תוכן עניינים:
- הריח
- הייסורים
- כשאיש לא ניקה את זה
- כשבן זוגי ניקה את זה
- כשבן זוגי המשיך לדבר על זה. לנצח.
- כשלא היה אכפת לי
- כשזה לא היה ברוטו
לידה היא אירוע מבולגן, כואב, מגעיל להפליא. כשגיליתי לראשונה על כל הקקי בזמן שילדתי, הרעיון היה ממש משכנע. ואז שוב הייתי רק כבת 10 ושמעתי על סיפור הלידה של אמא של חברה. "קפצתי בזמן שילדתי. בגלל זה העיניים שלה חומות!" היא צחקה, התחמקתי. אז לומר שהיו יותר מכמה דברים שלא הייתי מוכן אליהם כשקופצתי על השולחן במהלך הלידה יהיו, לכל הדעות, לשון המעטה.
סיפור הקקי של אמי של חבר שלי רדף אותי מהרגע ששמעתי אותו, אם אני כנה. תמיד רציתי ילדים, אז הייתי חושב על עובדה אקראית זו בזמנים מוזרים. עלי לציין שאני די נוטה לדאגה אובססיבית. הייתי דואג לקפוץ צירים בזמן הבמה במכללה (הערה מבהירה: הייתי מגזין תיאטרון ובכלל לא בהריון). הייתי דואג לחקר במהלך הלידה תוך כדי פלירטוט עם חבר בתפקיד. הייתי דואג בקקי בזמן הלידה תוך כדי ניהול התכנות החינוכיות של סטודנטים לרפואה כשהייתי בן 22. אף אחד מהרגעים האלה לא היה בקרבת מקום בהייתי בהריון, מנסה להיכנס להריון, או אפילו לשקול לתכנן הריון. כך חרדתי בגלל קקי על השולחן.
איך קוראים לחוק הזה שתמיד תקבלו את הדבר שאתם הכי רוצים? ובכן, הייתי די מבועת כשהייתי בהריון בפעם הראשונה, משוכנע ששיפה ציבורית הייתה בכרטיסים בשבילי. ובכל זאת, לא הייתי מוכן למה שקרה בפועל כשקפצתי על השולחן.
הריח
GIPHYכן, אני בעצם מתחיל בזה.
אנשים, זה היה מחריד. כמו שום דבר חושי הריח שלי מעולם לא היו עד עברו. ובואו נודה באמת, מתי אי פעם דוחפים כמו פעם ראשונה שילדה? אם לא ענית לעולם, אתה צודק!
תאר לעצמך את כל החלק התחתון הזה (או שזה יהיה החלק העליון?) של שדרת הגפיים במעי הגס שרק יושב שם. כל החיים שלך זה פשוט לשבת שם, לחכות כשאתה דוחף כאילו החיים שלך תלויים בזה. זה הזבל בתחתית המנוע שלך. זו חלאת הבריכה שלעולם לא מתנקה. זה כל הטעויות שעשית אי פעם, התגנב בבורות הגיהנום המתבשל של חיידקי גופך. וזה בטח שלא מריח ככה.
הייסורים
ייסורי הריח, כי כן אני עדיין מתכוונת לקבוע את הריח הארור הזה. אי אפשר לדעת עד שזה יקרה לך.
כשאיש לא ניקה את זה
GIPHYזה היה די מוזר, אם אני אומר זאת בעצמי. בשלב הבלתי מסוגל לדבר של הלידה התחלתי להתמקד בריח (כפי שמודגם לעיל). התחננתי בשתיקה ליכולת לדבר כדי שאוכל לצעוק על מישהו שאהבה את כל הדברים הקדושים לאהבת כל הדברים הקדושים.
מאוחר יותר, בן זוגי אמר לי שהוא הורה למיילדת מהאזור על ידי המיילדת בנענע ראש שקט. היא אמרה לו לא לנקות את זה, והייתי מחלחל מריח עמוק של המעי העמוק!
כשבן זוגי ניקה את זה
אם אתה חושב שמשהו אחר יכול להראות מחויבות ואהבה נצחית יותר מאשר לנקות את קקי הלידה של בן זוגך, היית טועה מת.
כשבן זוגי המשיך לדבר על זה. לנצח.
GIPHYבן הזוג שלי דיבר על זה לנצח. אם תעביר אותו הוא עדיין ידבר על זה, וזה היה לפני שבע שנים. מעולם לא הייתי נבוכה, למען האמת, רק קצת סקרנית לגבי המוטיבציה שמאחורי סיפור הסיפורים.
ואז שמתי לב שגם בני זוג של אנשים אחרים דיברו על השולחן שלהם קופץ! אולי הייתה לו גם אובססיה לקידוח השולחן. שהוא כל כך הקל לעבור אותו, שהוא חייב לחלוק את החוויה עם כולם. או שאולי הוא אפילו לא חשב על קידה של לידה והוא חווה את הקסם שלאחר האירוע שחוויתי בשנות ה 29 שהובילו אותו. מי יודע לעזאזל.
כשלא היה אכפת לי
GIPHYאחרי כל הדאגה הזו ועבדתי את עצמי לסדר, חשבתי שאשים אותי. או לפחות משהו בסביבת מבוכה קלה. מסתבר שלא נתתי שום שטף כשאני *. ברגע שהריח נעלם, מה שלמרבה המזל קרה בגלל בן הזוג לחיים הטוב בעולם, אפילו לא חשבתי על הקקי עד הפעם הראשונה שבן זוגי סיפר את הסיפור.
למען האמת, היה אכפת לי כל כך מעט, עד שאינני יודע אפילו אם פסלתי עבודות או לא בפעמיים הבאות שילדתי.
כשזה לא היה ברוטו
הייתי מוכן כל כך למוות שהרגשתי כששמעתי לראשונה על קקי-לידה שיחזור כשאני באמת חווה זאת. אז כשהחוויה החיה הייתה ארצית לחלוטין? הייתי לגמרי לא מוכן לזה. אינספור דברים אחרים - אפשר לטעון שהם גסים יותר - קורים במהלך הלידה, שקצת (או הרבה) קקי הוא כזה שאינו נושא. זה לא היה גס בכלל.
ובכן, ברגע שהריח הזה טופל, בכל מקרה.
תודה מותק.
