תוכן עניינים:
- האפשרות שתצטרך גם להירטב
- שוכח לארוז חיתולי שחייה
- להגיע לכל הדרך לבריכה רק כדי לפנות אותה
- שחייה בעונת החורף
- כשהוא צפוף כל כך הילד שלך מקבל רק חמש דקות של זמן שחייה בפועל
- הילד הזה שלא יפסיק לצרוח
- כשזה הילד שלך שלא יפסיק לצרוח
היום לקחתי את בני הצעיר לשיעור השחייה הראשון שלו. בכנות, אני עדיין מנסה להתאושש מההוויה. עברתי את סאגת שיעורי השחייה בעבר, עם הראשונה שלי, וזו הייתה גם הנסיעה הפרועה איתו. ובכל זאת, לא ציפיתי שזה יעבור כל כך רע הפעם, כי בניגוד לילד הראשון שלי השנייה שלי בהחלט אוהבת את המים ומעולם לא פחדה מהם. אז בטוח לומר שבין שני הבנים שלי, אני די מכיר את המאבקים של להכניס את הילדים האלה לשיעורי שחייה. אם שקלת אי פעם להכניס את ילדך לבית ספר לשחייה, או שאתה ניצול בבית ספר לשחייה, אתה בטח יכול להתייחס לבעיותיי.
הנה, הרשו לי לצייר לכם תמונה מהיום שלי: הרמתי את הבחור הקטן מבית הספר, והזכרתי לו שאנחנו יוצאים ל"הרפתקה "המרגשת שלנו של כיתת השחייה. הוא ציפה לשחייה בשיעורים בעצם כל החורף (או כך לפחות אמר, מכיוון שכבר אינני סומך על שום דבר שיוצא מפיו של השלושה והתחתונים). הוא החל מיד למחות על שיעור השחייה והסתובב בטיולתו. ואז, כשהתקרבנו לרכבת התחתית, הוא התחיל לצרוח, "שחרר אותי! בואו נמצא דלת סודית!" אין לי מושג מאיפה קיבל את הרעיון של דלת סודית, אבל אני מתכוון לברר על זה אחר כך.
כשהגענו לבית ספר לשחייה הוא אמר לי שהוא עכשיו "כולנו גדלים" ואינו זקוק יותר לשיעורי שחייה. לאחר מכן המשיך לצרוח, וסירב להתפשט או ללבוש את חיתול השחייה שלו. חדר ההלבשה התפנה מכיוון שאני מניח שקריאותיו לחצו על הילדים האחרים. ברגע שניצחתי בקרב ההלבשה, מסרתי אותו למורה לשחות שלו, ואז רץ והתחבאתי מתחת לספסל עד סוף השיעור. מדי פעם הצצתי להביט דרך חלון התצפית, אך לעולם לא יותר מ -5 שניות שמא יזהה אותי ויתחיל בהיסטריה.
לבסוף, השיעור הסתיים. "האם נוכל לחזור, אמא?" הוא שאל וחייך אוזן לאוזן כשעטפתי אותו במגבת שלו. "היה לו כל כך כיף בסוף השיעור!" המורה שלי אמר לי.
האם הילד שלי היה לובוטומי בזמן שהסתתרתי מתחת לספסל ההוא? איך הם עשו את זה, תהיתי? בטח משהו בבריכה, נכון? כך או כך, כל החוויה הייתה שם כאחד הדברים ההורים הלחוצים יותר שעשיתי, ולמרות שאני יודע שזה משהו שמאוד חשוב לבני, אני לא אהנה את הרגע בציון הדרך הזה. לעת עתה, שיעורי שחייה וכל מה שקשור אליהם, פשוט יהיה מאבק.
האפשרות שתצטרך גם להירטב
ג'יפיאולי אתה מכיר הרבה אמהות שכולן עוסקות להכניס את התינוקות שלהן לשיעורי שחייה, כמו יציאה מהרחם-מוקדם, ואתה לגמרי אוהב ומעריך את הרעיון הזה. פשוט לא בשבילך באופן אישי. כי את, אמא, לא נהנית להירטב באמצע היום. זה לא עובד עם כל הוויב שלך, זה מתקלח ומחדש את כל המראה שלך מאפס.
