזו הסיבה שעשיתי את הזמן להיות נחמד במיוחד וחביב אליו כשהוא אחרי לידה וכואב ומנסה להתאושש מהלידה והלידה תוך כדי במקביל מניקה את היילוד.

זה לא "לא בסדר" או אפילו לא נשמע לא לחשוב על עולם גופך ההריוני. שינוי קשה לעטוף את דעתך וכשאתה עובר את כל השינויים הנחוצים כדי לגדול וללדת אדם, זה לא קל. עם זאת, אני חושב שהדבר החשוב ביותר לזכור הוא שאותם תחושות לא צריכות למנוע ממך להבין שהגוף שלך מדהים.