13 סוגים של דברים שאתה אומר רק כשאתה עמוק במחסור בשינה של יילוד

גיליתי שהדבר הכי מטורף שבשבועות עם תינוק שזה עתה נולד הוא לא התשישות המוכתמת עצמה, אלא המשחק הנפשי הארוך שאנחנו צריכים לשחק בימים בהם אנחנו לא ישנים. כלומר, חשבתי שידעתי איך זה שלא לישון לפני שילדתי ​​תינוק, אבל בעצב (או בשמחה? תלוי איך אתה מסתכל על זה) לא התבשרתי. בעבר, אם נשארתי ערי רוב הלילה מסיבה ~ סופר חשובה ~ (כמו ללמוד לגמר, ליהנות מהלילה האחרון של הקייטנה, לצאת לריקוד אחווה, לצפות במרתון סקס והעיר הגדולה, להדגיש רומן של YA, וכו '), לפחות אור היה בסוף המנהרה בצורת תנומה, או הסיכוי לישון מוקדם למחרת. אבל כשיש תינוק? אין אור. אין אפילו מנהרה. יש, למשל, רמז לכך שאולי יום אחד, שנים מעכשיו, תירדי שוב. אבל זה יותר נצנוץ עמום, או כמו הבהוב ניאון מדכא על שלט ישן שזמזם וחצי שרוף כבר.

אם שום דבר אחר (תראו אותי תופס בטנה מכסף כאן, חבר'ה; זה יהיה כל כך עצוב עד אימה), לפחות חסך השינה הוא טקס מעבר להורים טריים. עשית זאת! עברת את אחד מרבי סף ההורות! מזל טוב! עכשיו, בואו נצחק על כמה מהאיש המטורף שיצא מהפה כשהיינו בעובי הקורה.

משהו לא הכרחי, כמו "לא, אני לא רוצה ספגטי ביתי לארוחת ערב, כמה אתה מעז?"

הפעם היחידה בה אני מרופט יותר מאשר כשאני רעב היא כשאני חסרת שינה. למען האמת, תגרדי את זה: חסך בשינה ורעב הוא שילוב קטלני (אך למרבה המזל זה נדיר בימינו כעת, שזה עתה בן הרך הנולד שלי פעוט). בכל אופן, הנקודה שלי היא שאני לא יכול להיות אחראי לחלוטין לדברים שיוצאים מהפה שלי כשאני הולך ביום ארבע-שלוש שעות שינה בלילה.

משהו אבסורדי לחלוטין באיך שתמשיכו לנסות לנוח, כמו, "אני חושב שאעבור לישון מוקדם הלילה."

זה כמעט בלתי נמנע. כל יום שאני בעצם הולך למיטה מוקדם הוא יום בו בני יחליט להראות לנו מיהו הבוס בכך שהוא יתעורר לפני עלות השחר. הייתם חושבים שעד עכשיו הייתי למדתי, אבל הפעם היחידה שאני מעורפלת מספיק כדי לחשוב שאולי אוכל להשיג שליטה על השינה שלי היא כשאני כבר מאחוריה באופן טרגי.

משהו בלתי מתקבל על הדעת על דפוסי השינה של ילדכם, כמו "אולי הוא ישן מחר."

זה פשוט מטופש. הוא ישן לעתים רחוקות כל כך, שבין לבין, אני בדרך כלל שוכח שזו אפילו אפשרות.

משהו עם מעבר הזמן, כמו "איזה יום זה שוב?"

למעשה, רגע, לא חשוב. לא משנה באיזה יום זה כי הימים שלי די מתוכננים עבורי עד שהוא בגן.

משהו לגמרי מזויף, כמו, "אני רק סרטון אחד של קיפוד שאוכל טאקו לפני שאעשה דברים מסוימים."

אין דבר כזה "זה" של סרטון קיפוד. סרטונים של קיפוד נועדו לצרוך על ידי עשרות ועשרות, לגרום לכם להרגיש כאילו ירדתם בבור ארנב של מסע בזמן והתעוררתם שעתיים אחר כך, מרוצים ועם זאת מבולבלים איך הגעתם לשם.

* שתיקה לא מתפקדת *

זה אני לא מדבר בכלל, כי המוח שלי נהפך למונולוג והמונולוג הפנימי שלי ירד לטונים של " hurr durr da durr doo da."

משהו שגורם לך לעצור ולהעריך את התקדמות ההורים שלך, כמו, "באיזו שעה האחרונה החלפתי חיתול?

אם אתה צריך לעצור ובאמת לחשוב על זה, זה כנראה עבר זמן רב מדי.

משהו לגמרי לא רגיש, כמו "אתה יכול בבקשה למסור לי טוויל? הוא נראה עייף."

באופן מוזר, בן / בת הזוג שלך, או באמת, כל מי שבילה איתך או יילוד כל זמן, יידע מיד למה אתה מתכוון. נכון, ציצית, לגמרי, הנה.

משהו במצבך הגופני, כמו "אני כל כך עייף שלא יכולתי אפילו להיות ער כדי לראות את קולדפליי מופיע שוב בסופרבול."

כי חשוב שהאנשים בסביבתך יבינו שיש "עייף", "יש תשושים" ואז יש את המצב הנוכחי שלך.

משהו בקפאין, כמו, "אם נגמר לנו גביעי הגביע, אני אבכה ואז מיד נמות."

שקלתי לומר לבריסטה שלי שהם צריכים פשוט לשנות את השם "ונטי" ל"יש לי תינוק שזה עתה נולד בבית ", אבל שמרתי את זה לעצמי כי לא חשבתי שזה יתאים ללוח התפריטים.

משהו במראה הפיזי שלך, כמו, "יש סיבה שהם מכנים זאת" מנוחת יופי "ולא" יופי להישאר-כל הלילה "."

ולא, אתה לא לדוג מחמאות. בשלב זה, אנחנו די הרבה מעבר למחמאות. לא חשוב לנו בכלל מה אתה חושב עלינו או בכלל התיקים המסיביים שמתחת לעינינו. מה, כאילו שאנחנו רוצים שמישהו יימשך אלינו ברגע זה? כי אנחנו רוצים שיקיימו איתנו יחסי מין? ולהכניס אותנו להריון שוב ? אז נוכל לעשות את הסיוט חסר השינה הזה שוב ? לא תודה יום טוב אדוני.

משהו שמתברר כניסיון בוגד להזרים את עצמך כמו "שינה? פש. מי זקוק לישון? זה לא כמו כל אדם אחר על פני כדור הארץ, שאי פעם נדרש לתפקד."

האם לא צפה ציטוט בנושא "האמינו בעצמכם, כי גם אתם לא הולכים לישון הלילה"? כן. זה.

משהו שאתה מודה בו תבוסה מוחלטת ושלמה, כמו, "החזק את כל השיחות שלי, סיימתי."

לפעמים זה סימן לחוזק אמיתי להודות כשאתה זקוק לעזרה. לחלופין, להודות כשאתה רק צריך לשכב על הרצפה לרגע.