7 דרכים להנקה למעשה החמירו את הדיכאון שלי אחרי לידה

גדלתי מוקפת על ידי אמהות שהניקו, אז פשוט ידעתי שכשאני אהיה אמא ​​אני מניקה. מעולם לא שאלתי אם ההנקה מתאימה לי. במקום זאת, ראיתי שזה הדבר המצופה ממני. ואז ילדתי ​​את התינוק שלי ומהר מאוד הבנתי שהדבר ה"טבעי "שאני" אמור "לעשות מכאיב לי. הנקה למעשה החמירה את הדיכאון שלי אחרי לידה, והוכיחה שהשד לא תמיד הכי טוב.

לקח לי שנה מאובחנת כראוי כסובלת מדיכאון אחרי לידה, מה שאומר שביליתי שנה מנותקת מחברי, משפחתי והתינוק שלי. ביליתי שנה בהתביישויות, כאילו משהו לא בסדר איתי, כאשר נאבקתי לטפל בילוד כשאני בקושי יכול לטפל בעצמי. כשפניתי לעזרה הרגשתי כאילו התינוק שלי זר, והייתי משוכנע שחוסר היכולת שלי להניק יצר בינינו מרחק שנגזר עלי לסבול עד סוף חיי.

מה שלא ידעתי אז זה שאם הייתי מפסיקה לנסות ולהיאבק ולנסות עוד קצת להניק, הייתי יכולה לשים את בריאותי הנפשית ראשונה, וכתוצאה מכך כנראה הייתי מקבלת אבחנה מוקדם יותר. אם הייתי עושה את עצמי בעדיפות, יכולתי למצוא את עצמי בריאה מספיק כדי להתמקד באופן מלא בתינוק שלי ובחיי החדשים כאמה. אבל במקום זאת המשכתי לנסות להניק כי זה מה שחשבתי שאני אמורה לעשות. אז עם זה בחשבון, ומכיוון שאף אישה לא צריכה להרגיש לחוצה להניק, ובמיוחד אם זה מזיק לבריאותה, הנה כמה דרכים הסיעוד החמיר את הדיכאון שלי אחרי לידה:

זה מנע ממני להיתקע עם התינוק שלי

kieferpix / Fotolia

עבור נשים רבות, ההנקה גובה עליכם מחיר רציני פיזית, נפשית ורגשית - במיוחד כשאת אמא בפעם הראשונה. היו לי ציפיות לא מציאותיות, המון לחץ מופנם ואף אחד לא לפנות אליו לעזרה או הדרכה. פשוט חשבתי שאם אנסה מספיק לינוק זה היה קורה. וחשבתי שאם הייתי מנסה מספיק כדי להיות מאושרת, הדיכאון שלי פשוט יעלה.

אינך יכול לפרוק את עצמך לבן דרך דיכאון אחרי לידה, ואינך יכול לדחוף מעבר למאבקי הנקה ללא תמיכה וסיוע. הדיכאון שלי הקשה על התינוק שלי להתפס, השפיע על אספקת החלב שלי והשאיר אותי מנותקת רגשית במהלך האכלה. ומאבקי ההנקה שלי הפכו אותי לדיכאון יותר. זה היה מעגל קסמים, והמעגל ההוא יצר מרחק ביני לתינוק שלי.

זה גרם לי להתמרמר

שנאתי את ההנקה. חששתי מכל האכלה, וכשהבת שלי לא הייתה רעבה הייתי מודאגת לרגע שהיא תהיה. כל האכלה בודדת גרמה לי להתעב את כל החוויה, כך שלפני שידעתי זאת הייתי עמוק בברכיים בתרעומת נוכחת שתמיד הרגיז אותי וכעס. הכל פשוט הזין את הדיכאון שלי, ודחף אותי עמוק יותר למקום מאוד מאוד חשוך.

זה שיכנע אותי שהתינוק שלי שנא אותי

כעבור זמן מה היה קשה שלא לקחת את מאבקי ההנקה שלי באופן אישי. בכל פעם שהבת שלי נאבקה לתפס, הרגשתי שהיא איכשהו מנסה לפגוע בי. בכל פעם שהיא בכתה מהאכלה חשבתי שהיא מנסה להוציא אותי מטורפת קלינית. זה לא היה הגיוני, בטוח, אבל דיכאון אחרי לידה אינו הגיוני. הייתי משוכנע שהתינוק שלי שנא אותי, ומאבקי ההנקה שלנו רק החמירו.

זו הייתה חובה נוספת שלא יכולתי לטפל בה

קטיפהן / פוטוליה

כאמא טרייה הייתי בלחץ רב "לעשות את הכל". נאלצתי לרפא מלידה, ליהנות מהתינוק שלי, לינוק, לשרוד בשינה קטנה והכל עם חיוך על הפנים. הייתי כל כך מרוכזת בכל מה שחשבתי שעלי לעשות, במיוחד סיעוד, עד שהתעלמתי מדברים שאני באמת צריכה - כמו עזרה, מרחב, וטיפול עצמי. האכלת פורמולות הייתה מאפשרת למישהו אחר להיכנס להזנות כך שכל מפגש לא היה באחריותי.

זה גרם לי להיות עייף מתמיד

ההנקה הייתה תובענית להפליא. הייתי עייף כל הזמן, והעייפות הזו רק האכילה את הדיכאון שלי אחרי לידה. מעולם לא הספקתי לנוח או להתרכז מחדש או אפילו לחזור לניטרל. הרגשתי מותש מכדי לעשות הכל, כולל לחפש את העזרה הדרושה לי.

זה הפך את הנוסחה

אחרי אותה האכלה ראשונה ידעתי שאני רוצה לעבור לנוסחה … פשוט הייתי מבועת מכדי לומר זאת בקול רם. כל מה ששמעתי מעולם זה "השד הכי טוב", וכל מה שאי פעם ראיתי היו אמהות האכילות פורמולות מבוישות בגלל שהן "אנוכיות". הייתה שם אלטרנטיבה בטוחה ובריאה בסופרמרקט - אחת שהייתה מאפשרת לי לישון וליהנות מאוטונומיה גופנית מלאה - ולא השתמשתי בזה כי פחדתי מדי ממה שכולם יחשבו עלי כאמא..

זה גרם לי להרגיש לבד

Rawpixel.com/Fotolia

כל אמא שהניקה שהכרתי שמחה ואהבה לינוק את תינוקה. אז הייתי מבודד, ולבד, והרגשתי כאילו אין לי למי לפנות, במיוחד כשהייתי צריך לדבר על רגשותיי. הבידוד הזה החזיק אותי בדיכאון אחרי הלידה, בלי יכולתי לחפש את העזרה הדרושה והראויה לי. אם הייתי מקשיב לאינטואיציה שלי ועשיתי את הכי טוב בשבילי, לא הייתי סובל לבד … ובשתיקה.