7 דברים שאנשים אומרים על המשקל של בתי שהם ממש מביישים

כל חיי נאבקתי במשקל ועם הערכה עצמית נמוכה. הייתי בגילי הגדול ביותר, מלבד ההיריון והלידה, כשהייתי בחטיבת הביניים, כך שתוכלו לדמיין כמה כיף התקופה ההיא. תמיד הייתי מודע לאופן שבו אנשים מדברים על משקל, ועכשיו, כשאני אמא, התמקצתי יותר מדי באיך אנשים מדברים על הבת שלי בת 12. למרבה הצער, נתקלתי בדברים שאנשים אומרים על המשקל של הבת שלי שהם ממש מביישים, ואני יודע ממקור ראשון, שההערות האלה משפיעות עליה בדרכים גדולות וקטנות כאחד.

אי אפשר לשכוח איך התגובות הצינורות הללו על המשקל שלי פגעו בי בילדותי, במיוחד בתקופה שבה ניסיתי להבין מי אני כאדם. אני זוכר שניסיתי להידבק לבגדים שלא התאים והסתתרו כשקניתי בקטע של גודל פלוס. אני זוכר אפילו את האנשים המכוונים ביותר שהתייחסו לגופי, ואיך התגובות האלה גרמו לי לרצות להתכווץ עד שפשוט נעלמתי לגמרי.

וזו הסיבה שאני דואגת לבת שלי. היא תמיד הייתה שומרת מצוות בצורה מדהימה, כך שהיא יכולה להרים אנשים בעדינות או אפילו "בטעות" מביישת אותה על מה שהיא אוכלת, איך היא אוכלת, באיזו תדירות היא מתאמנת ומשקלה. תפסתי אותה מדברת לרעה על גופה כתוצאה מהערות אלה, כך שאני יודע שאפילו הקל הקטן ביותר משאיר השפעה מתמשכת עליה ועל ההערכה העצמית שלה. וזו הסיבה שאני נשאר ערני; מאזין כל הזמן לאיך אנשים מדברים איתה ומוכנים לעצור אותם במסלוליהם אם השיחה תביא תפנית שיפוטית. ואני בהחלט לא אעמוד מנגד כשאנשים אומרים את הדברים הבאים:

"אתה נראה כל כך שונה"

ג'יפי

הבת שלי, כמו כל ילד, גדלה הרבה בשנה. ובאותה השנה התרחקנו מהמשפחה, כך שכשאנחנו חוזרים הביתה אנשים ממהרים לדבר על "כמה היא השתנתה." אבל אני יודע בדיוק מה הם אומרים, וכך גם הבת שלי. הם מסתכלים עליה מעלה ומטה, כאילו היא מוצגת, ואני יכול לומר שהם מנסים לחשב כמה משקל היא עלתה.

"אולי אתה צריך להצטרף לספורט או לקבוצה?"

זו עלבון עקיף שבתי מרימה מיד. כשהייתה צעירה היא ניסתה את כל ענפי הספורט, והאחרון - מעודדת - השפיע לרעה על ההערכה העצמית שלה באופן דרסטי. היא לא אתלטית באופן טבעי, וזה בסדר, אבל אני יודע שיש אנשים שחושבים שזה סוג של נכשל מוסרי.

"אתה בטוח שזה מתאים?"

ג'יפי

הילדה שלי נמצאת בגיל הביניים המוזר הזה, שבו היא לא באמת ילדה קטנה אבל גם היא לא ממש "מתבגרת". לכן, כשאתה קונה בגדים, עליה לבחור מהקטע של "הילד" ומקטע הזוטר / העשרה, והבחירות שלה לא תמיד מתבצעות על פי גדלים ומותגים שונים.

אני זוכר שניווטתי באותו מאבק בילדותי, וזה היה מביך. אז הדבר האחרון שהבת שלי צריכה זה לאיזה פקיד בחנויות או לבני משפחה או זר להעיר הערות על בגדיה והאם הם יתאימו או לא.

"האם יש לך משהו אחר שתוכל ללבוש?"

הבת שלי אוהבת לבחור את הבגדים שלה, והיא מעט אופנתית אם אני אומר זאת בעצמי. אז תארו לעצמכם את הזעם שלי כשאני רואה מבוגרים שרמוטות מבוגרות שמביישות את בתי בגלל התלבושות שלה. היא. הוא. ילד. היא מבטאת את עצמה בצורה בריאה, ואני, למשל, גאה בה שהיא אמיתית ואמינה לעצמה ולתחושת הסגנון שלה. אז כשאנשים אומרים לה שהיא לא יכולה ללבוש דבר מסוים בגלל "סוג הגוף" שלה או בגלל שזה מראה "יותר מדי" בגופה כל מה שהבת שלי שומעת זה שמשהו לא בסדר בגופה.

"אתה המידה של אמא"

ג'יפי

מדוע אנשים חשים צורך להשוות את גופה של בתי לגוף של מישהו אחר, כולל שלי, הוא מעבר לי. היא לא צריכה להרגיש כאילו היא מתחרה עם אף אחד, חכירה של כל אמה.

"אולי כדאי לאכול קצת יותר בריא"

אני ובעלי, כמו רוב ההורים, מנסים להדגיש הרגלי אכילה בריאים והרגלי אכילה בריאים. זה לא אומר שאנחנו מרחיקים את כל הממתקים מהבית שלנו. אנו רוצים ללמד את ילדינו ששום אוכל אינו אוכל "רע", ושאפשר ליהנות מהכל במתינות. אני רוצה שהבת שלי תאכל אוכל כי זה גורם לה להרגיש עוצמתית וחזקה ומזינה את גופה ונפשה. אני גם רוצה שהיא תיהנה מאוכל כי כמובן שכדאי שיהיה מהנה לאכול!

אז שמישהו יבייש אותה בגלל הרגלי האכילה שלה זה לבטל את כל העבודה שבעלי ואני עושים כדי לבסס הרגלי אכילה בריאים בגיל צעיר.

"אתה לא צריך קינוח"

ג'יפי

גופה של בתי, הבחירה של בתי. אין זו זכותו או תפקידו של איש לנסות ולשוטר את מה שהבת שלי אוכלת, ולעשות זאת היא לומר לה שהאוכל רע והגוף שלה איכשהו משלם את המחיר. לומר לילד שהקינוח הוא רע זה לא עוזר להם לפתח הרגלי אכילה בריאים או הערכה עצמית בריאה. למעשה, אתה מלמד אותם את ההפך הגמור.