תוכן עניינים:
- "סוף סוף הוא עשה ממך אישה כנה"
- "אם היית עושה את זה בדרך הנכונה אז …"
- "החלטת סוף סוף להתחייב זה לזה?"
- "הגיע הזמן!"
- "תן לי לתת לך עצות נישואין"
- "אני בטוח שהילדים שלך כל כך מאושרים!"
- "למה אתה לא משנה את שם המשפחה שלך?"
- "מזל טוב!"
נישואין הם נושא טעון. בארצות הברית זה מקובל מבחינה חברתית, ובמקרים רבים צפויים, שלפני גיל מסוים נשים "מתיישבות" ומתחתנות. מערכות יחסים שאינן כוללות תעודת נישואין אינן רואות לגיטימיות כמו מערכות יחסים שקיימות. כתוצאה מכך, אם אתה כמוני והיית לא נשוי במשך רוב חייך הבוגרים, אתה מקבל המון תגובות לא רצויות על "התוכניות העתידיות שלך". למעשה, ישנם יותר מכמה דברים שאמהות שחיכו להתחתן כל כך עייפות לשמוע.
אימהות מגיעות בכל הצורות, הגדלים, הדינמיקה המשפחתית והזהויות המגדריות, כך שהסיפור שלי הוא כמובן שלי. אני בטוח שזה גם דומה וגם שונה בפראות מסיפוריהם של אחרים, שבשום פנים ואופן לא הופך אותו (או כל סיפור אחר) פחות לתקף. אני AFAB דו-פנקסקסואל, מגדר (נקבה ללידה). התאהבתי בחבר הכי טוב שלי (לפני 15 שנה מחר, אם להיות מדויק) שהוא איש סטרייט וסיסג'נדר. היינו במערכת יחסים מונוגמית דרך העליות והירידות של כלכלת המדינה הזו, לידות שלושת ילדינו, החיים פעמיים ארוכות, והחיים בכלל. בחרנו לא להתחתן במשך 13 השנים הראשונות של מערכת היחסים בינינו מסיבות שונות ומגוונות. סיבות אשר, למען האמת, אינן עניינו של אף אחד.
בסופו של דבר, ואם אני כנה, עבורנו הנישואים היו תירוץ ללדת בייביסיטר בן לילה ותאריך שנמשך יותר משעתיים. במלוא הרצינות, לא אבוד עלי עד כמה אני ובן זוגי המיוחלים לא נצטרך לדאוג להשגת זכויות משפטיות לילדינו, הזכות לבקר אחד את השני בבית החולים ולקיום זכויות קניין משותפות. עוד לפני שהתחתנו היינו די בטוחים שכל הזכויות הללו היו מכבדות אם משהו היה קורה לאחת מאיתנו, על סמך האופן שבו התרבות שלנו מכבדת את מערכת היחסים בין מישהו שהוקצה זכר בלידה לבין מישהו שהוקצה לו נקבה בלידה..
ובכל זאת, זה לא אומר שלא נמאס לנו לשמוע את הערותיהם ושאלותיהם של אנשים לגבי מצבם הזוגי, במיוחד לאחר שבן זוגי ואני החלטנו להביא ילדים לעולם, אז בלי להתווכח, הנה הדברים של אלה מאמהות שלנו חיכו להתחתן נמאס לשמוע.
"סוף סוף הוא עשה ממך אישה כנה"
זו כנראה ההערה הכי פחות אהובה והכי מעליבה שלי. איזו דרך להגדיר אישה, רק ביחס לגבר. איזה שאריות מתקופה בה אישה "לא ישר" הייתה קוד לזונה שנשארה בושה של מין-ללא-נישואים. תתקע אותי.
"אם היית עושה את זה בדרך הנכונה אז …"
אנשים שנוטים לומר את הדברים האלה הם לדעתי אנשים שנוטים לחשוב שכולם צריכים לעשות דברים בצורה מסוימת. הם מאשימים כל סכסוך וכל חיוך בעובדה שסטינו בדרך כלשהי מהנורמה המקובלת.
לדוגמה, "ובכן, אם היית מתחתן לפני שנולדו לך ילדים, הילד שלך היה ממושמע יותר טוב." אני אפילו לא צוחק על ההצהרות האלה. איך לכל הרוחות המשמעת של הילד שלי, או חוסר זה, קשורה למצב הזוגי שלי? זה בולש * טוטאלי. החיים קורים ושלא קורים. זה תמיד יהיה נכון, בלי קשר למתי או אם תתחתן אי פעם.
"החלטת סוף סוף להתחייב זה לזה?"
במלאת 13 השנה שלנו כזוג עבר שוויון הנישואין במדינתנו והחלטנו לחתום על חוזה הנישואין. היו לנו יותר מכמה סיבות לכך שזה הרגיש בדיוק כמו הזמן הנכון, שאחת מהן הייתה העובדה שאני מקובל על מוסד הנישואין. בנוסף, לא יכול היה לפגוע בהפסקת מס. לצורך העניין, המיניות שלי לא מוגדרת על ידי זהות בן זוגי והמגדר של האדם איתו התאהבתי לא שינו את מוסד הנישואין שאינו רוצה אותי. (תרגום: נישואין היו לאנשים סטרייטים ואני הייתי, בהחלט, אף פעם לא סטרייטית.)
