תוכן עניינים:
לא גדלתי עם אחות, אז אין לי מושג איך זה לחלוק חדר, בגדים וחברים עם אח. עם זאת, אני יודע איך זה לראות את הבן שלי מעריץ את הדודה האהובה עליו, שהיא במקרה החברה הכי טובה שלי. היא האדם שגורם לי להרגיש בבית, והצפייה במערכת היחסים שלה עם בני גדלה הייתה אחד החלקים הטובים ביותר בלהיות אמא. אז תאמינו לי כשאני אומר שיש יותר מכמה דברים שכל אמא רוצה שהדודה האהובה של הילדה שלה תדע, ואני חושבת שהגיע הזמן שאמהות ישבחו כבוד לדודות, גם מדם וגם מבחירה, שהפכו את האמא הזו להולכת קצת יותר קל.
ברגע שפגשתי את החבר הכי טוב שלי היה הרגע שידעתי שפגשתי חלק מעצמי, לא היה לי שום מושג שחסר לי. נשמע קלישאה, אני יודע, או לפחות קו נורא מתוך איזו קומדיה רומנטית מוגזמת, אבל זה נכון. היא הייתה שם בכל מעלה ומטה - מפריצות לא טובות לחדר הלידה כשהבן שלי נדחף לעולם - כך שבכל פעם שקורה משהו גדול או קטן היא האדם האגרוף שאני מדבר איתו. התבוננות באהבתה בבני כאילו היה אחיין הדם שלה המשיכה להזכיר לי שכמה מבני המשפחה החשובים ביותר שלנו הם אלה שאנחנו יכולים לבחור.
אנו גרים הרחק האחד מהשני עכשיו (תרתי משמע בקצוות הנגדים של המדינה), כך שלא נוכל לראות זה את זה כמעט באותה תדירות בה אנו רוצים. אבל אני מצפה מהילד השני שלי בנובמבר, וניחשתם נכון, החבר הכי טוב שלי יהיה שם כדי לראות את אחייניתה או אחיינה השני בא לעולם. אבל עד אז, הנה רק כמה דברים שאני רוצה שהיא תדע, כדודה הכי מדהימה לבני:
הפכת את ההורות לקלה יותר
