תוכן עניינים:
גילוי נאות: לא היה לי מושג למה לצפות כאמא לשניים. זה היה דבר אחד לדבר על להביא שני ילדים, או לתכנן ולהכין, אבל זה היה דבר אחר לעבור דרך הדלת ופתאום להיות אחראי לא לאף אחד אלא לשני חיים. בהתחלה חשבתי שמשהו לא בסדר איתי, אך מאוחר יותר נודע לי שיש יותר מכמה פחדים ממשיים שיש לכל אמא לפני שהיא מביאה את התינוק השני שלה הביתה. עכשיו אני יודע שאני לא לבד ברגשותיי, ושכל אמא חרדתית לפני שהיא לוקחת את התינוקת השנייה הביתה מבית החולים או ממקום הלידה.
כהורים שמתכוננים לטפל בשני ילדים, בן זוגי ואני עשינו את כל מה שחשבנו שעלינו לעשות לפני הגעת אחיה של בתנו ביום הולדתה החמישי. ובכל זאת, היינו חסרי מושג … ממש כמו שהיינו כשהתינוק הראשון שלנו נולד. אני זוכר שלא רציתי לעזוב את בית החולים כל כך פחדתי, ולמרות שכבר הייתי אמא כבר חמש שנים. בכל כך הרבה דרכים, הכל היה שונה. הייתי צריך לטפל בילוד וילד בן 5 באותו זמן. נאלצתי להסתגל שוב לחיות ללא שינה, ולהיות פונקציונלי לטובת בתי. ומכיוון שבן זוגי נאלץ לחזור לעבודה כמעט מיד אחרי שנולד בננו, הייתי צריך להתאים את הכל לבד.
למרבה המזל, נודע לי שלמרות שהפחדים שלי היו לגיטימיים, הם גם בסופו של דבר דעכו כאשר התמקמתי בתפקידי החדש כאמא לשניים. להיות חרד לטיפול בשני ילדים לא הפך אותי לאמא רעה או לא מתאים לתפקיד. זה פשוט הפך אותי לבני אדם. אז עם זה בחשבון, הנה כמה מהפחדים שכל אמא חשה כשהיא מביאה את התינוק השני שלה הביתה.
"איך לעזאזל כולם הולכים לישון?" פחד
כאמא לשניים, אחת הדאגות העיקריות שלי הייתה להבין איך אני הולך לוודא שכולם בבית שלי ישנים מספיק שינה. בדיוק כשבתי בת החמש התמקמה בלוח זמנים מוצק, הבאנו לבית יילוד קטנטן. מבריק, נכון? דאגתי כל הזמן שהתינוק עומד לשבש את לוח השינה של בתי, או שהלוח הזמנים שנקבע של בתי עומד להפריע לשינה של בני.
לא תמיד היה קל, אבל בסופו של דבר גילינו את זה וכולם הצליחו לישון כמה שיותר.
"איך חיית המחמד המשפחתית תגיב?" פחד