היחסים בינינו לא היו חשובים יותר, רציניים יותר או מחויבים יותר ביום בו שילמנו למדינה ונשלחנו בדואר. העובדה שמישהו יכול היה לראות את חיינו, גם מבחוץ, ולהצהיר בצורה כזו מראה כמה מעט הוא שם לב.
"הגיע הזמן!"
זה ממש שם כשהבוס הביט בי בספקנות כשאמרתי לה, שוב, שאנחנו לא מתכננים להתחתן אחרי ארבע שנים של חיים משותפים. "מממ מממ. איך הוא שכנע אותך לעשות את זה?"
ההנחה שנשים כולן מרוויחות קצת כדי להתחתן וגברים כולם חוששים מנישואים היא משחק רב מדי כמו שהיא שקרית. הדבר תקף גם לרעיון שנשים עוברות איכשהו את הכוח להישאר במערכת יחסים חוטאת כי אף אחד אחר לא יקח אותן עכשיו כשהן סחורות שנפגעו, או שכל הגברים הנשואים נאלצו לתוכם על ידי קשקוש נבל. הסטראוטיפים המגדריים האלה לא רק לא נכונים, הם משעממים.
"תן לי לתת לך עצות נישואין"
זה מקסים כשמישהו שנשוי כבר שלוש שנים, ביחד במשך ארבע, ומפוטף כדי לתת לי עצות כיצד לגרום לנישואין לעבוד. אף על פי שהאדם הזה יודע שהיינו ביחד 15 שנה (במילים אחרות, יותר מכפי שהיה עם בן זוגו), הנישואין פירושם "זה אחרת!"
אני מבין שלדעת אנשים מסוימים היום בו נחתם רישיון הנישואין היה היום בו התחייבו ממש לבן זוגם. אבל זה לא המקרה לכולם. בן זוגי ואני היינו מחויבים זה בזה הרבה לפני שחתמנו על דף נייר ושילמנו למדינה עבור אותה פריבילגיה. לא (ולא) היינו צריכים פיסת נייר כדי לומר לנו מי אנחנו אחד לשני.
בזמן שזרעת שיבולת שועל בר לפני חמש שנים, רק בירכנו את ילדנו השני. בזמן שהייתם חוגגים או יוצאים עם חברים או מה שזה לא יהיה רווקים לפני עשר שנים, איזנו שני משקי בית בשתי מדינות שונות ברחבי הארץ בזמן שהלכתי לבית הספר לתואר שני והוא המשיך לדופלקס שלנו לפעול. אמנם אפילו לא חשבת על הנישואין שלך יום אחד לפני 15 שנה, אנחנו כבר התחייבו בכוונה לשותפות בחיים. אז אם תרצו לנהל שיחה כיצד לגרום למערכת יחסים מחויבת לעבוד, אולי תרצו לשבת ולהקשיב לטיפ או שניים שהוכחו לי בזמן. רק אומר'.
"אני בטוח שהילדים שלך כל כך מאושרים!"
לילדים שלי לא היה אכפת פחות אם ההורים שלהם נשואים או לא. חייהם לא השתנו כלל כשחתמנו על פיסת הנייר ההיא. אכפת להם מדברים חשובים, כמו להרוויח זמן טלוויזיה ומה לקינוח.
עם זאת, למען האמת, זה יהיה הרסני אם ההורים שלהם יתפצלו, אבל עבורנו זה לא קשור לשאלה אם אנחנו נשואים או לא.
"למה אתה לא משנה את שם המשפחה שלך?"
כי שם המשפחה שלי הוא שלי. אין שנאה לאנשים שבוחרים לשנות את שמות המשפחה שלהם כשהם מתחתנים. עם זאת, זה בדיוק זה, זו בחירה. זה נראה לי מוזר באמת, וסימן של כמה פחות ערך מושם לאוטונומיה וזהותה של האישה, שנשים נשאלות תמיד שאלה זו וגברים אף פעם לא. אני יודע שזה לא נכון לכולם, אבל שמי הוא חלק חשוב מאוד בזהות שלי שצמח איתי. אנו מקבלים את זה שבגברים, מדוע איננו יכולים לעשות את אותו הדבר עבור נשים?
"מזל טוב!"
זה בסדר. תודה שבירכת אותנו!
נישואין אינם מתחייבים. עם רק יוצא מן הכלל אחד שאני יכול לחשוב עליו, אני ובן זוגי היינו יחד יותר מכל חברים מצומדים שיש לנו. מערכות יחסים דורשות עבודה, תקשורת ומסירות, וידענו שלפני שהתחתנו לפני שנתיים כי כבר התחייבנו יותר מכפי שרוב הנישואין נמשכו. אז למרות שבאמת מברכים את הלב על הנישואים שלנו, זה בסדר לברך אותנו גם על זה.