כאשר לקחתי את בני הגדול לשיעורי שחייה בשנה שעברה, נהגתי להחנות את עצמי על ספסלי התצפית של ההורים ממש לפני שיעור תינוקות מים לילדים בדיוק בגיל הבן השני שלי. לא פעם הרגשתי נקמת אשמה שלא לקחתי את התינוק שלי לשיעור מקסים זה. זה נראה כיף גם לאמא וגם לתינוק. ואז הבנתי שחלק מהמשוואה הזו פירושו שגם אני אצטרך להירטב, ואמא זו לא אוהבת להירטב ונאלצת להישטף באמצע היום בחדר ההלבשה הציבורי הנקי בספק.
שוכח לארוז חיתולי שחייה
איך יכולת לשכוח לארוז חיתולי שחייה? קל. היית עסוק באריזת מגבונים, קרם הגנה, צעצוע למקרה של שעמום, חטיפים, חטיפים לגיבוי, בקבוקי מים נפרדים עבורך ולילד שלך, והחלפת בגדים למקרה. אז עכשיו אתה רק מקווה שאף אחד לא שם לב שהילד שלך לובש את הטרמפ-אפ שלו שלא לשחות (אשר, בואו נודה, נראה הרבה כמו חיתולי השחייה).
להגיע לכל הדרך לבריכה רק כדי לפנות אותה
ג'יפיטיילתם לאורך כל הדרך לשיעורי שחייה, ברכב, ברגל או ברכבת התחתית, רק כדי לגלות שתוך השעה שלקח לכם להגיע לשם, איזה ילד הקיא או שהלך מספר שתיים במים. הם מפנים את כולם מהבריכה ומתכננים לזעזע את המים, שיכולים לקחת כמה שעות. עכשיו מה אתה הולך לעשות?
שחייה בעונת החורף
ג'יפישיעורי שחייה בימי הביצות של הקיץ זה דבר אחד, אבל ברגע שזה הופך למזג אוויר של כובע, הרעיון של הפשטת הילד שלך אל הסקיוויבי שלו או שלה לקפוץ לבריכה מגניבה הופך פחות ופחות מושך (לשניכם). פתיתי שלג ושיעורי שחייה (חשבו שהם הופכים אליטרציה נעימה) פשוט לא מתערבבים.
כשהוא צפוף כל כך הילד שלך מקבל רק חמש דקות של זמן שחייה בפועל
בית הספר לשחייה של ילדי הוא די נהדר בכך שהוא נותן לכל ילד זמן סביר מאוד לשחייה, אבל היינו במקומות שבהם הילדים מקבלים כחמש דקות זמן במים. כל השאר מבלים בסיבוב על מדף הבריכה עם החברים שלהם בעוד מורה אחד עורך סיבוב עם תלמיד אחד בכל פעם. כואב לראות את ההורה מבחוץ מסתכל פנימה, תוהה לאן כל הדולר שלך הולך.
הילד הזה שלא יפסיק לצרוח
ג'יפימדי פעם אתה מקבל את הילד הזה בשיעורי שחייה שפשוט לא יפסיק לצרוח. הוא שונא שחייה, הוא לא רוצה להיות כאן, הוא עייף יתר על המידה, יש לו יום רע - מה שלא יהיה הסיבה, כולם בבית הספר לשחייה משלמים עכשיו את המחיר. זה מביא את כולם למשתתפים בקצה, כולל ילדכם, שאולי זה עתה התרגל לרעיון שיעורי השחייה, אבל עכשיו, בזכות The Screamer, תוהה אם אולי עליו לחזור לפחד שוב.
כשזה הילד שלך שלא יפסיק לצרוח
ג'יפיאם זה השבועות הראשונים של שיעורי שחייה לילדכם הצעיר, סביר להניח שתוכלו להיות הורה לצרחן או לבורק העז. הצעקה היא הגרועה ביותר מכיוון שבדרך כלל הוא או היא רועשים יותר ומפריעים יותר. כמו אזעקת רכב מעצבנת שמסרבת לכבות, הצליל של כל מי שצורח בלהט מרתיע. הקול של ילדך במצוקה דומה למות מוות איטי.
